הקבוצות

היה פקק גדול ביציאה מירושלים דרך כביש רמות, נדמה לי שבגלל הלוויה של איזה רב, אני לא בטוח כעת. העננים ממול היו כבדים, מסתירים שמש שעמדה לשקוע. שפע נהג במכונית ולידו ישבה אחותו הדוסית דבורה'לה, אותה היה אמור להוריד בדרך, בהתנחלות שלה הסמוכה לכביש המכלאות הקרוי 443. מיטל הודיעה ברגע האחרון שהיא לא תבוא. סטולי הגנוב ואני ישבנו מאחור ועד שהגענו להתנחלות, הוא הספיק לספר לי את כל מה שקרה בנסיעה שלו עם חפא, כלומר את כל מה שהיה מוכן לספר, מאותו רגע שבו איבדתי אותם ועד שהוא חזר לארץ ונעצר בגבול טאבה, כי הרי לא היה לו דרכון ואין לו שום תעודה. מישהו נתן לו פלאפון או התקשר בשבילו לכמה מספרים, אחד מהם היה אלי אך לא הייתה תשובה, עד שהגיע לשפע, וזה טלפן למי שטלפן, ואחרי כמה דקות פשוט נתנו לסטולי ללכת, כאילו לא ראו אותו קודם ולא ידעו מה הוא בכלל עושה שם בתחנה. שפע נולד בישראל, בילדות הוא עבר עם משפחתו לארה"ב, אחר כך עשה 'עלייה חלקית' עם שירות בצבא, חזר לארה"ב ושוב חזר לישראל, לירושלים, ובין לבין עשה הרבה כסף מסחר שנלווה להייטק. סטולי הגנוב היה קורא לו "סאחי ציוני, שיודע שהוא סאחי" בהבדל ממני, לי הוא קרא "סאחי מתכחש" ומחפא שהיה בעיניו "סאחי לשעבר שהתפכח". בשעה שסטולי סיפר לי את סיפור הנסיעה, היו הוא ואחותו מדברים על הניתוח שצריכה האמא שלהם לעבור בניו יורק, בגללו אמור שפע לטוס לשם למחרת. 

בכניסה להתנחלות ירדה דבור'לה, ואנחנו המשכנו ישר להרצליה, שם, בוילה הגדולה של משפחת שגיא, או פלד, לא זוכר, בסלון הגדול המלא ספות רקומות וכסאות חלקם מצופים עור וחלקם משהו קלוע שנבנו באיזה חנות שמתמחה בעיצוב אמנותי (זה מה שהסבירו המארחים שהתנצלו שבגלל מזג האויר והגשם שצפוי להתחיל עוד מעט, הם לא מארחים אותנו בדשא) ותמונות סיניות או מקסיקאיות ובובה גדולה מקניה, מול כ40 אנשים ואולי אפילו 50 שנאספו, בפעם הראשונה, מכל הקבוצות של חפא (וכל אחד אמר בקיצור מי הוא, מאיפה בא ו"כמה שנים הוא אצל חפא"), היה סטולי הגנוב הרבה יותר לקוני כשחזר על מה שתיאר בפני, ונראה ממש כאילו בא כי היה מוכרח, לא בגלל שרצה, הוא לא שכח לומר בסיום את דעתו, שחפא לא יחזור יותר. הוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים במשך הערב.

שאר הפגישה הוקדש ברובו לדיון איך להמשיך מכאן הלאה, אם אכן דעתו של סטולי נכונה.

הייתה קבוצה די גדולה של אנשים, שטענה שצריך להמשיך לעסוק בידע החפאי, הם לא יכלו להסכים לרעיון, שחפא עשה איתנו את כל הדברים בלי כוונה שיהיה לזה המשך, והיו שטענו שמה שהוא השאיר לנו זה מספיק כדי שנוכל 'את היתר להשלים': לאמת, להוכיח, לשחזר ולהעביר הלאה את המסר שלו. אנשים אחדים שאלו מה בעצם המסר שלו. "15 שנים היית אצלו ולא הגעת לתשובה?" קינטרה מישהי את אחד האנשים האלה. קבוצה אחרת טענה בערך, שאת מה שחפא ידע, ידע רק הוא, אחד האנשים קרא לכך 'הזמן השני', מה שחפא יצר בתוך העולם שלנו, אם הוא יחזור פעם, אולי הוא ימשיך, אבל אם לא, אז כשהוא עזב גם זה עזב, לנו אין שום דרך לשחזר ואין טעם לנסות. זה כמו חלום, היה ונגמר, ואשרינו שזכינו לחוות את מה שלא כל אחד זוכה לחוות.

