הו, גדעון, תבין אותם

בבקשה, אל תתעלל בהם.
בארבעת השנים האחרונות, הם היו עסוקים עד מעבר לראש במלחמה נגד התכנית הכלכלית של נתניהו והממשלה התאצ`ריסטית.
זכורה הפגנת ה400,000 בכיכר למען ויקי קנפו וחברותיה החד הוריות.
ומופע ההצדעה של מיטב אמני ישראל היפים והאמיצים למען מחוסרי הבית בכיכר הלחם, מופע ההזדהות שלהם עם נהגי באר שבע וכו`.
זכורה גם עצומת הסופרים גרוסמן, שלו, יהושע וכל האחרים נגד היחס כלפי עובדי חברות כח האדם בכי"ל ובשאר המדינה.
גם גירושם בסגנון נאצי של העובדים הזרים לא נתן מנוח ליפי נפשנו לתפארת.
מתי היה להם גם זמן להתעסק בנושא הפלשתיני, הרי אי אפשר בבת אחת להתעסק בהכל…

ובמלים אחרות: אין לצפות לכלום מהקרוי במקומותינו "השמאל הישראלי". הוא סוס מת. ותמיד היה.
סך הכל אסופה של בורגנים, שכשמנקים להם את השטח מאומללים, עובדים זרים וערבים, הם די מרוצים. ולא חשוב מי עושה להם העבודה.
נכון, כשמדובר בפלשתינים, הם קצת מזילים דמעות. בעיקר, כאשר זה מצטלם טוב בעולם.

נכתב כתגובה למאמר של גדעון לוי ב"הארץ".