היום האחרון

הייתה לי הרגשה שחפא יעזוב באותו יום, כי זה היה ערב חג השבועות, ה8 ביוני, וחפא האמין שלוח השנה היהודי העתיק מסונכרן עם אירועים קוסמיים, כמו האירוע הנדיר שרואים פעם בחיים, שכדי לצפות בו מן המקום הכי קרוב שאפשר בחלל, עמד חפא לנסוע, והוא דיבר על כך כבר יותר משלושה חודשים. עדיין לא הצלחתי להבין מהו האירוע הזה בדיוק.
יצאתי כדי להיפרד ממנו, בכיוון הבית הקטן בו התגורר אז בשכונת נחלאות. הוא עמד בחוץ, לא מופתע בכלל מזה שהגעתי.  "עוד מעט השקיעה" אמר לי וזה היה קצת מוזר כי עדיין הייתה השעה די רחוקה, ותיארתי לעצמי שהוא לא מתכוון לשקיעה במובן המילולי, הוא מתכוון לשקיעה אחרת. "ואני רוצה לעזוב לפני השקיעה, עוד היום".

האירוע בחלל אמור היה להיות בעוד 40 יום, וחפא הזמין אותי להצטרף אליו כבר כשסיפר לי על כך בפעם הראשונה, עדיין בתוך החורף. "אתה יכול לבוא איתנו, במקום להמשיך לחפור את עצמך לדעת. הזמנתי בעינה עומדת". חזר על הזמנתו. התפלאתי שהוא אמר 'איתנו' כי לא ידעתי שעוד מישהו אמור לנסוע, עד שסטולי הגנוב הופיע פתאום מפינת הרחוב והבנתי שגם הוא נוסע. למרות שהיה ברור לי שאני לא נוסע, יש לי התחייבויות ארציות, הקונפליקט בי עדיין בער ("איזה התחייבות יכולה להיות חשובה יותר מלתעד את האירוע הקוסמי ההיסטורי הזה בבלוג שלך, איזה הזדמנות אחרת תהיה לך", דבריו של סטולי הגנוב). שוב הבטחתי שלפחות אלווה אותם עד לנקודת ההמראה, שמאד סיקרן אותי לראותה. חפא אמר שהוא עוד צריך לארגן דברים, להכין את כל מה שיש לו בבית. השכירות שלו מסתיימת בסוף החודש, כשיחזור ימצא בית אחר. שפע יבוא באחד הימים הקרובים לקחת דברים אליו לבינתיים, יש לו מפתח. הצעתי את עזרתי, אך חפא אמר שלא צריך, סטולי יעזור לו במעט שיש לעזור. הוא הציע שבינתיים אלך לדרכי ואחכה להם בגן מסויים שהם יעברו דרכו, ב'מסלול הבטוח'. עד לאותה נקודה, שום חלק במסלול אינו בטוח, חפא תמיד זהיר במסלולים שלו. "עד שנגיע תתאמן שם בהליכה מהירה, יותר ממה שאתה רגיל, כי אנחנו נלך מהר מאד ואתה עלול לאבד אותנו". "אנחנו נהיה לקראת כניסה להילוך נסיעה ולא נוכל לחכות לך, אם תתעכב" הסביר חפא. "אתה זוכר את מה שאמרתי לכם על המצבים שבהם המיטען הוא הדלק."

לא בדיוק הבנתי מייד את הקשר בין ההליכה שהם צריכים לעשות לבין הנסיעה, חשבתי על כך כל הדרך למקום בו עצרתי לחכות להם, אבל כשהבנתי, ידעתי גם לאן פניהם מועדות. חשבתי גם על האירוע המפעים שחפא משתוקק כל כך לראות אותו, אדם שכבר נסע אל מעבר לכדור הארץ ולמד בבית הספר של התבונה הגבוהה, ופגש את השליט הכחול וחווה את עלטת המרחב ועוד דברים שסיפר לנו עליהם. מה עוד יכול להפעים אותו? בינתיים כבר הייתי בגן, עושה איזה סמס שכל הדרך הזאת רציתי לעשות, ובגללו או בגלל 'הצורך לעשות אותו' הייתי מתוח גם על יד הבית של חפא, והוא וסטולי הגנוב חשו בזאת. ניסיתי גם לעשות תרגילים שיתאימו ל'הליכה המהירה'. משהו בראש שלי לא היה פנוי לשחזר אף אחד מהתרגילים שלימד אותנו חפא במשך השנים.

