מלחמה תהיה. השמאל המשרת כבר שורך נעליים

מלחמה בישראל, כאשר היא פורצת, יש שני סימנים לפריצתה הקרובה, לכאורה מאד סותרים אחד לשני. האחד, שעדיין לא הגיע, הוא שמתחילה תחושת ה'כל ישראל אחים', כל אלה שאתמול רבו, התנגחו, פתאום מחבקים זה את זה, מחליקים על פני כל המחלוקות, שוכחים הכל, מציעים עזרה, טרמפים. כך היה ברוב המלחמות שאני זוכר, גם מלחמת ברק בעזה הקרויה "עופרת יצוקה". מהר מאד זה עובר, אבל כך זה בהתחלה, אבל זה, כאמור, עדיין לא הגיע.

הסימן השני, הסותר מאד לכאורה, שכנראה לא הרבה חשים אותו, בוודאי מי שאינו שייך לשמאל. אבל מי ששייך לשמאל שאיננו השמאל המשרת – ותיכף אסביר מה זה השמאל המשרת – חש אותו היטב, בדיוק בנקודה שבה מתרחשת ההיבדלות בין השמאל המשרת לשמאל האחר.

שבימים רגילין, כולנו בעיני הימין בוגדים, פעם קראו לזה אוהבי-ערבים, מתחבקים עם ערפאת, היום זה קוצר למלה אחת שאחריה כנראה כבר לא יהיו מלים נוספות זולת קנה הרובה. כולנו שמאלנים מניאקים בוגדים, וטוב לנו בכך, עד שאנחנו אפילו מקימים קבוצות בפייסבוק עם שמות כמו "גם אני שמאלני/ת בוגדת". היחד הזה שמתעורר בנו בימים שבהם הימין, ובעיקר ביבי נתניהו, בשלטון, אין לו אח ורע בעולם כולו לדעתי. אנחנו נאנקים, מזהירים, צועקים אבל אל תאמינו לנו. אין אושר ואין כיף ואין דביק יותר מלהיות כולנו מסומנים על ידי אותו קלגס, שבאמת הוא שונא את כולנו ולא מבדיל אפילו בינינו ובין מאיר דגן. שבאמת בעיניו אנחנו כולנו נלעגים ושווים לאפס. תיכנסו לפייסבוק למקומות הנכונים, ותראו כמה נעים לנו השיח הזה.

אלא שאז יש שמאל אחד, שנזכר לו לפתע פתאום, שהצבא זה שלו, שההתנחלויות הן שלו, זכר למקדש כהלל בימים שבהם השמאל יפה הבלורית והתואר היה הצבא, והרגיש שהמדינה הזאת היא שלו. ואז הוא מנער את עצמו, מנער את חוצנו מן "הקיצוניים", מן ה(טפו טפו טפו)מושמטים, והולך, בלי לשאול שאלות, להשתתף במלחמת שלום ההתנחלויות הבאה, כמו אשה נעזבת שנדמה לה שבעל נעוריה שוב דפק בדלת. ואז הוא שוב אחד עם אלה שעוד אתמול חירפו אותו, קראו לו בוגד, לעגו לו וביטלו את כל תרבותו וזלזלו כמעט בכל מה שבנה בשבילם בעבר (תשאלו את שלי, הנציגה והסמל המובהק של השמאל המשרת גם בימים רגילים).

ואז נסתמות האזניים, נחסם המוח, נאטם הלב. אם בימים רגילים שומעים אותך קצת, בימים שכאלה גם על מלה אחת עניינית, עשויים לחסום אותך, למחוק אותך ולזרוק אותך מפורום. אז, אם לא שירתת בצבא וגם אם יש לך סיבות מוצדקות, או אפילו שירתת בעבר אבל כעת אתה תוהה, לאור הנסיון הרב והמוכח, על הצורך בכל פעולה של הוד קדושתו צה"ל, אתה נהיה שקוף ומגונה, אתה נהיה טרול בזוי אפילו אם מילותיך מתונות מאד, אפילו אם אתה מופיע בשמך המלא. האנשים העדינים האלה, עוד לא שרכו את נעליהם, וכבר הם נלחמים בך. חומה. לא לשמוע אותך, כשהגוף מגוייס החושים מושבתים. ואז אתה כבר לא שמאלני בוגד, אפילו זה לא נותנים לך להיות. אתה מחוק לגמרי. ואלה הסימנים הטובים ביותר, שמתקרבת מלחמה. ואנחנו עוד לא יודעים איפה, ואם צריך, ואיך ומתי זה יתחיל. שקט, יורים, שקט, מתעלמים. חומה. תחילתה של המלחמה וכבר ברור מי ניצח בה.