נוסעים נוספים

חפא לא הגיע אותו יום לפגישה, שהייתה כמו הפגישות הקודמות בבית הישן בו התגורר שפע ברחוב הקטן בירושלים, שבו התגורר פעם אחד מחשובי היישוב, שרחובות ומקומות עוד נקראים על שמו. שפע הכיר את חפא כעשר שנים קודם כשהיה בחו"ל, ומאז שעבר לירושלים הפך למשתתף פעיל ומארח להרצאות של חפא שהחלו שוב ללבוש צורה של פורום קבוע.

למעשה הוא לא היה היחיד שלא הגיע, ושפע בעצמו התפלא בגלל אלה שהגיעו. כי הוא הבין שחפא קבע את הפגישה הבאה ל'יום חמישי שאחרי החגים' כלומר אחרי יום העצמאות, שעדיין נתפס בעיני האנשים, בוודאי בעיני שפע, כחג באותה תקופה, בשלהי העשור הקודם, תקופה שעדיין לא היו בה פייסבוק וטוויטר. ולחפא לא היה אפילו טלפון, לכן אי אפשר היה להתקשר אליו ולשאול לאיזה יום חמישי הוא התכוון, לזה שאחרי פסח, או זה שאחרי יום העצמאות. אז נשארו, אם זה היום הוא עוד יגיע, ואם לא אין דבר, ואלה שהגיעו, נשארו ודיברו סתם, גם גמליאל החתול האפור היה בחדר, נח על ברכיה של מיטל, התימניה נמוכת הקומה שהצטרפה לא מכבר לקבוצה, בשעה שיאיר ויאיר ניהלו רוב הערב ויכוח על 'האמת' ו'האמת האישית' ועל השאלה הבלתי נגמרת כמה אתה צריך להתאים את האמת שלך לאמת שמסביב, או כמה אתה רשאי לדרוש מהסביבה שתתחבר לאמת הפנימית שלך. יאיר אחד אמר שבשביל שתוכל לדרוש מהסביבה להתאים את עצמה לאמת שלך, אתה צריך להביא הוכחות. אבל מה זה הוכחות, שאל יאיר השני. לא יודע, אמר הראשון, משהו שיתפוס את האחרים, שיאחז בהם חזק, שיתן איזה הצדקה להתקיים… השני טען שגם מתוך רצון לחברות אפשר להתחבר לדברים, גם אם הם לא 'תופסים' אותך. 'אבל מי ירצה להיות חבר שלך, ולמה' ענה לו הראשון… הכל הרגיש כל כך אייטיז. הזמן ההוא, שלפני הפייסבוק והטוויטר, היה אפילו זמן מדורג.

ואז שפע ביקש שיספרו לו על החזרה של חפא לכדור הארץ, מה שהחבורה יודעת, למרות שלא היה בחדר כמעט אף אחד שנשאר מהחבורה המקורית שקיבלה אותו ביום שבא. האחד שהיה סיפר לו מה שהיה, בערך, ושפע שאל 'אתם בטוחים שראיתם אותו לבדו'. 'כן, לפחות עד כמה שהזכרון שלי עובד'. ואז שפע אמר שלפי מה שהוא שמע, היו איתו עוד שחזרו לעולם הזה באותה טיסה. פה כולם עצרו את ענייניהם, אף על פי ששפע לא דיבר בקול רם מדי, אבל האקוסטיקה בחדר הדהדה כל דבר. אפילו גמליאל קפץ מעל ברכיה של מיטל ונעמד באמצע החדר.  'אתה דפוק' אמר יאיר הראשון, 'מי עוד נסע חוץ מחפא? הוא היה הראשון והיחיד שחזר', 'הצועד כתב בבלוג שלו שנסעו איתו חבר וחברה שנחטפו איתו בבית הספר'. 'כן, אבל הם הוחזרו לבד קודם לזמן הרגיל ושכחו מכל העניין'. ואני, העד שהייתי שם כשחזר, שוב הרגשתי שמדברים עלי אבל לא איתי. יותר נכון על משהו שהייתי בו, אבל לא שומעים אותי.

ואז שפע אמר שזה מה שהוא שמע, ושבכלל גוייסו בשנות ה70 חבר'ה מכדור הארץ למלחמות חלל, ולא סיפרו על זה, ואולי חלק מהם חזרו בטיסה של חפא. 'אה, זה מוכר, יש את זה באתרי קונספירציות. חפא אמר שלא להאמין להם'. 'חפא לא אמר דבר כזה' 'הוא כן אמר'. 'ואם אמר, אז זהו? הפסקת לחשוב בעצמך?'

