להחרים, ולו רק למען חופש הביטוי

מישהו כבר התלונן בטוויטר, על כך שכולם מקטרים על חוק החרם (ימ"ש), במקום להגיד תודה על ההזדמנוית לשנינויות, שהחוק הזה סיפק. דומה שאין המחשה טובה יותר לכך שהשמאל, או יותר נכון – המגזר האחוס"לי, ובעיקר חלקו השנון שגולש בטוויטר, מתחיל להכיר בכך שהוא הפך להיות היהודי האמיתי במדינה הזאת שהוא הקים ליהודים, שפעם הוא, או מולידיו, הרגישו בה כבעל בית. במושג של 'יהודי אמיתי' – אני לא מתכוון לנער גבעות או עובד אלילים אחר מן הסוג הזה – אלא (והכל כמובן קצת סטריאוטיפי אבל בכל סטריאוטיפ יש גם מידה של דיוק) ליהודי איש הגלות, זה שנשקו היה ההומור העצמי, השנינות שבמובן מסויים, המכות שהוא קיבל מן הפריץ הגוי היו ברכה, לפחות בשביל ההומור שלו, שהמצב היהודי סיפק לו שפע הזדמנויות לפתח ולהפריח ממנו שנינויות של ספר הבדיחה והחידוד עד סיינפלד. גם לצבר שצמח פה, היה סוג של הומור, אבל הומור אחר שלא כל כך סבל את ההומור היידישאי החכם, בגלל הגלותיות שבו, בגלל שהוא ייצג אנשים שצריכים להזהר במגעם עם העולם, שמצפים למכה ברגע שהם יצאו מהבית וחושבים מראש איך להתכונן לקראתה, בדיוק כמו שעכשיו כולם מתכוננים עם כל השנינויות האלה שרצות ברשת לביקור המשטרה שתחקור למה אין  עוגיות עבאדי בבית, או לדיאלוגים סופרמרקטיים מסוג זה. אבל זהו שעכשיו אנחנו מתחילים להבין, חלקינו כבר הבינו זאת קודם, שאנחנו כבר לא בעלי הבית במדינה הזאת, ובעל הבית כעת על המדינה שנקראת יהודית שהקמנו לו וכעת הוא נושא את שם היהדות, הוא מישהו ממש בלי הרבה הומור, לפחות לפחות כשמדובר על הכבוד שלו או מה שהוא חושב שזה הכבוד שלו ומזהה אותו אולי בצדק עם האינטרסים שלו. והוא הפריץ החדש, זה שמחפש אותנו להרביץ לנו עם המקל על הראש (מקל ועל ראשו דגל ישראל), וביום כזה, שבו עוברת החלטה בכנסת המשמידה את העולם (מדומיין ככל שיהיה) שגדלנו עליו ביחס לתפיסתנו את המדינה, כמו בימים של אחרי בחירות, ואולי אפילו גרוע מכך, אנחנו מבינים את זה יותר, וכאינסטינקט של הישרדות או שפיות, אנחנו הופכים ליהודים החדשים. נצח ישראל לא ישקר. אכן. אנחנו תמיד נולדים מחדש, בבדיחות שלנו, בהומור.

סוג אחד של שנינויות כאלה הוא כאמור הומור המשטרות שעוד מעט יתדפקו לנו על הדלת. סוג אחר, הוא ההתחכמות. אולי 'הומור המחתרת' – ההתחכמות שמחפשת איך להגיד את מה שאסור להגיד, ברמזים, בלחישות, כמו הילד שעושה פרצופים מאחורי הגב של המורה כשהיא "לא רואה", לזה שייך למשל הסטיקר שגם אני הבאתי אותו כאן אתמול, של 'תוצרת הארץ', לזה שייכות התחכמויות, הדי כיפיות בגיל מסויים, כמו 'אני מחריש אוצרי ההתנרגלויות', או 'אני מעודד את תנועת המושבים וקונה ירקות רק ממשק גן ברכיה'. לעקוף את האיסור מסביב.

אלה ואלה, משלימים למעשה עם המצב החדש, מכירים בחוק עוד לפני שנרשם ברשומות, ומספקים לימין את מה שהוא רוצה לראות בעצם, וזה חשוב לו יותר מהדברים האחרים (שהרי הוא לא באמת חושש מה'דה לגיטימיה של ישראל', לו היה חושש, היה מתנהג הפוך ממה שהוא מתנהג!) – את הכניעה, את הרכנת הצואר הנפחדת שלנו. גם כשאנחנו 'עוקפים' אותו, אנחנו בעצם מודים בו, מתפתלים לפי כללי המשחק שבן ארי קבע וכצ'לה מכתיב. הוא המורה ואנחנו תלמידים, אמנם סוררים אבל גם ככאלה, אנחנו מבנים את תפקידנו במשחק כתלמידים, ואת המורה כמורה. ובכך צועד כל אחד מאיתנו צעד וחצי בתוך הויתור על דמוקרטיה בדור הזה.

