לקראת הישורת האחרונה

יום לפני הבחירות.
היו כבר בחירות שבהן ביום כזה, בשעה הזאת, כבר ידעתי מה הולכות להיות התוצאות.
כמו אפשר היה לראות את זה.
היום לא. משהו מעורפל או מעונן כבד.
אולי אני כן רואה, אבל לא רוצה לראות.
למשל, הימין מקים גוש חוסם של אופל גלקטי, בדקה ה90, כמו שעשו לפני 10 שנים.
ואולי אני שווה נפש, או לא נלהב כל כך מהבחירות האלה כמו בעבר.
יודע שתוצאות הבחירות לא יחזירו את הזמן העובר, את אלה שכבר מתו בחיים שלי.
שלמחרת אני שוב אצטרך להתמודד עם חיי היום יום שלי.
ושאחרי הבחירות, בדרך כלל, כשקמה הקואליציה (שלפי שמראים כעת רוב הסקרים, תהיה סוג של "אחדות" בראשות אולמרט) והאנשים המכובדים תופסים את הכסאות שלהם, נגמר האביב. נגמרת האווירה החיזורית, המרדימה שהפוליטיקאים ומשרדי פרסומיהם ותקשורותיהם מפזרים סביבינו בתקופה שלפני הבחירות. 'כשתיעלם תרועת הפסטיבלים' תמיד באה עכירוּת של אחרי הבחירות.
עכשיו הם יכולים שוב לעשות את מה שהם רוצים, עד לפעם הבאה, ואנחנו צונחים חזרה אל המציאות האפורה. להפשיל שרוולים, לעבוד, ובעוד 3-4 שנים, שוב נחליף את השלטון.
כך רוב הסיכויים, אלא אם כן יהיה משהו כמו אפשרות ב'.