חתמתי על העצומה נגד חוק האיסור לזכור, ואחתום גם על העצומות הבאות, אכתוב טוקבקים ופוסטים, אם יהיה לי כוח ואם לא, אמליץ על אחרים.
אני קורא את ההתדיינויות, את הדיבורים על 'חוקי היסוד' וההתפלפלויות עם החוקים הפאשיסטים. כמו אשד של מלים. אבל מה יעשו כל חותמי העצומות, כל המצהירים, מה נעשה כולנו, כל האנשים הנחמדים והטובים, ביום שזה באמת יהיה, ביום שבו יתחילו ליישם את החוקים? והוא קרוב. בין 'תרגיל הכוננות' ל'מלחמת סלע קיומנו' הבאה.
יש מולינו אויב נחוש, מסוכן לא פחות מהאויב האיראני. אויב שמתכוון למה שהוא אומר. מתקרב הרגע שבו מלים והצהרות וחתימות לא יספיקו. צריך להיות אמיצים.
חג שמח, והייל ליברמן.
בלוג הצועד The VValker's blog 
ליברמן (המשתמט ממולדובה) וחבריו שבאו לכאן להכתיב לנו מדינה זרה לנו ולאורחותינו הם לא פחות מסוכנים זרים שבאו מהאופל כדי להרוס את הסיכוי של ישראל להיות מדינה דמוקרטית, ולגרום לשלילת הלגיטימציה שלה בעולם.
לכן המשתמט ממולדובה וחבריו הם סיכון בטחוני והם הם אויבי המדינה!!!
אין זה מפליא שאת זכויות האזרח של מקומיים (ערבים, מושמטים יהודים ובהמשך גם שמאלנים) הם רוצים לשלול, בשעה שהם רוצים לתת זכויות בחירה ליורדים – שהם המשתמטים האמיתיים ולחתוכי ז*ן (וגם כן לא כולם) שלא יבואו לכאן לעולם. המדינה ואזרחיה לא מעניינים אותם, רק מי שנותן להם קול ומשרת את
האינטרסים הזרים שלהם ושל מי ששלח אותם, שזה לא כולל אזרחים חושבים ושוחרי חופש.
המדינה שלהם – לא המדינה שלנו וכל אמצעי להלחם נגדם – לגיטימי.
אהבתיאהבתי
שאפו להארץ, שלא חשש מיבבני משטרת ’הפי.סי.’ וקרא לילד בשמו בכותרת: החוק גזעני. אבל הוא לא רק גזעני, הוא גם פשיסטי, כי הוא חל גם על יהודים שלא יבוא להם להצהיר נאמנות למדינת ישראל-ליברמן.
אהבתיאהבתי
ציינתי היום בפייסבוק שיכולתי לכתוב את הפוסט הזה מילה במילה גם היום. מעניין כמה עוד.
אהבתיאהבתי
ואני בדיוק את המלים האלה, מילה במילה, שלחתי היום כתגובה להארץ.
אהבתיאהבתי
רק את החלק הראשון. שכחת את השני.
אהבתיאהבתי