זה יקרה (אולי) במלחמה הקרובה

המצב יהיה על הפנים. יהיו פיגועים, אולי טילים מארץ רחוקה.
דעת הקהל או רוח הציבור תהיה מופחדת, מוכה. או דורשת פורקן מיידי, לנקמה, להחזרת מצב הרוח.
במלחמה או המצב-דומה האחרון שהיה כאן, מצאו שני שרי אוצר את ההזדמנות להאשים את המובטלים, את העניים, את החד הוריות ולהנחית גזרות על החלשים בלי שזה נתקל בהתנגדות רבה.
ופרצופם האמיתי של הרבה שוחרי חירות ליברליים נחשף אז גם כן.

בין הגזירות של המצב הבא, שהציבור יקבל בהבנה, אכזריות כמה שיהיו, עשויות להיות גזירות נגד ה"לא-משרתים" – המועמדים הכי קבועים להיות שעירים לעזאזל של החברה.
אני בכוונה לא משתמש במילה משתמטים. זאת מילה שלהם שאני לא עונה על ההגדרות שלה, אבל הם ממילא לא מבדילים ולא יבדילו, ברגע שהשר התורן, כדי לרצות את הציבור הרחב או מה שייראה לו הציבור שכדאי לרָצות אותו, יעלה אותם לקורבן ויאשים אותם במצב של ישראל במלחמה הבאה. בזה ש"אין מספיק חיילים" (לא משנה אם הצבא הוא זה שלא גייס), ב"טילים שבאים מאיראן" (וגם במזג האויר) וכדי שהציבור ירגיש טוב, יתנו לו איזה דם, וזה יכול הפעם או באחת מ"הפָעמים" שאחרי, להיות דמם של ה"לא-משרתים".
תמיד יש איזה שעיר לעזאזל, זו השיטה, כדי לכסות על מחדליהם וגם לא כל כך מחדליהם של פוליטיקאים ומובילים אחרים של המערכת.
הדברים האלה שאני כותב כעת הם מפרעה כנגד עתיד, שאולי לא יבוא ומצידי שלא יבוא.
בתקופה של "חומת מגן" היה מין תרגיל ניסוי כזה, שבו הפרידו בין קצבאות ילדים של יוצאי צבא לבין אחרים: בני מיעוטים, חרדים, וגם נכים. מפלגת העבודה הצביעה בעד, וחלק מהח"כים שהיו בה אז לא עפו עדיין מן הרשימה (עטויית הגנרלים) של עמיר פרץ. חלק עפו וחלק עברו לקדימה, שם מקומם הטבעי כנראה, אבל עדיין, זו סיבה שמרתיעה אותי מלהצביע למפלגת העבודה, וגם על "מרצ/יחד" אני לא סומך שהדחף שלהם להיראות תמיד "שמאל ציוני" יעני, להראות שהם בסדר ותורמים את לבנתם לבניית החומה, לא יכריע את הכף וישכיח מהם את זכויות האדם, אם אוירת ההסתה נגד ה"לא-משרתים" או איך שיקראו להם תהיה מספיק סוחפת. (פורז, כשעוד היה חבר במרצ, הצביע פעם עם צומת בעד שלילת זכויות הצבעה ממי שלא עשה צבא. כמרצניק השרוף שהייתי, מחלתי למפלגה על כך שלא קראה אותו לסדר. אני רק מנסה לא להיות שוב אותו הטיפש)
למרות שזה קצת נראה עתידני מדי בשלב זה, העתיד לפעמים בא מהר ממה שחושבים, העמדה של המפלגות כלפי הלא משרתים, כפי שהיא נאמרת במצע המוצהר והלא מוצהר, מהווה אצלי שיקול ראשון במעלה בהצבעה בבחירות הקרובות.
תמיד הצבעתי בעד מפלגות ומועמדים מן המחנה הנקרא 'ציוני'.
נראה שהפעם, לא עוד. הקו המדריך את שיקולי הוא לא לתרום יותר לבֵנים לחומה העשויה להיבנות בפעם הבאה מסביב לי. ומתוך כך, אני חש שותפות רבה יותר ממה שחינכו אותי לחוש, עם שאר המודרים מן החברה הציונית.