בחלק השני של דצמבר 2007 חשבתי עדיין שרק "ימנונים" ופשיסטים נוירוטים ובעיקר כאלה ששונאים מושמטים, אינם מסוגלים להתמודד עם תגובות ענייניות ומסירים אותן רק בגלל שבא להם והם יכולים, ובכלל, שרק "ימנונים" ורודפי-מושמטים או מהסוג שלהם, יכולים להתדרדר לכאלה דברים, ושאנשים הנועלים את אתריהם משכמותי, אינם נמנים על אותה ליגה אנושית שאני שייך אליה. כיום אני לא בטוח, שרק הם לוקים במחלה, או שזה חלק מההתקרנפות שעוברת גם על הטובים, או שאולי יש מקום להגדיר מחדש את גבולות הפשיזם, בצורה אחרת ממה שהגדרנו. זה חלק מההרהורים שעוברים עלי לאחרונה.
עד לתקופה זו שמרתי בקנאות על אלמוניותי האינטרנטית המוחלטת, ובחלק האחרון של דצמבר שברתי אותה בפעם הראשונה, כלפי דמות שהערכתי והחזקתי ממנה (מסוג אלה למשל שלא ינעלו אתרים כאמור למעלה), כולל שם ומספר טלפון שהענקתי, שלא נענה בפעם האחרונה, כששאלתי למה אני נדרש גם למס' זהות. ימים יגידו אם לא היה שווה לשמור על האלמוניות, אבל כנראה שרציתי באיזה מקום לעזוב את זה, חלקית. בינתיים יש לא מעט אנשים, אני חושב, שיודעים מי אני (ואולי ידעו גם קודם). אחת הסיבות שלא אלך עד הסוף היא האיומים שהגיעו כאן מעמותת המופרעים שרוצים לקבוע מיהו "ישראלי אמיתי" ואחד מהם, מיכאל מן, במקום שיתבייש בכך שנתן חסות אימיילית לאלה שכתבו את ההודעות המצולמות, עוד איים עלי בגלל שבתצלום המקורי קלון זה הופיע.
וכאן אפשר לקרוא עוד על אותם "ישראלים אמיתיים" שגם במפלגת העבודה היו שהעיזו לחשוב שהם מתאימים יותר ממני לקבל זכות הצבעה בגלל שיש להם יצרי רצחנות עודפים משלי. אחר כך הם התקפלו, אבל העיקר שזכיתי אצל אורי קציר לתואר "קיצוני" בגלל שחשבתי שמפלגה שמתחילה לגלות סימני כפילות מתקדמים עם מפלגה אחרת (קרי "ישראל ביתנו") – מיותרת.
ב13/1/08 התנבאתי על מה שאולי צפוי בעוד שנה, ומקוה שבמערה של אקס עוד שומרים מקום. אבל המלחמה כרגע, היתה במקום אחר שדווקא נחשב קודם לסמל הרגוע, מקום מסביר פנים ומזמין, והוא לא היחיד שנכבש ע"י כוחות הרשע והושחר בשנה זו, מסתבר. הילכו מלעונים יחדיו ביער בלתי אם נועדו. וחלק מהמלחמה התנהל בבלוג אחר, שנשא את נס המרד ב19 בדצמבר.
אולי גם מה שהתנהל שם, ועוד לא נגמר, גם במקומות האחרים, בא מהרשות לרדיפת מושמטים, למרות שזה נראה לפעמים יותר שטני מהיכולות שלהם, כלומר אולי זה הבוס עצמו הפעם, לא העבדים.
חידה היא ותהי לחידה.
בלוג הצועד The VValker's blog 
ואולי נחסמת מכיוון שלא שמרת על תרבות דיבור מינימלית? זכור לי למשל שלפני כחצי שנה, בעת שרשמתי במקום אחר את דעותי שלא היו לרוחך או לטעמך, הגבת מיד וקראת לי פאשיסט וניאו נאצי. גם אם מתעלמים מחוק גודווין, תגובה שהיא אד-הומינם או יותר גרוע, אד-פרסונם, גוררת מבחינתי רק תגובה אחת: התעלמות. מי שרוצה יחס הוגן, שומה עליו לנהוג בכבוד באחרים.
מקווה שלא תמחק את התגובה הזו. היא לא מיועדת לתקוף אותך אישית.
אהבתיאהבתי
תתפלא, ידי אינה קלה במחיקת תגובות כמו כמה אחרים שאני מכיר, ותגובתך כתובה כראוי, כמובן על תוכנה אני חולק.
