פרוייקט חיסול המרחב הדמוקרטי

בשעה שאנחנו מתעסקים בחוקים נגד הדמוקרטיה, חופש הביטוי ואפילו חופש המחשבה העולים לאחרונה מדי שבוע בכנסת על ידי הח"כים של הימין שבקואליציה וב"אופוזיציה" (דוגמת יוליה שמאלוב ברקוביץ ודליה איציק), אנחנו מתעלמים מכך שיש מי שמכשיר לחוקים כאלה את הקרקע, הוא מי שעמל בשנים האחרונות לרוקן את הדמוקרטיה מנשמתה ומתכניה הממשיים, וליצור את האוירה המתאימה לכך, שדמוקרטיה ממילא לא תישאר כאן, גם אם חוקיהם הילדותיים של ח"כי הימין לא יעברו או לא ייושמו בסופו של דבר. 

האחראים לכך מקדמים את פרוייקט חיסול הדמוקרטיה שלהם בדרך כלל בחדרי חדרים, בחשכה, במקום שמוכר להם כנראה היטב, והתחושה היא שתהליכים אלה לחיסול המרחב הדמוקרטי, גם אם היו קיימים בעשורים הקודמים, הם תפסו תאוצה בעשור האחרון, בעיקר בחמשת השנים האחרונות, מאז קמה ממשלת קדימה – מפלגת הבובות הישראלית הראשונה, או הראשונה שתפסה את השלטון. מפלגה שחברו בהקמתה מקדמי קומבינות שחיתות מוכשרים כמו אהוד אולמרט (ומי שהוריש לו את המפלגה, אריאל שרון) לצד אנשי שב"כ נוסח דיכטר, גם אלה וגם אלה אנשי חדרי חדרים, שרעיונות של 'הציבור' ו'זכות הציבור' היו בשבילם תמיד מטרד, ואותו ציבור נתפס בעיניהם תמיד כמו ילד נג'סן המתרוצץ בין הרגליים ומפריע להם לסדר את המדינה לפי איך שנראה להם. לבנות מגדלי מפלצת בירושלים ולסתום את הנוף היכן שרווחי להם, כשמדובר באולמרט, ולשלוט באנשים, לדעת הכל ולשלוט על כל עשב שבגינה, כשמדובר בדיכטרים, או שוב, להרוויח ולדאוג לרווחי האדונים, כשמדובר בסוכן HP ו0TI שקידם את חוק המאגר הביומטרי, הרצוי גם לאנשי הבטחון-פנים שבמפלגה ועוזר להם לנטר את האזרחים, ושוב המעגלים חוזרים אלה לאלה.

המאגר הביומטרי, ששוב התחילו לעבוד עליו בחשאי, הוא הדוגמה הבולטת ביותר בפרוייקט חיסול הדמוקרטיה של השנים האחרונות, אולם קדמו לו חוק נתוני תקשורת שעברו בשתיקה, תוך בגידת התקשורת בתפקידה, וגם לגבי המאגר הביומטרי צריך ל'הכריח' את התקשורת להתייחס אליו, וחוקים אחרים. המכנה המשותף לכולם: זכויות האזרח שלנו נפגעות, המרחב שלנו, הציבורי והביטויי, מצטמצם, והתקשורת עסוקה בלהתעסק בכרבולת שעל ראש התרנגולת, כלומר בדברים אחרים המסיחים את הדעת.

קדימה אינה המפלגה הראשונה או היחידה שבחוטיה מושכים כוחות החיבור בין חושך השב"כ לחושך הקומבינה, להערכתי, גם ישראל ביתנו – מפלגתו הראשונה של ישראל חסון, וגם 'השמאל הלאומי' שמטרתה האמיתית היא ניטרול המושג 'שמאל' מתוכנו כמו שנוטרלה כבר בהרבה הדמוקרטיה מתוכנה – מכוונים ומנווטים על ידי סוכנויות המישטור והניטור, וגם בנימין נתניהו, למרות שהוא עומד בראש מפלגה 'אמיתית', תומך ומקדם בכל מקום שבא לידו את התהליכים האנטי-דמוקרטיים דרך שורה של מתקפות יזומות ומאורגנות היטב כנגד כל מה שנתפס כ'ליברליזם' או מסוגל – גם אם לא תמיד עושה כך – להגן על זכויות האדם – ארגוני זכויות האדם, זכויות העובדים הישראלים והזרים (מתקפות ההממשיכות את התקפות ממשלת אולמרט שהחלו מ2006 כנגד בתי המשפט ו'המשתמטים', שזכות ההתקיימות שלהם כאן נתפסת כהישג של מלחמת זכויות האדם בשנות ה90), לצד העברת חוקי קומבינה כמו 'הרפורמות בחוקי הבניה' שנועדו לנטרל ולהדיר את הציבור מכל השתתפות אפשרית בקביעת צורת הנוף והמרחב שבו יחיה, ותמיכתו במאגר הביומטרי וחוקים אנטי-דמוקרטיים נוספים. לא נשכח שנתניהו הוא הראשון שהכריז מלחמה על זכויות האזרחים במדינה בכהונתו הראשונה משנת 1996, בבחירתו שבאה תוך מסע של תגובת נגד 'עממית' כנגד המהפכה הליבראלית היחסית שצמחה עד אמצע שנות ה90 סביב הסכמי אוסלו. מהפכה זו, נכון, היתה עיוורת כלפי החלשים באמת – העובדים, מקבלי הקיצבאות, תושבי הפריפריה, וגם לא בדיוק התכוונה לתת לפלסטינים את כל זכויותיהם כעם, בתקופתה גם התחילה ההפרטה וההסתדרות חוסלה ע"י חיים רמון, וגם בתקופת רבין ישנם דברים שמריחים היום כחלק מ'סדרים שבמחשכים' (ואחד מהם הוא כנראה החיסול עצמו). אבל עדיין לא שררה אז כוונה מאורגנת ברמות כמו שיש היום לביטול זכויות האזרח, הרדמתו והסתתו, וכאמור, מנקודת המבט של המושמטים, האזרחים הערביים, ועוד, הושגו גם הישגים, והשוויון החברתי היה בכל מקרה פחות רחוק ממה שהוא עכשיו. ביבי הוא הראשון, שאם לא נקרא אותו ככושל או טיפש או פחדן כמו שיש הרבה שמעדיפים לראות אותו, מחוייב בנחישות לאג'נדה רמסנית לא רק כלפי חלק העם הלא-מסכים איתו (לחלק ממנו הוא דווקא טוב ומיטיב, בעיקר בתקופת 'התכנית הכלכלית' שלו כשר אוצר), אלא רמסנית בכלל כלפי כל מושגי 'אזרח', 'ציבור' ו'חברה', עם נופך אישי, במקרה שלו ולא רק שלו, של העדפה להתנחלויות ו'ארץ ישראל' והאדרת תהילת צבאה.