הגיא הנסתר

המראה הראשון היה הקיר של גוש הסלע, שעמד מעליהם אנכית כמו צל, חום כהה, ענר ואליעד כבר חתרו סביבו חצי סיבוב ועדיין לא היה ברור איפה הם מתכוונים לעצור. הכל היה מוקף מים ולא הייתה קרקע לדרוך עליה. ואז פתאום, נגלה חריץ שחצה את הקיר, כמו מעבר קסמים מכושף שנפתח בכוח ססמה של קוסם. ענר ואליעד הביאו את הלוחות השטוחים עליהם שטו עד אליו ממש, ועצרו. ענר סימן להם לרדת, והם עמדו מצאו את עצמם עומדים על אדמה, בפתחו של גיא לא נודע, אשר כפי שהסתבר להם, חצה את גוש הסלע באמצעו.

כשנכנסו מעט, ראו לתמהונם ממול מורד ירוק, מלא צמחיה, גם עצים ופרחים, משהו שמזמן לא ראו כמוהו בשפע כזה, מאז חזרו לכדור הארץ. במרחק נדמה היה לצבי שהוא רואה אפילו כוורות דבורים, הוא התקשה להאמין שזה מה שהוא רואה, וגם עלוה. ועדיין לא ראו אנשים. אבל אז, משביל צר שירד בגדת הגיא הסמוכה אליהם והסתיים לידם, נראה יורד אדם צעיר כבן 30, עם שיער קצר, ואחריו עוד מישהו סבוך תלתלים שנראה בן 26. למעלה יותר, עמדו שתי נשים, אחת באמצע שנות ה50 לחייה, והשנייה צעירה יותר, שנראתה לצבי דומה מאוד לעלוה, אך שזופה, ונושאת בטן לפניה. עלוה התחילה לנופף להן עם היד, בן ה30 סימן לה שלא תדבר, אך היא לא הייתה זקוקה לסימון הזה. צבי ועלוה כבר הבינו, שכאן ממעטים עד כמה שניתן בהשמעת קול. ואין צורך, כי האנשים כאן גילו כיצד משתמשים בטלפתיה, גם את זה צבי ועלוה כבר ידעו. ענר ואליעד יצאו שוב כדי להביא את חפא וסטולי הגנוב שהיו עדיין על החוף, והאיש הראשון לחץ את ידיהם של צבי ועלוה והציג את עצמו בתור יוני, האחראי על משמר הכניסה לאי, ובן זוגה של עדן אחותה של עלוה, היא הצעירה שעמדה למעלה, וצבי ניחש שהאשה שלידה היא יוכי, אמה של עלוה. הצעיר יותר, שהציג את עצמו בתור עזי, אמר לצבי שהוא זוכר אותו וצבי שאל מאיפה. "מלפני עשר שנים בדיוק, אתה נסעת איתנו לירושלים באוטובוס, כשחזרנו מסוריה, בדיוק ביום שהתחיל המצב". צבי זכר בהחלט את היום ההוא, שבו חפא ציוה עלינו להתפזר ולהיעלם בפינות העולם, כי האופל הגלקטי עומד לבוא, והוא רץ מהחוף שהיינו בו בכינרת עד לתחנת הדלק בצומת צמח, שם תפס את הטיולית עם בני הנוער שחזרו ממחנה השלום בדמשק, כולם היו עם דרבוקות שהביאו מסוריה וחלקם היו עם גיטרות, עזי, זכר כעת, היה אחד מהם, הם היו שמחים מאוד והוא לא ידע אם לספר ואיך לספר להם מה קורה. הם גם לא שמו לב אליו, כאילו התעלמו מקיומו, והוא לא האמין שמישהו מהם יזכור אותו כעת. אך עזי, שגדל מעט מאז, זכר. "כן" שידר אליו עזי, קורא את מחשבותיו "היינו מסטולים לגמרי, לא קלטנו מה הולך לקרות בחוץ. המפגש עם המציאות אחר כך היה בשבילנו הלם". בינתיים שם צבי לב שעוד אנשים נעמדים מלמעלה ומסתכלים עליהם, כאילו חייזרים הגיעו למקום, מה שהם באמת קצת היו.

אחר כך הגיעו חפא וסטולי הגנוב וכולם התחילו לטפס במעלה הגיא אל כיוון אזור המגורים. כל המבוגרים, ובהם יוכי ורענן שהצטרף גם הוא, זיהו את חפא אותו זכרו כמי שהנהיג את העולם בחמש השנים שקדמו למצב. "אלה היו חמש השנים הטובות, הכי טובות שהיו לארץ ולעולם" אמרה יוכי לחפא והרבה אנשים הנהנו בהסכמה. "ואם אתה פה, אני בטוחה שהן גם יחזרו" הוסיפה, אך על זה לא ענה איש. לבסוף נגלה למולם איזור המגורים, עשוי כולו ממבנים צהובים רבועים, דומים לקוביות של קש, שגלשו במורד הגיא, ונראו דבוקים אחד אל השני, "כמו כוכים" חשבה עלוה. "אנחנו עשינו את הבתים האלה מקנים, כמו קנים של סוף שצמחו ליד המקום שדרכו נכנסתם, שכולנו נכנסנו לכאן" הסביר יוני. אחר כך כיסינו אותם בעשב יבש. הם חזקים מאוד, נעים בהם בקיץ וחם בחורף, שממילא כמעט לא היה כאן מאז שבאנו". צבי שם לב לחיות קטנות שהתרוצצו בשטח, שכמוהן לא הכיר על כדור הארץ, שנראו כמו תערובת של חולדים וחתולים. זה היה עולם מוכר, או דומה לעולם מוכר, ובכל זאת נראה אחר. "תצטרכו עכשיו לעמוד מול אסיפת חברים שתאשר את הישארותכם פה" הסביר רענן שהצטרף אל יוני ואל עזי שהלכו לצד צבי, חפא וסטולי הגנוב בעוד עלוה הצטרפה אל אמה ואחותה ונשים נוספות. "לא משהו מיוחד, אין לכם מה לחשוש, זה הנוהל פה, אנחנו חייבים להיות זהירים" הסביר יוני. "כן, גם עלוה תצטרף לעבור אישור" אמר וצבי שם לב שענר ואליעד לא נמצאים איתם.
מזון הוגש להם, כולו מעשי ידי הקהילה. לחם שנאפה מקמח שהופק משיבולים שצמחו גם הן כאן, דבש שהופק מהכוורות שצבי ראה בהתחלה, ופירות וירקות שצמחו גם הם על העצים והשיחים שבמקום, רק חלקם דמו למשהו שהיה מוכר לצבי ועלוה, אבל זה היה הרבה יותר טעים מהמזון המופק מהאוויר בתוך שפופרות שנשאו איתם מהחללית, ובעצם איתו התקיימו רוב הימים שהיו מחוץ לכדור הארץ, וחפא כבר התחיל לדאוג שיהיה בקרוב צורך למלא מחדש את השפופרות ולא ידע מהיכן. האוכל הזה בא בזמן, ובהחלט היה לזה טעם של שיבה הביתה, והטעם היה מלווה בהרגשה כאילו תמו התלאות והנדודים.