סטולי הגנוב המשיך לאכזב. הוא, שהיה הכי קרוב לחפא, והתנסה קצת יותר מכולם בכל הדברים שחפא דיבר עליהם, בנסיון מעשי ולא רק תיאורטי. בעיקר בנסיעה, שהוא היחידי שזכה בה, אחרי ששנים, כבר מאז החבורה הראשונה, תמיד שאלו את חפא "מתי תיקח אותנו לשם". הוא אשכרה היה שם, אשכרה עבר עם חפא בתחנת ההמרה, אזורי ההתחמקות ואזורי הקפיצה, 'ביטול היקום', דברים שחפא סיפר לנו עליהם הרבה, אבל אף אחד לא היה יכול להגיד שהוא יודע מה זה בדיוק, סטולי ראה אותו בדקות הכי אחרונות, לפני שנעלם בלב הNowhere של היקום, וסטולי גם הצליח לחזור לאדמה, לבד, בלי "הערבות" האישית שחפא נתן לכל הדברים, האחד שהוכיח שזה אפשרי. אבל כל שהוא אמר על כך היה, שניתן אמנם לשחזר ולאמת דברים שחפא דיבר עליהם, אבל הוא לא חושב שיש בזה טעם. המסקנה שלו מכל המפגש עם העולמות החיצוניים (שהייתה קרובה גם לדעתו של צבי די ממזמן) היא ששום תועלת לא תצמח לנו ושום העשרה למין האנושי לא תבוא מהחוצניים, המין האנושי צריך להסתדר לבדו, לחיות את חייו עם מה שניתן לו ("המגבלות – הן באו כדי להגן") בלי לחשוב על דברים שמעבר ובלי לנסות להיות 'יודעים קבוע'. גם היה ברור שאין לו עניין ורצון לעזור לאף קבוצה, למרות שהיה היחיד שלכאורה הוכיח יכולת כלשהי, לשחזר. הוא בא רק כדי לספר מה שהיה צריך, ולומר את דעתו, שחפא לא יחזור. זה לא היה סטולי הגנוב. לפחות לא זה שאני הכרתי, ושאחרים הכירו. הוא דיבר כמו מישהו אחר, והכעס עליו היה רב, אנשים האשימו אותו שהוא מחפש לגרום לכולם להסתלק, כדי להישאר בעל מונופול יחידי על הידע, סטולי הבטיח שאין לו שום עניין במונופול כזה, רק ביקש שיעזבו אותו לנפשו, הוא עייף. הוא סירב לדבר כל דיבור נוסף, ואותי זה דיכא מאוד. בינתיים השיחה בסלון התחילה לגלוש לכיוונים אחרים, כמו פוליטיקה ובחירות, בניצוחה של בעלת הבית המכירה, לדבריה, את ציפי ליבני. סימסתי לשפע שלדעתי אנחנו צריכים להמשיך לפעול בקבוצה, עם אלה שרוצים להמשיך, לנסות לפחות להגיע למשהו. הוא הסכים איתי, והבטיח שיתפנה לזה מיד כשיחזור מארה"ב. 'תמסור ברכות לאובמה' כתבתי לו, וגם שאלתי מי ישמור על גמליאל, הוא אמר שאחייניתו שלומדת במכללת דוד ילין, תבוא במיוחד לדאוג לחתול.

אחר כך באו ברקים אדירים וההתחיל לרדת גשם, מבול שנמשך שעות, וסיים סופית את שנת הבצורת שקדמה לשנה הזאת.

הפגישה התפזרה ובהחלטה שלא להחליט, עד שבעוד כמה חודשים אולי נהיה חכמים יותר, יצאנו אל הגשם.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: