סיכום שנתי – ה'מצעד' וה'הסטוריה'

"מצעד המחץ נולד ב6.3.77 וצעד במשך ארבע שנים ומשהו.
עד שהחבורה שניסתה לכבוש את העולם גדלה, והתפרדה.
מאז, מפעם לפעם ישנם רגעי שיא שנכנסים ל"מצעד המחץ של החיים". לא שהחיים הם מצעד מחץ גדול כל כך, תמיד.

או שהם כן.

עד כאן, נאום הפתיחה."


כך זה התחיל, ב14 באוגוסט לפני שנה. עם עוד בלוג אחד זניח למדי שכבר היה לי, לא היה לי מושג לאן אני אקח את הבלוג החדש וכמה זמן אני אמשיך להיות פה.
וככה אני ממשיך להרגיש גם עכשיו, אחרי שנה, 15 ימים ו255 פוסטים.

בחודשים הראשונים הרגשתי קשור מאד לכינוי שבחרתי לי, שעל נסיבות הולדתו, באתר האליטיסטי, כתבתי כאן. רוב הפוסטים סיפרו על מצעד המחץ הישן, סוס מת למדי בחיי ההווה שלי, אבל מסתבר שלגמרי לא מת בזכרון שלי, ובכל מקרה שייך לתקופה מעצבת ומכוננת מאד בהסטוריה שלי, שהבלוג הזה נתן לי הזדמנות לבחון אותה מזוית אחרת, גם בכיוון השונה למדי שהבלוג התפתח בו בהמשך.
14 פוסטים נכתבו בקטגוריה המצעד, סטטיסטיקות וכללי, 5 נכתבו בקטגוריה1977 (שם נולד המצעד) ועוד 2 נכתבו בחבורת המחץ וגם מודעות חסות, בה נכתבו 4 פוסטים, שייכת לסיפור של מצעד המחץ. וזו ההזדמנות לפנות ליריב בבקשה, שיתן דרך נוחה לצפות בקטגוריות וללנקק אותן.

במקביל התחלתי לפתח קטגוריות נוספות, "רציניות" יותר, עם נסיון להעביר מסר רחב יותר, ובהן שירות פוליטי (14 פוסטים), גלולות זכרון (8 פוסטים) ומלח הארץ (3 פוסטים) וגם הקטגוריות ה'ספרותיות נטו' כביכול: שירה ותרגום (8 פוסטים) וסיפורים לפני השינה (6 פוסטים).
עד פברואר איכשהו דישדשתי, וגם ממוצע הכניסות, אם זה אומר משהו, היה נמוך.

ממרץ התחלתי לקחת את הבלוג לכיוון חדש לגמרי, כיוון כתיבה שכמעט לא ניסיתי קודם לעולם – הכיוון של ההסטוריה האלטרנטיבית.
התחלתי לכתוב אותה ב6.3, בדיוק אותו יום, בחודש ובשבוע, שבו נולד מצעד המחץ, והסיפור שלה מתחיל בדיוק מאותו יום בשנת 1977, כך שגם ההסטוריה האלטרנטיבית על 95 פוסטיה שנכתבו עד היום היא ביתו החוקית של נאום הפתיחה שלמעלה ואחותו החוקית של מצעד המחץ שכיכב כאן בחצי הראשון של השנה ודי נעלם מאז. מאז אני גם פחות "הסטוריון מצעד המחץ" ויותר "הצועד בנעליו" אבל שומר עדיין גם על הכינוי הישן.
לעזרתה של ההסטוריה האלטרנטיבית בא המילון שעד כה נכתבו בו 18 ערכים ולאחרונה נכתבו גם 5 פוסטים של פריקוול.

הקאונטר התחיל לזנק גם הוא מחודש מרץ, אבל אני לא באמת יודע אם זה בגללי או בגלל הgoogie. בזכות הפרו אני יודע מה באמת מחפשים האנשים שנכנסים לכאן: מצעדי פזמונים, מילים של שירים בלועזית, תמונות של מאיה בוסקילה (עירום) ואת כיפה אדומה. תמיד טוב להיות בפרופורציות.
חודש השיא של הכניסות הוא מרץ, אבל החודש הזה* עומד לעבור אותו – עוד 5 כניסות חסרות לו.
מאי ויולי אחריהם, ודצמבר הוא החלש ביותר – כניסה אחת פחות מיום השיא, שהוא ה5 בחודש זה.

זהו, כמו שאמרתי בהתחלה, אני אף רגע לא יודע לאן אני אקח את זה הלאה ואין לי שום הבטחה או בטחון שאני אמשיך. זאת גם שאלה של זמן והשנה היה לי הרבה. אולי בשנה הבאה יהיה לי פחות.
מכל מקום היה נעים לצעוד כאן בנעלי ולצעוד איתכם בשנה הזאת, ואני בטוח גם שמילאתי פה איזו שליחות, אך על גורלן של שליחויות והמשכן – לא אנחנו המחליטים, בדרך כלל.
ומעבר למלים ה'כבדות' – זאת היתה לי התנסות חשובה ומועילה – ראיתי שאני מסוגל לכתוב במדיום כמו הבלוג, ולצאת מן האוטיזם שבכתיבה עצמית רגילה. שמחתי על כל פידבק, למרות שקיויתי שיהו קצת יותר.
אני לא יודע לאן אקח את זה הלאה – אבל יש סיכוי שיהיה מעניין.