סְקוֹמִי

ענר לא זוכר בדיוק מתי הסקרוֹמדון והממותה הופיעו מחדש על כדור הארץ, אם זה היה לפני הגלים הגבוהים* או אחר כך. נכון שכל הדברים המשונים התחילו להופיע אחרי הגלים הגבוהים שהטביעו את כל ערי החוף והמשיכו אחר כך וכמו בנס נעצרו ממש במושב שלהם, הבית אמנם ניזוק ללא תקנה, אבל אף אחד מהאנשים שהיו עדיין במושב לא טבעו ורענן, החבר של יוכי הסביר שהגוש שהתרומם מתוך האדמה, זה שאליו ברחו כולם, ולא רק בגלל ההצפה, עצר את הגלים הגבוהים אך לא את ההצפה. אבל אליעד טוען שכתבו על הסקרומדון בעיתון, כשעוד היה, והרי העיתון שהם קראו לא קיים יותר מאז הגלים, כתבו שהוא הופיע ליד עין חרוד סמוך למקום שבו נתגלו בעבר עצמותיה של חיה קדומה, ומוזכרת שם מדינת המותווים הצפונית שניהלה את פארק החיות הנדירות, לא הרחק משם, אליו נלקח הסקרוֹמדון, 'סְקרוֹמִי' או 'סְקוֹמִי' כמו שהם קראו לו בקיצור, חיה שהוא תערובת של איל ודינוזאור. גם מדינת המותווים כמובן לא קיימת כבר, ואליעד מזכיר שהם עוד תכננו לנסוע לשם מיוחד כדי לראות את ה'סקומי', מה שגם קשה להעלות על הדעת כעת, וענר אכן זוכר משהו, אבל במעורפל, ובאמת, מאיפה יכלו לדעת על החיה הזאת ואיך היא נראית אם לא מהעיתון, ממותות נראו לפעמים באזור שלהם אבל סקומי היה רק בצפון. אם יש עוד צפון בכלל.

יהיה צורך פעם לסדר את הראש, מבטיח ענר לעצמו, לארגן את הזיכרון של הדברים מתי בדיוק הם התרחשו ומה קדם למה, ומתי ולמה הם ברחו אל הגוש הגדול, הכל יושב אצלו עכשיו בתערובת שמתחילה, הוא יודע, עוד לפני האסון של הגלים הגדולים, אולי כשאביו נפטר, אולי כשאחותו נעלמה, שטויות, מה קשור, הוא היה קטן אז, בכל מקרה אין עכשיו זמן להתפלסף, להתפסכלג כמו שקורא לזה רענן, החבר של אמו והאבא של אליעד, חברו בלב ובנפש, מחשבות כאלה רק גוזלות אנרגיה, כשצריך לעסוק בתחזוקה יום יומית, שזה הרבה דברים, למשל לטפל בכוורת שהם הצליחו להעמיד מחדש עם רענן ואמא, קרוב למחבוא שלהם, לדאוג שיהיה אוכל כל יום, לחצות את מישורי הבוץ כדי להגיע למקום הסודי שרק הם הכירו שיש בו דגים, אליו היו אליעד והוא בדרך בדיוק כשראה, או שהיה נדמה לו שראה, ארבעת אנשים ובהם אשה, שנכנסו אל המבנה ששרד איפה שהיה פעם הבית. ענר היה חומק לשם מדי פעם, עם אליעד או לבדו, באחת הפעמים הוא בא במיוחד כדי לצייר על הקיר את הסְקוֹמִי כפי שזכר אותו בעיני רוחו, כמו הבטחה לחזור.

"נו, איפה האנשים שראית נכנסים?" שאל אליעד, אחרי שנכנסו אל המבנה והוא נראה ריק לחלוטין.
"אני נשבע לך, ראיתי קודם, ארבעה אנשים נכנסו לפה, אחת מהם אשה."
"כן, ואתה אומר שאני חי בפנטזיות".

ופתאום, מתוך האין ממש, היא הופיעה, ואחריה שלושת האחרים. והיא קראה לו בשמו.

* ב9.9.93 נפלה מדינת המותווים הצפונית, עליה כתבתי בהרחבה בחלק הראשון של ההיסטוריה האלטרנטיבית (פוסטים משנת 2005), לאחר קרבות שנמשכו חודש שלם מול מדינת בית אל, לאחר ש'מדינת תל אביב' תחת שלטון הגנרלים נטשה את הברית עם המותווים. ראשי מדינת המותווים מובאים אל מחנה המעצר לאסירים 'סוררים' בלטרון ובו מצאו את מותם שנה לאחר מכן, עם דיכוי "מרד ראש השנה".
הגלים הגדולים באו יומיים אחר כך, ב11.9.93, והטביעו את רוב ערי החוף, רעידות אדמה שבאו 4 ימים לאחר מכן הפכו את ישראל לחצי אי מוקף מים גם ממזרח ומדרום, המחנה בלטרון נמצא כעת על חוף והמושב של עלוה מוצף בביצות אחרי שהגלים נעצרו בגוש אדמה גדול שהתרומם מערבית למושב של עלוה. אליו נמלטו הניצולים מהמושב ובהם בני משפחתה של עלוה.
ב24.3.94 השתלט אפרים סאמט בהפיכה רצחנית על מדינת בית אל-ירושלים, והפך למשיח על מה שנותר ממדינת ישראל.
ב16.1.95 חזרו עלוה, צבי, חפא וסטולי הגנוב לכדור הארץ ונחתו סמוך למחנה לטרון. יחד איתם היה הצועד אשר עקב חבטה שספג במהלך הימלטות החבורה משומרי המחנה, הועף אל היסטוריה אלטרנטיבית אחרת – קרי ההיסטוריה 'הרגילה'.