המתעתע

מי שהסתובב אלי היה קויסטי. זאת לא יכולה להיות טעות.
אבל קויסטי ואשתו נהרגו כמה שבועות אחרי החתונה שעשינו להם במחנה שהיה לנו בסיני, בפיגוע של ההאופל הגלקטי במחנה. חפא ואני הספקנו לראות מרחוק את כדורי האש הכתומה פוגעים במחנה, בדיוק כששבנו מהנסיעה לפדרציה[1].
ראיתי גם את הגופות, מכוסות בסדין.
אבל לאיש(?) שחייך אלי היו בדיוק אותם פנים, אותו צבע שיער, אותם בגדים אפילו.
מה זה צריך להיות?

כששבתי לעצמי נזכרתי שחפא וגם המתורגמן סיפרו לי שיש ביקום יצורים שנקראים מתעתעים טלפתיים. אלה יצורים שיודעים להתחבר למוח שלך, וללבוש עליהם כל צורה שנמצאת במחשבתך. חוץ מהצורות שהם לובשים, אין להם, לכשעצמם, שום צורה מוגדרת. הם כמו גלים או זרמים של אנרגיה, לא יותר.
הם אינם רעים והם לא עושים את זה בזדון, הם פשוט לא מסוגלים אחרת.

אומרים שהם מסוגלים גם לדבר, ואפשר אפילו לגעת בהם, למרות שאין להם שום קיום מוצק.
והאיש גם דיבר אלי, בטלפתיה.
"שמי Lony. מה שמך?" שאל עם אותו חיוך.
החלטתי להתנהג כאילו אני מאמין לו. מה יש להפסיד? יכול להיות מעניין.
עניתי לו, והוא אמר לי את שם הכוכב ממנו בא (לא שם שאמר לי משהו).
נזכרתי בשאלה המקורית שרציתי לשאול אותו. עוד לפני שניסחתי אותה, הוא אמר לי: "אני מכיר את זה שרוצה למכור את הגיטרה הזאת. אם תרצה, אני יכול לקחת אותך אליו".

[1] אפשר לקרוא על זה כאן.