הרבנית אראלה (2)

גוגל וסמרטפונים טרם הומצאו בהיסטוריה האלטרנטיבית (הנמצאת כרגע בשנות ה90) וגם ידידנו המתורגמן שהוא מעין גוגל קוסמי מהלך, לא בא איתנו לכדור הארץ בפעם הזאת, ולכן התקשתה החבורה לברר את כל מה שיש לדעת על הרבנית אראלה הנודעת בשערים, שהגיעה אל המחנה עם האנשים של אמיר יחיאל ועמדה באותו ערב לשאת את הרצאתה. לו היה גוגל בנמצא, היו החברים מגלים שהרבנית אראלה היא אשתו השנייה והצעירה של הרב הדגול יואל אלברשטם, זה שהכשיר למאכל את בשרה של הממותה, אשר הופיעה לפתע מחדש בארץ לאחר הגאות הגדולה, אך פסל למאכל את הסקרומדון, חיה דינוזאורית בעלת קרני איל אשר נגלתה ליד עין חרוד. הרב אלברשטם הוא גם זה שהכשיר את משיחיותו של המשיח אפרים סאמט, שהשגות נשמעו בסנהדרין לגבי היעדר ראיות להיותו ב"ד – בן בית דוד, לאחר שקבע שהמלך שלמה בן דוד שכידוע אהב נשים רבות, קרוב לודאי שהוא ידע את כל בתולות יהודה ולכן קיימת סבירות גבוהה שכל צאצאי שבט יהודה קשורים למשפחת דוד המלך, בין אם כצאצאים ישירים של שלמה ובין כמי שנתקשרו בברית הנישואין עם צאצאיו וצאצאי צאצאיו אשר היו מבוקשים ללא ספק יותר מכל החתנים והכלות בממלכה. דודו של הרב יואל אלברשטם, הוא, אגב, האדמו"ר ר' רפואל הלברשטם, ראש ישיבת "אמרי רפואל" ששוכנת סמוך ל"מאפיית סאמט" בה עבד פעם צבי, אשר בעליה מיכאל סאמט, דודו של המשיח אפרים, אפה את 'לחם סאמט' שהיה אהוב מאוד על האדמו"ר רפואל וגם על רבים מתושבי רחביה אליהם נשלח צבי על האופניים להביא את הלחם, לאחר שנעלמו שלושת השליחים הקודמים שהיו מביאים לשם את הלחם, וכך פגש את עלוה. הכל סופר כבר.
מכיוון שלא נמצאו כל הדברים האלה בגוגל שלא היה, נתבקשה עלוה לעטות איזה מטפחת, וללכת בעצמה להרצאת הרבנית.

היא עמדה על הבמה, עם שביס-כתר בצבע כעין בורדו ורוד ולובשת שמלה סגולה, ודיברה בלהט מלא כריזמה, סיפרה על עולם הפריצות החילוני ממנו ניצלה בעור שיניה, בזכות הנס ובזכות הקב"ה שאוהב אותה, דממה הייתה, כל הנשים באולם ישבו כמהופנטות, וככל שדיברה והניעה את הידיים, ידעה עלוה יותר ויותר שהיא מכירה אותה. כן, לא יכול להיות אחרת, אותה אחת שדיברה על מעלות הצניעות, על כמה שהקב"ה אוהב את נשות ישראל שהן צנועות וצדיקות וכמה פריצות יש בעולם החילוני וכמה שהיא פוגמת בשלטון המשיח, היא אותה אחת שזרמה פעם, בירושלים, חופשי עם כל אנשי המשמר, תמורת מעבר חופשי, תמורת סמים וגם ללא תמורה, ולא רק עם אנשי המשמר, מאחורי קירות, מתחת לעצים או שיחים, ואחר כך הייתה מספרת לה ומתארת את 'הביצועים' שלהם בליווי לגלוגים חריפים, בעיקר על אנשי המשמר, וגם אותה עודדה 'להפסיק להיות בתולה'. שיר, חברתה הטובה אותה לא ראתה מאז אותו ערב בו השאירה אותה לבד, ליד הקיר של החנויות והלכה עם יפה העיניים שהוא כעת המשיח, "אולי יתן לי להשתמש בטלפון" ואחר כך חשבה שלא תראה אותה יותר. עכשיו היא הרבנית אראלה, וברגע אחד גם היא קלטה את עלוה בקצה האולם, ועלוה לא ידעה אם להישאר או לברוח. אבל אז נגמרה ההרצאה, ושיר-אראלה מיהרה לקראתה בתנועת חיבוק והן נפלו זו על צוארה של זו בנשיקות "אני כל כך שמחה שגם את מתחזקת, תודה להשם איזה נס הוא עשה לי לראות אותך" אמרה הרבנית, והן ישבו אחר כך ליד שולחן בצד ודיברו, וכל הזמן הרבנית אמרה "תודה להשם איזה ניסים, איזה ניסים" אך עלוה לא הצליחה לשחרר ממנה מה בדיוק קרה לה אחרי שנפרדו ליד החנויות, ובאיזה דרך בדיוק "הציל אותה השם יתברך" והגיע אותה להיות אשת הרב ככתוב במודעה, וגם הרבנית לא ממש התעניינה מה עלוה עושה כעת (רק שאלה אותה אם יש לה כבר ילדים, ו'בעזרת השם יהיו'), רק שמחה ש"גם את באת להתחזק" ואיחלה "שנשמע בשורות טובות" ולעלוה היה נוח שלא שאלה אותה יותר, גם ככה יותר מדי נשים הסתכלו עליה בשעה שהרבנית חיבקה ונישקה אותה, ועכשיו היא כבר הרבה פחות אלמונית במחנה וזה לא בריא.
ליד האבנים הצהובות שסימנו את תחילת הנתיב למערה, חיכו לה כולם. "אנחנו חייבים לעזוב את המערה ואת המחנה". אמר חפא. "דבר נוכחותנו נודע, האיש החדש הזה שהגיע למחנה, בא בעיקר כדי לחפש אותנו, הם מצאו ליד המערה נעל של אחד מאנשי המשמר שאיידתי, לא נוכל לחזור לשם עכשיו וגם מכאן אנחנו חייבים להתחפף".
"לאן נתחפף?" שאל צבי, ושמץ מרדנות נשמע בקולו.
"אולי ננסה את מה שעלוה הציעה בהתחלה, להגיע אל המושב שלה, כמה ק"מ דרומה מכאן".