ברשת צף ועולה גם הדיון אם להיות צודק או להיות חכם. ויש לנו מה לאבד אם נהיה צודקים – החוק החדש מאפשר לכל מתנחבל לתבוע כל אחד שיקרא להטיל חרם על התנחלויות, בלי הוכחת נזק משמעותית. החוק הזה מתיר לכל אחד בעצם לפרוע בנו כלכלית (בדיוק כמו שהאנטישמי הקלאס האמין שצריך "להכות את היהודי בכיסו", כך האנטישמים חתוכי העורלה מבקשים להכות את הסמולני באובר שלו). אלא שכמובן שלחוק הזה יהיה קל יותר לעשות לנו את זה, אם אנחנו ניתן לו להיות. והם לא ייעצרו בזה, כמובן. ובצנרת יש כבר חוקים נוספים, ופתיחת הרגליים להם, שזאת משמעותה של הצייתנות שאנחנו כבר מתחילים לגלות כלפי החוק, היא בטח לא מעשה חכם. התנגדות מסיבית לחוק יכולה לקבור אותולהפוך אותו לאותיות מתות בספר החוקים, וכבר ראינו זאת בעבר (ואני מקוה שכך יקרה גם עם המאגר הביומטרי שבשטח, החל מנובמבר אם לא מוקדם יותר). יש כבר התנגדות רחבה לחוק הזה (3490 חותמים, נכון רק לרגע העדכון) והצהרות מכל עבר, ויש לזה סיכוי. ויתור על הסיכוי הזה מפסיד גם את ה'צודק' וגם את ה'חכם'. ירצו המתנחלים למלא את בתי המשפט באלפי תביעות ולעצבן את השופטים – אדרבא.

וכאן אני חייב להוסיף: עד עכשיו דיברתי על ואל 'אנחנו' המדומיין, שמורכב מאחי השמאלנים. אבל בהנחה שיש לי גם כמה קוראים שלא שייכים לצד הזה של המפה הפוליטית, חופש הדיבור, ושאר ערכים ש'אנחנו הסמולנים' נאבקים עליהם – אינם ערכים שמאלניים. אלה ערכים אוניברסליים, שגם לאנשי ימין (כמובן אם אתם לא מאלה שחושבים שמה שלכאורה אמר החייזר KBH למשה בסיני לפני 3000 שנה, ובעיקר פירושי הרבנים בהווה למה שלכאורה אמר, נמצא מעל חוקי המדינה) צריך להיות אינטרס להתנגד לחוק החרם הזה. כי משמעות החוק היא סתימת פיות היא סתימת פיות היא סתימת פיות, היא השתקת צד אחד והכרעת עניין שהוא שנוי במחלוקת באמצעות חקיקה דרקונית. אם יש עוד מקום למדינה משותפת, הוא חייב להיות מבוסס על ההסכמה הזאת.

ואני אגב, אישית, עד היום נמנעתי מחרמות. היו לי ספקות בקשר לחרם השחקנים באריאל שכבר הבעתי כאן בעבר, אני גם לא נהנה לעשות את זה לבני אדם שמתפרנסים, גם אם מחשבתם טועה וגם אם הרע בעיני הוא הנכון בעיניהם וגם אם החרם הוא עקרונית נכון בעיני, אפילו אם אני לפעמים מפקפק ביעילותו (לא במקרה זה). אני אולי במקום שאני נמצא גם פוגש מתנחלים קצת יותר ממה שפוגשים אותם אחרים, כך שבעיני לפחות לא כולם חייזרי חושך. יש לי גם משהו נגד חרמות באופן כללי, ואני עוד זוכר את החרם נגד המושמטים. ועוד חרמות שאני עצמי מוחרם בהם מאז שאני זוכר את עצמי. וגם מתוך עצלות. אבל מעכשיו תמו הפקפוקים. מרגע שהחוק הנחות (שנחקק על ידי פוליטיקאים נחותים), הנקמני, הלא חוקתי, הלא-מוסרי והאנטי דמוקרטי הזה שנחקק אתמול נחקק, הפרתו היא צו עליון מוסרי, והשתתפות בחרם והקריאה לאחרים להשתתף בו, חוץ מזה שאני מאמין שסופו של החרם להיות אפקטיבי במלחמה נגד ההתנחלויות, שהן תוצר של מדיניות ממשלתית-פוליטית, היא אקט של התנגדות ראשון במעלה, אקט הגנתי שאין הכרחי ממנו על הבית, על חופש הביטוי, על הסיכוי לדמוקרטיה שעדיין לא גורשנו ממנו ולא ויתרנו עליו לגמרי. על הסיכוי ואפילו הוא  מדומיין, לחיות כאן במדינה חופשית. מעכשיו אני בודק כל מוצר, ומתכוון להתעדכן ברשימת החרם המלאה ולשנן אותה עד שאדע לדקלם אותה באמצע הלילה, ואם בכל זאת הצלחתם, פאשיסטים, לגרום לי, ולאחרים, להשתתף במשחק שהתחלתם בו אתמול בכנסת, הרי זה בדיוק בצורה ההפוכה ממה שהתכוונתם. לא מפחד מכם. לא אתם ולא רוחכם תהיו בעלי הבית של המדינה הזאת.

אז יאללה, להחרים, לבלוג, לשתף, לצייץ ולרטווט:

החברות המרוויחות מן הכיבוש

המפעלים והתעשיות (pdf) – על פי מה שנמסר אצל פרופ' לנדו – בייגל בייגל ומולטילוק בחוץ.

אפשר להצטרף גם לדף הפייסבוק

או העצומה ועוד עצומה

אוסיף ואומר גם שהקריאה לחרם היא לא על בסיס גיאוגרפי אלא על בסיס אידיאולוגי. היא אינה קשורה להיות התנחלויות במיקום
גיאוגרפי כלשהו, אלא היותן מצויות תחת מערכת חוקים כפולה, אחת לגזע אחד ואחרת
לגזע אחר. לו היתה המערכת הכפולה מתקיימת גם במקומות שאינם
מעבר לקו הירוק, הייתי קורא להחרים גם אותם, כשם שאני קורא להחרים מקומות בתחומי הקו הירוק הנוקטים חוקי גזע ואפליה כנגד מושמטים. (על פי עצת המגיבה נטליה בבלוג של לנדו)

ולא לשכוח – ביום ששי, צועדים לעצמאות