שבויים

שחרור שבויים אינו דבר פשוט.

זה היה תפקידם של חברי מסדר הקרן הבהירה, שחפא היה אחד מהם, במלחמה: חילוץ שבויים, וזה לא היה פשוט, אמר חפא, בגלל שבמלחמות החיצוניות, הבין כוכביות, כבר מזמן לא לוקחים שבויים, אלא כשרעבים מאוד. וכשזה קורה, בדרך כלל די מהר כבר לא נשאר למחלצי השבויים הרבה מה לעשות.

אבל זה לא הדבר היחיד שאיננו פשוט. הדבר השני הוא, שאת השבויים משאירים בשטח, ולפעמים לוקח לך זמן לדעת שזה שבוי, והזמן הזה הוא קריטי. לכן, העבודה העיקרית של חפא וחבריו, הייתה לזהות, כאשר נמצא מישהו בודד בשטח, שהוא אינו שבוי. כי אם הוא שבוי, הוא יציית רק לשובים שלו, אין לו ברירה, ולא משנה כמה רחוק הם נמצאים, כדי לקבל את עצמו בחזרה, מהמקום הרחוק הזה שבו הוא שבוי ואת ההוראות משם הוא ממלא, גם כשגופו נמצא כאן. חבלות רבות ואסונות כבדים נגרמו בגלל שנאספו מהשטח שבויים, בלי לבדוק אם הם שבויים. משתתפים של מלחמות קוסמיות היו בטוחים שאת חבריהם הטובים הם מחלצים, לא יכול להיות שהם שבויים, הם הרי מתנהגים אותו דבר כמו קודם, ולא ממש הייתה כאן מתקפה. ברגע שמזהים שזה שבוי, יש דרכים ידועות איך לשחרר אותו, להחזיר לו את עצמו או ללמד אותו לשרוד באופן עצמאי מעצמו. חפא הוא המומחה בכך.

למקרה כזה של שבוי ציפה חפא כשקראו לו לחלץ שבוי, "שבוי חשוב מאוד" באסטרואיד הצהוב ההוא, שכבר חלפו על פניו קודם בדרך למקום המנוחה שלהם, בתום יממת חללית של פעילות. ענני הקרב שנראו עליו סימנו להם שיצטרכו לחזור לשם בעוד לא הרבה זמן, וחפא כבר הכין את עצמו. אבל מה שהוא ראה היה סוג אחר לגמרי של שבי. לא שהוא לא שמע על הסוג הזה של שבי, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נתקל בו בשטח. זה סימן לו כמה השבוי הזה הוא בכיר, עד כדי כך שהשובים מוכנים להסתכן בשיבה לשטח, כדי לקחת אותו ב"מלא", בתוך הקורים ששמו עליו, כדי שלא יוכל להזיז שום חלק של עצמו, כדי שיהיה קשה מאד לחלץ אותו פיסית בזמן שנותר עד שיחזרו, וגם כדי לסמן שהם עדיין בסביבה, וכדאי לא לעשות להם בעיות כשיבואו לקחת את הבכיר הזה, שהיה רוטט בעצבנות ומרטיט את כל הקורים העבים שסביבו, ולחפא נראה עם הקורים כמו עכביש-יהלום גדול, בצבע כחול כהה, כמעט כמו של הלוחמת שנלוותה אליו לחילוץ, אבל בוהק במרכז.

חפא הבין מיד שזה לא שבי מקרי, אם זה בכלל בהגדרת "שבי". המישהו הזה היה חשוב מדי מכדי שיד המקרה תיפול עליו. לרגע התלבט אם זה במסגרת ההיתרים של המסדר שלו, להתעסק עם דרגות כאלה. בדברים כאלה בדרך כלל התייעץ עם המדריך שלו, שעבר איתו את כל השלבים מאז החטיפה מכדור הארץ, אבל דווקא ביממה זו היה בגיזרה אחרת. ואלה שקראו לחפא, ועמדו על הצוק שמעל, סימנו לו שהם לא יסבלו ממנו ויתור, והבין שהוא לא כאן כדי לעשות שיקולים כאלה. וגם הם יודעים זאת, לכן קראו לו. אבל איך באמת יבתק את רשת הקורים המרושעת, הכבדה שסוגרת על היהלום הכחול שממשיך לרטוט בעצבנות, כמו לא מבין היכן הוא נמצא? הוא ידע שיש ציוד מיוחד לכך, אך צריך להביא אותו מאיפה שהוא ישנו, זה לא ממש קרוב לכאן ובכל רגע יש יותר סיכוי שהם, השובים, יחזרו, ויקחו גם אותו ואת הלוחמת הכחולה שלצידו. זה איזור מסוכן. הוא הסתכל שוב על הקורים, ושוב, ואז הבין שיש משהו פשוט יותר, שנמצא ממש בתיק שעל הגב שלו, הוא לא השתמש בו מאז כדור הארץ, כמה שנים כבר עברו? בפעם הראשונה מאז, לא הרגיש את עצמו חפא מטופש על ההתעקשות שלו, בכל התחנות שעבר מאז נחטף, להישאר עם ילקוט בית הספר שממנו נתלש, ולהמשיך לקחת אותו על הגב אפילו לשטח. הוא גם חשב כמה שזה אידיוטי שהחיצוניים האלה, על כל מיליארדי שנות הוותק שלהם, לא המציאו עדיין דבר פשוט כמו מספריים. בינתיים התחילה עננה קלילה להופיע באופק האסטרואיד, כמו ממרחק גדול יותר, וחפא ידע שזאת לא עננה, והוא נמצא במירוץ נגד הזמן.

הצבע של זה, ככל שזה התקרב, היה שחור-אפור ומגעיל ביותר מרגע לרגע, חפא ידע שלא עוד הרבה רגעים יעברו עד שזה יתחיל להמטיר עליו ועל הלוחמת את מה שיעשה גם אותם שבויים, רק לא ידע אם יהיו שבויי קורים כמו היצור הכחול שאותו ניסה לחלץ, או שבויים מאחד הסוגים האחרים, לא רצה להמר איזה. הוא המשיך לגזור ולגזור את הקורים מסביב לכחול כמו מטורף, כשמסביבם רצה הלוחמת הכחולה תוך שהיא עושה תנועות שאת אלומות ההדף ששיגרו כנגד העננה ניתן היה לראות חד וברור, אבל זה היה סימן שהעננה הולכת ומשתלטת על האויר המועט שבשטח, וגם החום גבר וחדר דרך העור הצמוד הבטיחותי. הוא לא ידע כמה זמן יספיקו כוחותיה, אבל שמח גם באותם רגעים שלשניהם יש ידיים (גפיים עליונות) מה שלא היה לאף אחד מהאחרים שנמצאו בשטח. הקורים כבר היו חתוכים כמעט כולם והכחול הרוטט דמוי היהלום כבר התחיל לחלץ את עצמו ממה שנשאר כשחפא הרגיש שהם נוגעים בו, נגיעה צורבת וחדה. הוא עמד להתעלף.

ואז הם הגיעו, המחלצים האחרים, מלווים בשורה כבירה של חלליות קרב שהדפו את העננה הרחק הרחק. חפא נבדק ונמצא בלתי שבוי, וכמוהו גם הלוחמת הכחולה והכחול הרוטט, החשוב, שהוא חילץ, וזו הייתה ראשיתן של שתי ידידויות מופלאות.