כשהם הופיעו בקצה הצפוני של הגן זה כבר היה קרוב לכניסת החג. הם חלפו על פני במהירות, סטולי עשה לי סימן להצטרף וכבר היינו ביציאה הדרומית. חפא היה בן 58, והלך מהר כמו שאנחנו היינו הולכים כשהיינו נערים,  הוא פתח פער והתאמצתי מאד להישאר דבוק אליהם, ועדיין חשבתי על הסמס המזורגג ההוא, ועל השאלה מתי אני אקבל תשובה. "אנחנו במהירות המתאימה?" שאל סטולי את חפא "אל דאגה, נגיע במהירות שצריך לאזור ההתחמקות". עכשיו לא היו לי ספק לאן פניהם מועדות, למרות שחפא עשה כל מיני פיתולים מוזרים ובעצם הלכנו בכיוון אחד וכדי לחזור אחר כך בחזרה דרך צדו השני של הכביש, ובינתיים שמתי לב למה שהיה לחפא על גבו. הייתי מוכן להישבע שזה אותו תרמיל-שק אדמדם איתו ראינו אותו בפעם הראשונה, בו הביא את מעט הדברים שהיו לו מהחלל. במשך השנים, כשהיו מבקשים ממני 'הוכחה' שחפא אכן בא מהחלל ומשם הביא את כל הדברים שידע, חשבתי שיכולתי להראות להם את הדבר הזה, אך לא ראינו את ה'תרמיל-שק' הזה מאז אותו יום, ולא ידעתי היכן חפא הסתיר אותו, וכבר לא הייתי בטוח שלא היה הזיה. עכשיו הוא הופיע מול עיני שוב, או שרק היה נדמה לי שזה אותו תרמיל-שק. חשתי משהו כמו רטט במכשיר הסלולרי שלי. סטולי הגנוב אמר "תירגע, ממילא לא תקבל תשובה" ואולי אמר 'ממנה' בשני המקרים, צדק. ואחר כך גם הוא, שנראה בהתחלה מתאים את עצמו למהירות שלי, התחיל לפתוח פער. תמיד חשבתי את עצמי למי שהולך מהר.

סמוך למעבר החציה עם הרמזורים עמד מכר, לחצנו ידיים והוא סיפר לי שבפעם הקודמת שנפגשנו, לא רחוק משם, עיכבו אותו מיד אחר כך שוטרים ועשו עליו חיפוש סמים. גם באותו ערב הייתי שקוע באותה תכתובת סמס. זה הזכיר לי שוב את המכשיר.

אחר כך הם כבר לא נראו, אבל בגלל שלא שקעה עדיין השמש, חשבתי שעוד אוכל למצוא אותם. חפא אמר, לפני המון זמן, שהארץ הישנה משופעת באזורי "התחמקות", משם אפשר להגיע למקומות שמהם ממריאים.  והכיוון שהיינו הולכים אליו הוא כיוון "הארץ הישנה" שבה התחיל הכל.  היה נדמה לי שאני יודע בדיוק לאן חפא וסטולי הלכו, המשכתי ללכת מהר, כמו במין ריחוף שהוא חלום מציאותי, כמו בתוך לימבו שבין עולמות. אבל לרגע אחד לא הייתי בטוח אם אכן אני הולך אל האתר הנכון כי היו לנו עוד אתרים שם, בארץ הישנה.
השמים היו שמי קיץ צחים מכל רבב, השמש כבר שקעה. ידעתי כבר שאין טעם להמשיך לחפש אותם. הייתי ברגעים אלה האדם היחיד בכל אותם רחובות שפעם היו מרכז היקום ועכשיו לא היו אלא ריקות מוחלטת.  הרגשתי בודד יותר מאי פעם.