מאז השנה ההיא, שבה הציג לי חפא את מצב הדברים המעודכן, אני יודע שאני צריך לנווט את חיי שבעולם האנשים בין הפוביה של אלה המפחדים מחייזרים ורואים אותם בעיני רוחם אם ישנם באמת ואם לא, גם במקום שבו אני נמצא, וגם אני נראה להם זר ומוזר, לבין המעטים האלה שיש להם באמת חייזרים עם ידעהמשך לקרוא "הזר, החייזר והמוזר"
ארכיון קטגוריות: אזורים אסורים
צבאות של חיילים מוחלטים
מֵאבק הכוכבים, המלא איים של תפיסה, תודעה ומחשבה המפוזרים-משוטטים ביקום, נוצרים גם צבאות.הצבאות מסתובבים בעומק היקום, עד שמוצאים אותם "אדונים" בעלי מוחות מורכבים הדומים למוח האדם ואף מורכבים ממנו, או אינסטנציות 'עליונות' אף מהם ורותמים אותם לשירותם. לוחמיהם של צבאות אלה אינם מרגישים שייכות כלשהי לטריטוריות שהם נלחמים בהן, אין להם מחוייבות אידיאולוגית או חיבורהמשך לקרוא "צבאות של חיילים מוחלטים"
אבני שיש טהור
למרות שחפא הזהיר אותנו, נפלנו רובנו בפח האבחנות. חשבנו שאנחנו מבינים את מה שאנחנו רואים, ומה שאנחנו רואים בעולמות זהה למה שאנחנו מכירים. חברים עשו הגדרות, הבדילו למשל בין "היצורים הקטנים" או "בודדי התאים" ל"גדולים ומורכבים", ויצרו מודלים של תיאור התנהגות, עיקוב ו'מחקר' של מה שהם כינו 'מערכות החיים' שבעולמות, וחלק מאיתנו היו בטוחים שהםהמשך לקרוא "אבני שיש טהור"
"עכשיו תבין אולי, למה הייתי צריך לעזוב אתכם"
אמר חפא, כשהתחלנו לרדת את הרחוב בחזרה, מצדו השני. הוא סיפר שבאותה תקופה ההם התקדמו מאד בנסיונותיהם להשיג ראיות 'מרשיעות' (תרתי משמע) לקיום ה'חיים' (הזעירים הבלתי מוגבלים בגודלם), אלה שחפא הראה לנו. ובאותו זמן שבו חברינו פיתחו קשרים רגשיים עם חייזרוני 'אבק הכוכבים', למדו גם ההם ליצור מצבי ראייה רגעיים, אשר לא היה לחפא ספקהמשך לקרוא ""עכשיו תבין אולי, למה הייתי צריך לעזוב אתכם""
ערים שלמות מקיפות את עולם בני האדם
הן ענקיות ומלאות חיים. בני האדם לא יודעים עליהן כלום. טוב, אולי לא כל בני האדם. חפא הראה לנו מקומות שבהם, לדבריו, חוקרים גופים אדמיים בלתי-מפוענחים את אותם דברים ממש, אוספים מידע יומם ולילה, ומי ידע לטובת מי. למשל אותו מבנה לבנים ישן שהיה באיזה עמק, שאליו הוא לקח כמה מאיתנו באחד הלילות הקרים שלהמשך לקרוא "ערים שלמות מקיפות את עולם בני האדם"
כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר
מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה. בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עירהמשך לקרוא "כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר"
בחלוף
הרוח מי רוצה לחזור לשפיות?
