שערי מותווים

כשהיה חפא שליט העולם, הוא הנהיג בו סדרים שהיו מבוססים על שוויון חברתי, פיקוח על הנשק וצמצום כוחם של הגופים והתאגידים החזקים. הוכרז שלום עולמי ולמרות שהמדינות המשיכו להתקיים, החשיבות שלהן היתה קטנה ביותר בפלנטה המתחברת לרשת הטלפתית הגלקטית. קונצרטים של רוק התקיימו בכל שבוע כמעט וכל העולם צפה בהם, ובתי ספר חדשים שבנה חפא בנקודות המרוחקות ביותר של הכדור, הבטיחו חינוך גבוה לכל. בתי חולים חדשים יישמו רפואה גלקטית שהעלימה את רוב המחלות מן העולם.
כשנופלדנס וכוהני התבונה הגלקטית האפלה פלשו לכדור הארץ, הם ביטלו מיד את כל הסדרים שהנהיג חפא, החזירו את הכח לגופים החזקים שביטלו את רוב חירויות האדם שהיו בימי חפא ואף את אלה שהיו לפניו, והנהיגו משטרים דרקוניים ברוב הארצות. רק במקומות בהם מוקמו נציבויות של שלטון האופל הגלקטי, כמו למשל ב"מדינת תל אביב החופשית", נהנו התושבים מרווחה יחסית ומתחושה מדומה של חופש וחירות.

חודשים אחדים אחרי הפלישה, נערכו בחירות בישראל, לקראתן הוכרז על ביטול תעודות הזהות הישנות ותושבי המדינה נקראו לקבל במקומן "כרטיסי אזרחות" חדשים כדי שיוכלו להצביע בבחירות וגם לקבל באמצעותם זכות לאשראי בנקאי. עד מהרה התברר שלא כל התושבים יקבלו את הכרטיסים האלה, אלא רק מי שנמצא מתאים על פי רשימה שנקבעה על פי נתונים בריאותיים, סוציואקונומיים, מידת נאמנות לשלטון וגורמים אחרים. מי שנמצא בלתי מתאים, הותווה באמצעות המספר 21 או 24 שנצרב על מצחו. אלה שעל מצחם נצרב המספר 24 קיבלו זכויות מסויימות, כמו הזכות לעבוד במשטרת הסיירות המקומיות. מותווי 21 היו חסרי זכויות לחלוטין.
בהמשך התברר, ששיטות מקבילות הונהגו באותם ימים במדינות נוספות בעולם, אך בתקופה ההיא היינו מנותקים ממה שקורה בשאר הפלנטה, והחדשות היחידות שהגיעו אלינו הגיעו דרך השידורים השקריים של השלטון, שהיו היחידים שנקלטו ברדיו הישן של לונה, אמצעי התקשורת היחידי שנותר אחרי קריסת הרשת הטלפתית בכדור הארץ.
מכיוון שלא כל התושבים התייצבו לחלוקת "כרטיסי האזרחות", החל השלטון לחפש אותם, וסיירת התוויות ארבה לאנשים בכל מקום, וירתה בכל מי שניסה לברוח.

העיר שבה אני נמצא הפכה לריכוז מותווים מכל הארץ, שגוייסו לעבודה של בניית חומה מקפת מסביב לעיר. מחנה גדול של אוהלים נבנה סמוך לכניסה המערבית, מכיוון חיפה, ושם שוכנו רוב העובדים. על פי ידיעות שהגיעו אלינו, הוקפו כבר קודם כפרים ערביים ובתי חולים לחולי נפש בחומות כאלה, וכשהסתיימה הקמת החומות פוזר בשטח שבתוכן "חומר חיטוי" דליק, ותמיד היה מישהו ממשמרות הבטחון שמסביב, שכ"מעשה קונדס" שלח אש אל תוך השטח המוקף בחומה.
אלה הדברים שהיו הרקע להתקוממות שפרצה בעיר שלנו, כאשר ריקרדו פוירשטיין, צלם עיתונות מתל אביב שהגיע אלינו, נגח עם אופנוע ה"נורטון 500" של מוריס בן שושן את מבנה הזכוכית השחורה שמחוץ לשער המערבי של החומה, ניפץ את הזכוכית ושיתק את מערכת הפיקוח האלקטרונית שהיתה מסביבנו והפעילה צבא של רובוטים. תושבי מחנה האוהלים הצטרפו אלינו וכבשו את מפקדת הסיירת המקומית. עם הבולדוזרים עליהם השתלטנו, הרסנו את כל חלקי החומה שכבר נבנו והכרזנו על העיר כולה כשטח עצמאי. כלאנו את כל שוטרי הסיירת המקומית בעיר.
עד מהרה הוקפנו בטנקים ונגמ"שים של כוחות השלטון, שנפרשו מסביב ממתינים לפקודה להסתער עלינו, אך זו בוששה משום מה להגיע.
צוותי העיתונות ורשתות השידור שהגיעו פתאום מ"איזורי הרווחה", דיווחו לנו על כדורי אש מסתוריים שבאו "כנראה מהחלל" ופגעו במגדלי זכוכית שחורה ששימשו את נציבות השלטון הגלקטי ברחבי העולם, אחד מהם בקריה בתל אביב. הנחתי שכוחות השלטון נמצאים בהלם בגלל הפגיעות האלה ויכול להיות שהקשר שלהם עם אדוניהם החלליים שובש זמנית, וזאת הסיבה שהפקודה נגדינו מתעכבת. אך היה לי ברור שזה מצב זמני ומוקדם לשמוח. לאחרים זה לא היה כל כך ברור וזה די הדאיג אותי.
בינתיים התפשטה ההתקוממות אל כל ריכוזי המותווים בארץ.

פוסטים קודמים:
הרדיו של לונה

מרץ, אפריל, מאי – סיכום ביניים


ההתקוממות