'ממי שמעת את זה שפע, אפשר לדעת?'

'חבר קרוב שמכיר… אדם שאני מאמין לו, אבל גם הוא, צריך להגיד שמע את זה מאנשים ששמעו, הוא לא מקור ראשון' שפע ניסה להתנצל 'אני אשאל אותו בהזדמנות, אבל אל תתפסו אותי…'

'אולי נשאל את חפא', אמרה מיטל, שעד כה שתקה. 'במפגש הבא'.

אבל לא היה המפגש הבא.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

3 תגובות בנושא “נוסעים נוספים

  1. ביציאה משם, הלכנו אני ומיטל באותו כיוון, היא בכיוון תחנת האוטובוס להר הצופים, אני בכיוון מרכז העיר. היא שאלה אותי על חבורת התלמידים הראשונה והתעניינה מי עוד נשאר ממנה. "צבי, שאותו את מכירה, ועוד אחד סטולי הגנוב". את צבי היא ראתה בפגישה הקודמת שהשתתפה בה, אליה הגיע תוך כדי חופשת ביקור בארץ והיה נראה לי שהיא קצת מתעניינת בו. אמרתי לה שמההתחלה היה לשלושתנו מעמד, כך ראתה זו הקבוצה, של "מועדפים" אצל חפא.
    "חשבתם פעם למה הוא בחר אתכם?"
    "אותנו, כלומר אני צבי וסטולי, או כל הקבוצה?"
    "כל הקבוצה".
    האמת היא שאלף פעמים חשבנו על זה, מה הוא מצא דווקא בנו. התשובות שענינו על זה היו על הקו שבין – שאנחנו בעלי אינטליגנציה גבוהה ורגישים, בעלי יכולות ראייה מיוחדות וכו' לבין זה שהיינו כנראה 'מוזרים' ו'בודדים' או מבודדים מהחברה המיינסטרימית, ולכן נגישים יותר מההתחלה ו'מתאימים' באיזה אופן לתכניות שלו, שיכול היה להיות שלא ימצאו חן בעיני הממסד וגם בעיני החבר'ה המימסדיים.
    מיטל חשבה אחרת. "אולי היה עליכם כבר איזה מגע חייזרי שהוא זיהה אותו".
    כתבתי פעם בבלוג על ה'לינדיגרא' – השלב האחרון שעבר חפא כהשלמת משימת הלימוד שלו בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית. הלינדיגרא משנה משהו מבפנים, הופך את מי שעובר אותה ל'יצור' חדש. היא אולי קראה את זה בבלוג, אבל אני חושב שעצם ה'היחטפות' והמסע במרחבים אחרים משנה מיידית את האדם, בצורה שאי אפשר להסביר. משהו ללא ספק השתנה גם בנו, ברגע שנכנסנו לשדה המגנטי שלו. כל אינטראקציה בין בני אדם משנה את השדה המגנטי האישי, במיוחד כשזה מישהו שעבר היחטפות ומסעות למרחקים כמו שחפא עבר. אבל היא טענה שאת ה'שינוי' הזה כבר עברנו קודם, וככה חפא זיהה בנו משהו שהוא יכול לתקשר איתו. המשהו שבו אנחנו כמוהו. "נְגָעוֹ אֵל", וגם אותנו.
    זכרתי את החלומות מגיל 10 שצבי התעקש תמיד שהם נכונים, חלומות ה'גיוס המוקדם'. גם את המעין 'גילויים' שגילו לי 'החיים' על הילדות המוקדמת שלי, כשחפא הכניס אותנו למצב של ראיית 'החיים', מצב שלא הצלחנו לשחזר אף פעם בלעדיו. הם פשוט החזירו לנו תמונות אבודות מן הזמן הלא מוכר שלפני שלמדנו לדבר, והיה נראה אז כאילו יש לנו מאגר של זכרונות מוזרים, בלתי מפוענחים, מן הזמן ההוא, ו'החיים' פירשו לנו אותם, וגם אז הם היו מוזרים. כשהם לא היו, שכחתי את רוב הפירושים האלה, אבל משהו ב'תמונות האבודות' האלה נשאר אצלי מאז, ונראה היה אפילו שבאותה שנה, האחרונה שחפא היה איתנו, הוא אפילו התחזק במיוחד בהרצאות שלו, שלבשו באותה שנה אוירה שהזכירה את פעם.
    ותמיד ידעתי שמשהו בחיי, אף פעם לא יהיה מוסבר על פי הגיון כדור הארץ, ולא יהיה כפוף לו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: