מאי: בין התקוממות לחילוץ ויום העצמאות הפרטי

מאי הוא חודש כבד.
אולי בגלל ימי הזכרון, אולי משום שבו מנהל החורף את הקרבות האחרונים שלו עם הקיץ. מזג האויר עוד לא בהיר כל כך.
בסוף, הקיץ מנצח. בא החילוץ.
"ואז זיהיתי אור מסביבי, ראיתי שאני מוקף יצורים, וביניהם ראיתי את המתורגמן ואת סטולי הגנוב. הם באו עם כח החילוץ.
"לקח לכם הרבה זמן למצוא אותי", אמרתי. "הייתי צריך להגיע עד לכאן."
"אבל מצאנו אותך" אמר סטולי הגנוב. "וזה מה שחשוב."" (25/5)

אבל לפני כן, ב1 לחודש, היתה התקוממות, ואולי היא עוד לא נגמרה.
היתה גם הצעת עיסקה של כוחות האופל.

היו גם כמה דברים קלילים יותר: שיר מתוך פרוייקט הגוגי (שבגללו עדיין נכנסים לחפש אצלי תמונות של מאיה בוסקילה עירום) ושירת הגימטריות.

במאי היה גם יום העצמאות, ב23 במאי (בקטגוריה מלח הארץ) כתבתי על יום העצמאות הפרטי:

"לכל אחד יש גם יום עצמאות פרטי משלו, לפחות יום עצמאות אחד.
יום שבו הוא זוכר מתי הוא הגדיר את עצמו, את הרצונות שלו, וגם שילם על כך מחיר.
לי יש כמה ימים שמועמדים להיות ימי עצמאות פרטיים, אחד מהם זה היום.
כי ביום הזה הרימה המערכת ידיים באיזה נסיון שהיה לה "לשנות אותי" או כפי שראיתי את זה: לעצב אותי לפי הרצונות של אחרים.
לא ממש את כל הפרטים אני יודע, לא את הכל אני רוצה לספר. זה היה מזמן, הייתי בן 17.5, ואני לא בטוח ממש בקשר בין הדברים שקרו אז לבין המחיר ששילמתי אחרי שנה, בהתוויה האמיתית, לא זאת שאני כותב עליה בסיפורי ההסטוריה האלטרנטיבית, אבל בהחלט זו שנתנה לה את ההשראה.
ניסו לחנך אותי מחדש, אני התעקשתי להיות אני. שילמתי את המחיר בבדידות, בתחושות של "יכול היה להיות אחרת" שהן תמיד, תמיד חלק מהמחיר שמשלם לוחם, וכל מי שיגיד אחרת הוא שקרן.
הימין התחיל לשלוט אז בארץ, נחוש ברצונו למחוק את כל מה שבנו כאן "הסמולנים" ובעיקר "הסמולנים האשכנזים". היה גם רמטכ"ל שגייס נערים חסרי השכלה, וזאת ייאמר תמיד לזכותו, אבל הוא גם שנא אינטליגנטים. ולא רק הוא. תמיד כשעולה הימין, עולה השנאה כלפיהם, כמו השנאה ליהודים בארצות אחרות. לא שהאחרים צדיקים כל כך, בכלל לא, אבל אצל הימין רואים את הפראנויה, את הרצון למחוק את אלה שמסוגלים לחשוב, ועלולים שלא לחשוב בכיוון של "אהבת המדינה/ א"י השלמה מעל לכל".
תכניות החיסול מטעם הימין התחילו אז, בסוף שנות ה70, וכל מה שאנחנו רואים היום למשל בתכניות החינוך של לימור לבנת, זה ההמשך של מה שנולד אז. אני הייתי מין חלוץ, "ניסוי כלים ראשוני" לתכנית כנגד כל "הסמול", ולכן אלי התנהגו יחסית בעדינות, נתנו לי כאילו "צ'אנס להשתנות".
הרבה אנשים לא מבינים את זה, ויש אנשים טובים שמשתפים פעולה עם תכניות החיסול האלה. כמו המנכ"לית הבוכה. ועוד הרבה אחרים. לא כולם טובים או תמימים, כמובן.
החור השחור שולט, והאור בדרך כלל משועבד לו כפי שנאמר בפוסט הקודם, ורק מעטים כמו לוחמי הקרן הבהירה מסוגלים לזכור זאת. גם אני לפעמים צריך להתאמץ כדי לזכור.
ולקבל בהשלמה את המחיר שקבע שלטון החור השחור.
עד שלוחמיו של חפא יבואו וישחררו את הפלנטה, כך, פחות או יותר.
ולהיות מודע לאפשרות שאולי זה לא יקרה בכלל. רק ב"הסטוריה האלטרנטיבית" (שם אני עסוק עכשיו בתכנון איך זה יקרה).
וכדי לעזור לעצמי לזכור, אני קובע ימים כמו יום העצמאות הזה, והולך להדליק משואה של קטורת ליד האינטרנט הטלפתי."