על פי מיטב זכרוני, לא רק אני נחסמתי אלא גם אחרים, למרות שתגובותנו, לפחות הרבה תגובות שאני זוכר, היו ענייניות וזאת בשעה שחבר’ה שלכם קיללו וגידפו – למשל כשכתבו שהורי הם אח ואחות נאציים, או למישהי הם כתבו "ת-ת-א-ב-ד-י" – ולא נחסמו ולא נמחקו. היתה אז אוירה אלימה של עליהום כלפי קבוצת אוכלוסיה מסיימת, עם הצעות – לאו דווקא או לא רק שלכם, שלי בהחלט הזכירו את גרמניה הנאצית, ו"הדעות" שלא היו לרוחי ולטעמי כללו, את המשפט "חרפה שהם יצאו משם שלמים ובריאים" שהוא משפט בלתי מקובל עלי בדמוקרטיה. אז סליחה אם בלהט הימים ההם גלשתי (וכפי שהראיתיך כרגע, לא רק אני) מעבר לחוק גודווין, אבל גם בלעדיו הצד שלכם לא נראה טוב, ולא חשוב איך נקרא לזה.
אהבתיאהבתי
מה זה חבר’ה "שלכם". לאיזו קבוצה שייכת אותי?
אהבתיאהבתי
אוי באמת, אותם חבר’ה ששלחו לי הודעות דרך המייל שהעמדת לרשות העמותה לשוויון בנטל.
אגב, מסתבר שיש לנו דעה משותפת על מפלגת קדימה.
אהבתיאהבתי
אתה כנראה מתבלבל ביני לבין מיכאל אחר.
(אני לא מיכאל מן שעליו כתבת בפוסט…)
אני בהחלט תומך בדעותיהם, אבל לא העמדתי לרשותם שום תיבת דואר או כל דבר אחר.
אהבתיאהבתי
ואלה איזה קטע.
אהבתיאהבתי
ועדיין אין לך בעיה עם המשפט "חרפה שהם יצאו בריאים ושלמים"?
אהבתיאהבתי
אם מישהו נכנס אלי הביתה בעת שאני עורך מסיבה במטרה לפוצץ אותה, הוא יקבל בדיוק בקשה מנומסת אחת ואפשרות לעזוב בנחת, לפני שהבקשה השנייה תבוא בצורה של כיסא שאשבור לו על הראש.
כפי שכתבתי גם אז: אני מעולם לא מתחיל בפרובוקציות, אבל גם לא מפנה את הלחי השניה למי שמתגרה בי. כשאותם פרובוקטורים נכנסו לכנס שלא הוזמנו אליו במטרה לעורר מהומות וסירבו לעזוב את המקום, טוב עשו מארגני הכנס שבעטו להם בתחת החוצה.
אהבתיאהבתי
גם הבקשה השניה לא חייבת להיות "כסא על הראש" וזה רק מעיד עליך כעל חמום מוח, או מי שמושפע יותר מדי מהשירות הצבאי שלו אבל זה סימפטום של המחלה הישראלית שרק בגללה אני חושב של"משתמטים" יש תפקיד הכרחי לאזן את כל זה ואכתוב על כך בפוסט הבא שלי.
וחוץ מזה שאני חושב שאם היה כנס אחר, שנושאו, ולו רק זה היה נדמה לך כך, היה שלילת הזכויות שלך כאזרח וכישראלי, אתה, ובייחוד לפי הרושם שאתה עושה, לא היית מסתפק במיצג – שזה בסך הכל מה שהם עשו (וקורינה בפוסט ההוא בהחלט הציעה דרך תרבותית איך אפשר היה להגיב, אבל כבר ידוע לנו ש"ישראלי אמיתי" ותרבות לא בדיוק נפגשים), אלא נוקט בדרכים אלימות באמת כדי לפוצץ אותו, ואז יכול להיות אפילו שהייתי מבין אותה.
אהבתיאהבתי
חמום מוח? הפעם האחרונה שבה הלכתי מכות הייתה בכיתה ז’. מתערב איתך שלפי הקריטריון הזה, רוב האוכלוסיה יותר אלימה וחמומת מוח ממני (אולי גם אתה?).
אז איך הושפעתי מהשירות הצבאי? לאו דווקה בדרכים שאתה משער.
למדתי לקחת אחריות, ולפקד על אנשים. זה מאד עוזר לי היום בכל דבר בחיים.
למדתי לעמוד מול אנשים ולדבר, לראשונה בחיי. זה הפך אותי לחסר פחד על במה, ין אם מדובר בהרצאה לפני שני אנשים או 800.
למדתי על חברות אמת. שניים מתוך ארבעת חברי הנפש שלי הם חברים מהצבא. אנשים שיודעים לזהות בעיניים עצומות את ריח הגרביים המסריחות שלך, אנשים שהחיים שלך היו תלויים במהירות התגובה שלהם הם אנשים שאתה יודע שמה שלא יהיה – הם שם בשבילך. והם היו שם ותמכו בי כשנזקקתי להם.
למדתי לקום בבוקר ולדעת שתרמתי משהו לסביבה שלי. בשנת 86, כשצוות הטנק שלי הוריד חוליית מחבלים בדרכה לפיגוע במנרה, ידעתי שבזכות ארבעתינו ילדים לא נרצחו ע"י טרוריסטים.
למדתי ששוה לעבוד קשה, להצטיין ולהתבלט, ויש תמורה למרות שלפעמים נראה שאין.
