ארכיון קטגוריות: אומה ביומטרית

כאן איתם לא אעמוד דום: אף פעם לא אהבתי את הדרכים שהממסד קובע לנו איך נזכור את השואה, ואת הרוגי המלחמות גם. אבל כיבדתי את האחרים ולא רבתי איתם. אבל הפעם הזאת, עם תומכי הממסד הזה, עם הבן-ערים האלה, אסור לציין את יום השואה. לעמוד את אותו דום שהם עומדים, באותה דקה, פירושו לבזות אתהמשך לקרוא "דברים שכתבתי במהלך שנת הבלוג החולפת (5)"

סרטון שהופץ בפייסבוק (והוסר כמה פעמים כ"פוגעני", ותודה לניתאי פרץ שהעלה אותו שוב) מראה כמה אלימות נדרשה לשוטרי משטרת ישראל ביתנו, ביום סיפוח אל-קודס (מזרח ירושלים) האחרון, כדי להשתלט על ל' (שמו המלא הוסר על פי בקשתו מבלוגרים), צעיר אמריקאי קצת פרובוקטיבי, אבל בהחלט לא אלים כמו הכהנאצים שהתפרעו שם בחסות המדינה וראש שתי העריםהמשך לקרוא "שוטרי ישראל, בעוז ובגבורה, משתלטים על צעיר מסוכן. סרטון שחייבים לראות ולהפיץ"

רגליים קרות: שקלול זהיר של נתוני ההשמטה מגיוס שנמסרו מאז במשך השנים, יספיק כדי להעריך, אם ננכה מתוכו את החרדים ואפילו אם נספור רק את היהודים, שקיימים קרוב למאה אלף מושמטי צה"ל – אוכלוסיה שאילו התארגנה על בסיס מכנה משותף זה שלה, היתה יכולה להכניס כמה מנדטים טובים לכנסת כמפלגת מושמטים חילונית. אף על פיהמשך לקרוא "רגליים קרות, הממשלה למען הפשע, הפגנה היום, שוב שירות להארץ וביומטרי"

אנחנו לא יודעים אם דמותו של משה היתה אמיתית, כמו שאין לנו מימצאים ארכיאולוגיים שיכולים להעיד אם היתה באמת פרשת אל-תחריר עברית כזאת במצרים, ואם התרחש משהו, איך הוא התרחש באמת. כל זה גם לא חשוב, כמובן. חשוב הוא מה שהצטבר בקאנון הזכרון האידיאי-ההסטורי, ומבחינה ספרותית-פסיכולוגית מעניין גם איך בונה הזכרון המדומיין הזה את הדמויותהמשך לקרוא "ביד חזקה וחירות: דמות האב והבן ביציאת מצרים"

מאת איל בד. הופיע במקור בבלוג 'רשת א.' בקפה דה מרקר זה קרה לפני שלוש שנים: חברת צ'רלטון קנתה את הזכויות על שידור המונדיאל, והחליטה לחייב את שוחרי הכדורגל בישראל בסכום לא מבוטל, כדי לקנות את הזכות שלכאורה אמורה להיות לכל מי ששילם את האגרה ואת דמי החיבור הבסיסיים שלו לכבלים או ללויין.היו אז כמה שניסוהמשך לקרוא "ישראל: המהפכה יכולה לחכות"