ארכיון קטגוריות: 0 זורם

אל תפשוט את צוארך, אחי למכים. למבזים. לשופטים ללא דין. אל תיקח אחריות אל תתנצל ישראלים אמיתיים לא מתנצלים. לשוא תנסה להפיס את דעתם ולא מעניין מה עשית. לא משנה אם רצית ומה דעתך. התסריט כבר נכתב ואתה רק שחקן קורבן סוכות התורן. אז אל תקלקל ישראלי אמיתי לא מתנצל. לך זקוף בחולצתך הפתוחה ברחובהמשך לקרוא "אל תפשוט את צוארך"

מזמן שהתארך מהתנגשות בזמן אחר. כמו אסטרונאוט ותיק לומד שוב להסתדר רחוק מהשמש של זמן שמת עכשיו. במרחב תמיד אותם אורות רחוקים. כבר לא יגש לדפוק בדלת (זוכרים, אחים למפץ היינו, הגדול) מגלגל לו את החלומות בצבעי קשת של הזודיאק על צלחות שאסף באיזו תחנת גבול גלקטית ציורים להכוונת מסלולם של התיירים.

  כך תירגם שירות התרגום המוצע כרגע לצד רשימות גוגל את הפוסט של אתמול: שם הבלוג מתורגם אגב כHistorion Gay המחץ… ומי מנהל את המדינה? Final Good Sign from Haceven ============================================== Not just to study, more than it did not just buy it for keeps, that המניאקים small Snsatlo us from age 0 Evatoodoha takeהמשך לקרוא "Walking shoes (מנפלאות שירות התרגום של הגוגל)"

א. על שטרנהל והמיצג של התקשורת והבלוגרים פיגוע ההתנקשות בפרופ' שטרנהל הוא אחד הדברים המפחידים שאירעו בשנה האחרונה, ועל רקע תיאור אינתיפאדת המתנחלים ב"יד יאיר" נגד הצבא, שקראתי במהדורת סוף השבוע שעבר בידיעות, דברים נראים מחרידים עוד יותר. אסור להיות שאנן ונראה שרוב הציבור כן נמצא בשאננות, אולי אפתיות לתופעה הזאת, שבה יש קבוצות שנמצאותהמשך לקרוא ""חזק כדי לסלוח, קל כדי לשכוח""

לא הכל אני יכול לספר. מצטער. וודאי שפגעתי. גם במי שלא מגיע. מתנצל. אולי יש יום בו הכל יתוָדֵע אולי יש יום בו יגיעו למקומי (או אגיע אני למקום) ואולי לא. ואני יש דברים ששכחתי. לא היו. יש דברים שבלב ישארו. אנסה להיות קל, או להיות חזק. לנצור לנצח את מה שטוב את השאר לזרוקהמשך לקרוא "לא הכל סיפרתי"

קשור או לא קשור למה שכתבתי כאן לפני כמה ימים ובכלל דברים שכתבתי השנה, ולדברים האחרים שדי צפיתי במסגרת התהליכים שעוברים על החברה (לא שצריך להיות גאון כדי לצפות אותם) האינטרנט שלי לא מחובר, והספק וחברת התשתית הקווים בינתיים מעבירים את הכדור זה לזה. אז אם לא אצליח להתחבר עד ראש השנה, אז לכל שנייםהמשך לקרוא "שנה טובה, שנה רגועה"

בחדרֵי וירטואליה של חורף נוצץ היו מסיבות היו שנאות. עכשיו הם חדרי מציאוּת ריקים מִכל כלום. ואיך שהשעמום תופס כִיווּן כמו ריח מוות נידף ממקומות שלא פחדו אז להיות משוגעים כראוי. הולך אני לבד ושערי תשובה, הלא מפנָי הם תמיד נעולים.