שמאל וימין על פי חפא

צבי היה הכי שמאלני ביננו, סטולי היה ליברלי של 'חיה ותן לחיות' ואנרגיות האהבה והמוסיקה של פלנטה N, שהוא היה הנציג העיקרי של 'התיק' שלה. אני תמיד הייתי איפושהוא ביניהם. חפא אמר תמיד שכשנגיע לרמת היודע קבוע שלו, רוב השאלות הפוליטיות שאנחנו עוסקים בהן יתגמדו, אבל זה לא שנפסיק להיות חיות פוליטיות.

העולם לא יהפוך להיות העולם החזוי של ג'ון לנון, כשנדע קבוע, הוא אמר, על כל פנים לא ביום אחד. אנשים ימשיכו להאמין בדברים שהם מאמינים בהם, בהתאם לנטיות הגנטיות שלהם, שייכות לאומית ותרבותית עדיין תהיה גורם מכריע, ומדינות יתקיימו. ובכל זאת, יהיה לנו מימד נוסף, כשנראה את הדברים מהמקום שהוא רואה אותם. לא רק שיהיה קשה יותר לשקר לתודעה שלנו ולמכור לה פייקים בשיטות ההכרתיות והתת הכרתיות שזה נעשה היום. 'לא נצטרך טלויזיה שתספר לנו מה קורה' כי נדע משהו שיהיה קבוע בקומון סנס שלנו, שכיום צריך כל הזמן לעצב אותו שוב ושוב מחדש. היו פעמים שהוא הצליח להטעים אותנו בחוויה של הדבר הזה, אבל לא תמיד. גם היחס שלנו לנושאים שמעצבים את הויכוח בין 'ימין' ו'שמאל' כגון הנושא של אדמה ובעלות עליה, וכן הנושא של רכוש, פרטי ומשותף, ייראה באור קצת אחר, בייחוד כשנכיר, כשנדע לדבר עם כמה צורות אינטליגנטיות ותיקות קצת יותר מאיתנו ביקום, שהלכו פעם את כיברת הדרך שאנחנו הלכנו. אבל עדיין, נהיה ימין ושמאל, או משהו שיוצר אותם, בבסיס.

ההפיכה ל'יודעים קבוע' תהיה בהכרח כרוכה במאבק עם איזה מטריקס של התודעה, שחפא לא ידע תמיד אם הוא ב'הנדסה הטבעית' שלנו או תוצר ההנדסה היהווית המכוונת. אחת המשימות שלנו, כשנדע קבוע, תהיה לגלות את זה, אמר. ולי זה נשמע פרדוקסלי, איך נוכל לדעת קבוע לפני שנגלה מדוע איננו יודעים קבוע? האם זה לא קצת להרים את עצמנו בשיער ראשנו? אבל חפא אמר שיש עוד דברים ש'ראשית גילויים היא עוד לפני שאפשר לגלות אותם' ומשפט זה היה סתום בעיני הרבה שנים. חפא האמין שבמאבק במטריקס הזה, יבואו לידי ביטוי ההבדלים בין 'השמאל' ו'הימין' הבסיסיים שבמין האדמי. ימין, הוא אמר לנו, שמרני יותר ולאנשים ש'בימין' תהיה נטייה להמשיך את המטריקס ולשתף איתו פעולה, גם על חשבון אי צדק, לא אי צדק חברתי אלא אי צדק להכרה של עצמם. לא שאנשי שמאל ובוודאי לא 'מחנה השמאל' הישראלי, טובים או חכמים יותר, או פחות דוגמטיים. ולחפא היה לא מעט מה לספר על הדוגמטיות שנתקל בה מצד ה'נאורים'. ובכל זאת, אמר, מסורת הלמידה שבה צמח השמאל, היא זו שעשויה, אם ישתמשו בה נכון, "להוציא את האדם מחושך אל האור" בשלב המעבר לידיעה קבוע וגם אחרי זה. 'היתרון שיש למסורתיים' אמר חפא 'הוא באמונה שיש משהו מחוץ לעולם הסיבות האנושי. זה יכול לעשות אותם צנועים. 'נאורים' נוטים להיות שחצנים, יודעים הכל, אף אחד לא יכול לספר להם כלום, וגם, אם הם כבר מקבלים משהו חדש, הם יקבלו אותו רק מפי בעל סמכות, מדוקטור, מפרופסור, או מאלוף. לא ממישהו אחר. חוכמת המסכן בזוייה'. 'ועדיף שיקבלו אותו מרבנים?' שאל צבי. 'אותו דבר' אמר חפא. אני אמרתי לא פעם שגם ל'ימין' ול'דתיים' לא חסר שחצנות, דוגמטיות והתנשאות ואם הייתי פוגש את חפא היום הייתי אומר שהם התחזקו עם השנים. חפא הסכים איתי בעיקר לגבי 'הציונות הדתית'. הסכמנו גם ש'שמאל' ו'ימין' בארץ זה הרבה יותר עניין של חמולות – לאיזה שבט אתה שייך, מאשר עניין של מחשבה, ואנשים שהיו 'מלח הארץ' שמרנים מאוד באשר למה שהם תופסים כמה ששייך ל'זכויות הוותיקים' שלהם. ('אנחנו הקמנו את המדינה'). זה היה רק חיזוק לטענה שלו ש'אין כאן שמאל וימין אמיתי' ומי אנחנו באמת, מי כל אחד מאיתנו, נדע רק כש'נדע קבוע' או אולי קצת לפני כן, כשניטהר מהמטריקס, אפילו לרגעים. (חפא אמר שהוא יודע לגבי כל אחד מאיתנו 'את צבעי הבסיס'. הוא ניתח הרבה את צבעי הבסיס, 'צבעי המהות' שלנו, ובהזדמנות אכתוב על זה, אך לא רצה לומר מי מאיתנו 'ימני' ומי 'שמאלני'. 'תצטרכו להשלים לבד' הוא אמר). ובמצב של 'שמאל וימין אמיתי' אמר חפא, הוא מעדיף את השמאל, מסיבה עיקרית, שהשמאל מונחה על ידי הגישה שכל האנשים שווים, המובילה לענווה הדרושה למי שרוצה לשמור על 'ידיעה קבוע'. הימין, במהות, מחפש את הכח, את העליונות של המעמד שלו ואת ההצדקה האלוהית לכך.

שאלתי את עצמי במשך השנים שתי שאלות על הדברים האלה: שאלה אחת האם באמת כל האנשים רוצים, או ירצו, לשמור על 'ידיעה קבוע'. השאלה השנייה הייתה איזה משמעות יש ל'שוויון כל האנשים' בעולם של חוצנים, מה גם שדעתו של חפא הייתה, שלא כל בני האדם באו מאותו מקור. במשך הזמן הבנתי יותר את תפיסת "השוויון' של חפא, שהיא תפיסה קוסמית, שעדיין אני חושב שזה עניין של חיים שלמים לתפוס, להבין ולהפנים אותה עד הסוף.