וכן – למדתי גם על ראש קטן ועל כסת"ח, אבל זו רעה חולה שאי אפשר לשייך אותה רק לצבא.
(המשך)
אהבתיאהבתי
ובקשר ל"ישראלי אמיתי ותרבות לא נפגשים": לא ראוי לתגובה מנוסחת- אני לא מגיב להכללות פרובוקטיביות, מצטער.
אהבתיאהבתי
אז יש דבר כזה "ישראלי אמיתי?"
אהבתיאהבתי
יודע מה, אולי גם לא היית שובר כסא על הראש במקרים שציינת, ואולי גם לא היית מכסח את המפגינים, אלא זה רק דיבור. ובכל זאת הוא נשמע לי בא ממקום של אלימות עצורה, ואולי תוסיף למעלות של הצבא שציינת שהוא עצר בך את האלימות הזאת. (אני גם בערך מאותו גיל לא הלכתי מכות, וגם לפני זה).
ובהחלט יש כאלה שהצבא עשה להם טוב, יש גם כאלה שלא.
אהבתיאהבתי
משעמם לי תשעשעו אותי^^
אהבתיאהבתי
חוששני שטעית באתר.
אהבתיאהבתי
שלגיה???
אהבתיאהבתי
האירוע בו מדובר אגב הוא אירוע ייסוד של "עמותת שוויון בנטל" אליו הגיעו אורחים בלתי קרואים – 'אנרכיסטים' שהציגו איזה מיצג על הבמה, הם הותקפו והוכו בין השאר על ידי השחקן שלמה וישינסקי שנכח בקהל. עדיין אני חושב שהתגובה לפי מה שתואר בזמנו ע"י ג'וש בריינר, לא הייתה פרופורציונית וגם אם אני לא מצפה שיחבקו אנשים שמתפרצים אל אירוע כזה – כן הייתי חושב שאנשים שקיבלו כביכול משמעת ומאופקות בצבא, מהסוג שמיכאל (לא מן) מעיד על עצמו שקיבל, זה יגרום להם לתפוס את עצמם לאיזה קיצוניות הם הלכו (בכל הקמפיין הזה נגד "משתמטים" שהאירוע היה חלק ממנו) במתקפה על אנשים שהם לא כמוהם, אולי אפילו לחייך ואולי היה נפתח פתח לאיזה שיח. אז הנה יש פה עדות לצד שני למה 'רעל' גורם שלא מעידה על הצבא את אותו טוב שמיכאל מהתגובה מייחס לו.
אהבתיאהבתי
גרוק:
הנה סקירה מקיפה ומאוזנת של הקמפיין נגד "מושמטים" (בעיקר חילונים) בשנים 2005–2010, עם דגש על השיא שלו ב-2007–2008.רקע כלליבאמצע שנות ה-2000 נחשפו נתונים מדאיגים: כ-22–28% מגברים יהודים בגיל גיוס לא התגייסו.
מתוכם:
הנתונים האלה יצרו תסכול גובר בציבור החילוני-משרת, במיוחד אחרי ההתנתקות (2005) ומלחמת לבנון השנייה (2006), כשמילואימניקים הרגישו שהם "משלמים את המחיר" לבד.השלב הראשון: 2005–2007 – בניית הנרטיב
השיא: 2007–2008 – הקמפיין הרשמי "ישראלי אמיתי לא משתמט"
הקמפיין לא היה רק נגד חרדים – הוא התמקד מאוד בחילונים מהמרכז (תל אביב, רמת השרון וכו'), מה שהפך אותו למלחמת תרבות בין "פריפריה/מתנחלים/משרתים" לבין "תל אביב/בוהמה/משתמטים".האירועים הבולטים בקמפיין
התפרצות של פעילי שמאל/אנרכיסטים שעשו מיצג מחאה → תגובה אלימה מהקהל (כולל שלמה וישינסקי). ג'וש בריינר תיעד את זה.
מי עמד מאחורי הקמפיין?
למה הקמפיין היה כל כך חזק דווקא אז?
ההשפעה ארוכת הטווח
סיכום קצרהקמפיין "ישראלי אמיתי לא משתמט" (2007–2008) היה מלחמת תרבות מובהקת:
הוא שירת צורך פוליטי של קדימה והמרכז, אבל בסופו של דבר העמיק את השסעים בחברה הישראלית.
הוא התמקד בעיקר בחילונים מהמרכז (לא רק חרדים).
הוא יצר דיכוטומיה מוסרית: משרת = ישראלי אמיתי | משתמט = לא שייך.
הוא כלל אלמנטים של הוקעה חברתית, לחץ תקשורתי ואלימות מילולית (ולפעמים פיזית).
אהבתיאהבתי
האירוע בכנס העמותה (עם ההתפרצות והתגובה האלימה) היה סמל מושלם לרעל שהקמפיין יצר – בדיוק כפי שהצועד תיאר.
אהבתיאהבתי