מסע החיים (אל ארץ מבוא השמש)

"לא להשאיר עקבות
לא לפזר סימנים
אני במקום הזה ממילא אינני נשארת.
לא לכתוב מכתבים
לא לאסוף מזכרות,
תצלומים,
לא לסדר אותם בשלשות באלבומים.
לא לאסוף מסמכים,
לא לאגור בקיץ
לא לסיד, לא לשפץ
לא להתנחל.
בחושך לפרוש מן השירה העוברת
אולי אחרי מחלה קשה
כמו רחל.
הענין הזה לא חשוב ולא נכבד
אבק דרכים
מתמר לרקיע.
אין לי צורך להגיע"
(דליה רביקוביץ, 1983).

פלירט מתמשך עם המוות, הגיע אתמול להגשמתו.
אומרים: מחלה דכאונית. ואולי זה רצונה של דליה רביקוביץ להתאחד עם האב, שנדרס כשהיתה קטנה, ודמותו שזורה בשיריה לכל אורך החיים.

"והוא אינו מדבר לי מלת אהבה אחת
למרות שהיה בשכבר הימים אבא שלי
ולמרות שאני הייתי הבת הבכורה שלו
הוא אינו יכול לדבר לי מילת אהבה אחת".
אחד מהשירים המוקדמים. לפעמים השירים המוקדמים, הראשונים האלה, הם כרטיס הביקור הטוב ביותר של המשורר. אני לא אומר שהמאוחרים אינם טובים. מנקודת מקומם הרעננה, הם מציגים הצהרה שהיא תמונה כללית שיודעת גם את הסוף.
לא את כולו. כי "רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה".
היא תמיד רצתה להכיר אותו, גם כן.

"הוגד לי כי יש דרך אל ארץ מבוא השמש
ואל נכון לא הוגד לי
אם שמה אוכל לבוא.

לא נמצא לי חבר לדרך
אז פניתי שמה ללכת
אל ארץ מבוא השמש
עשו לי זהב רכבו.

ועוד הוגד לי: מקדם, בארץ מבוא השמש
היו מלכי ארץ
אשר אין שוה בגאונם.

ואומר בלבי: אם אגיע אל ארץ מבוא השמש
יותן לי כיסא מלך
וגם שלמת ארגמן.

ואל נכון לא הוגד לי, אכן מלבי בדיתי
כי בארץ מבוא השמש
יהיה לי שלום עד עולם."