המושמטים וזכויות האדם – לקראת מצעד זכויות האדם ביום ששי 10.12

81% מהציבור מאמינים לצה"ל, כך קבע סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה. יותר מאשר לבית המשפט, יותר מאשר לכל גוף אחר.

כולנו רוצים להאמין שהגוף השומר על בטחוננו הפיסי אינו טועה, ואינו משקר, והאמון בצה"ל ובדובריו, שהוא יותר Wishful thinking מאשר היסמכות רציונלית על עובדות, חל למרבה הצער, גם על קביעותיו לגבי אלה שאותם הוא פטר מלשרת בשורותיו.

הצבא הוא מקום עבודה והוא מכונת מלחמה, לשם כך נועד, ואלה שתי עובדות שצריכות להיות ברורות. כל נסיון לראות בו מעבר לכך הוא אמוציונלי ומיסטי, כמה שזה קשה לשמוע לאחדים מאיתנו. ככזה, הצבא משבץ אנשים וקובע פרופילים לפי צרכיו בלבד. הוא אינו אמור לקבל כל אחד, ולא כל אחד מתאים להיות חלק ממכונת המלחמה באותה מידה, ויש כאלה שלא מתאימים בכלל. אבל אין שום קשר בין התאמה לעבודה במכונת המלחמה, לבין התאמה לעבודות אחרות, למערכות אחרות, ואין גם שום קשר הכרחי בין התאמה צבאית לבין איכות אנושית. דברים אלה כבר הוכחו מן הנסיון.

ואף על פי כן, גם היום, לאחר כשניים או שלושה עשורים בהם היה דומה שאלילותו של הצבא פחתה בחברה הישראלית, והופץ דימוי (בעזרה לא קטנה של הצבא והתקשורת הנאמנה לו) כאילו קל היום מאד להשתמט וזו כביכול תופעה "נורמלית", עדיין, ברוב המקומות, אנשים שהצבא בחר להשמיט אותם, מסיבות של בריאות נפשית או גופנית, אי התאמה אישית או פוליטית (ולפעמים, גם, לא נתבייש להגיד, אינטליגנציה שאין יכולת לשבצה במסגרת צבאית), או כל סיבה אחרת (כולל אי רצונם לשרת, תהיה הסיבה אשר תהיה), מוצאים את עצמם (אולי קצת פחות כאשר מדובר במושמטים על רקע גופני) במילכוד בלתי אפשרי, כאשר הם צריכים להחליט, בהרבה מקומות שבהם הם נשאלים על עברם (דבר שאסור על פי חוק, אבל חוק אשר קשה לממש אותו בחברה כמו החברה הישראלית) אם להציג את עצמם כפטורים על רקע משהו שלא נראה – כלומר נפשי – כלומר כמי שיתוייגו מיד כפסיכים, או לפחות כחשודים באי אמינות, שצריך 'לשמור' עליהם או להישמר מפניהם, או כמשתמטים – כלומר בעיני רוב החברה הישראלית, ביחוד לאחר שנות ההתלהמות וההסתה האחרונות במהלכן החל, בדיוק לפני שלוש שנים הקמפיין השטני שבא להדיר אותם מכלל 'ישראליות', משהו שמתקרב לבוגדים, הנאלחים באנשים (למרות שרק אחוז קטן גם מקרב המושמטים הרצוניים – הוא באמת מי שהיה מסוגל לשרת ובחר שלא לשרת, ורובו לא דומה לבר רפאלי). האמינות של מושמטי הצבא מול האמינות של הצבא, זו שיש לה 81% בציבור, נמצאת בקרב אבוד. מבחינת רובו המכריע של הציבור, אם לא שירתת, אז או שאתה חולה נפש (סטיגמה מלאת עוולות לכשעצמה), או שאתה מתחזה, או שאתה בעצם שילוב של שניהם, שזה הכי גרוע. ואין לך למי להוכיח שאין לך אחות. אין לך זכות הוכחה. דינך נסתם, כי צה"ל הוא הפוסק העליון, צה"ל שבעיני 8 מכל 10 אנשים, לא משקר אף פעם. והמאבק של המושמט על מקום עבודה סביר (לפחות בפריפריה) ההולם לכישוריו, ועל דימויו וכבודו העצמי, הוא סיזיפי.

בציבור נשמעת מפעם לפעם הערגה לימים שבהם "המשתמטים הלכו עם הראש למטה" ומפעם לפעם נשמעות ועולות הצעות חוק במטרה להחזיר אותם לימים ההם. כאן עלי להזכיר בצניעות את החלק שלי ושל עוד מספר אנשים בכך שהיום אולי הראש של המושמטים קצת פחות למטה, וחלק מהם כן הצליחו להתקבל ולהשתלב, אם כי בהרבה מקומות זה על תנאי. (במקום העבודה עדיין יעקבו אחריהם ב'כבדהו וחשדהו' והם יצטרכו להוכיח את עצמם במשחק שהוא כאמור די מכור). לפני קצת יותר מ15 שנה היינו חלק מהתארגנות שהעזה לצאת חוצץ כנגד הסטיגמה שלפרופיל 21 ולתבוע "הפרדה בין הפרופיל הצבאי לפרופיל האזרחי" ובסיוע של מצב פוליטי קצת יותר אוהד בימים ההם, עזרנו לחקיקה שהוציאה את הפרופיל הצבאי משאלוני הקבלה למקומות עבודה, ומאז נעשה לגיטימי יותר להיות גם 'לא-חייל' במדינה שלנו. אנחנו שחררנו איזה שד מבקבוק, וחלק מהמחיר שאני משלם על כך הוא בהתחזות מתמדת הנמשכת כבר שש שנים, של מישהו הכותב באתרים שונים תגובות מופרכות, מופרעות וחולות בשמי, אני מזהה בכך מעין נסיון מיסטי להחזיר את השד לבקבוק על ידי ההוכחה כביכול שאני, המזוהה ביותר עם המאבק, עונה לסטיגמות שניסינו לעקור. אבל זה הכסף קטן מול האיום המתמיד להחזיר בכח את המושמטים למעמד אזרחים סוג ב', רעיונות העולים חדשות לבקרים לשלול ממי ש"השתמט" את רשיון הנהיגה, זכות הבחירה, זכות ההתפרנסות וזכותהלימודים. תנועה פוליטית אחת לפחות, שלפי כמות הציבור אותו היא מצליחה לשכנע שהיא תנועת 'שמאל', יש לה סיכוי להיכנס לכנסת על חשבון מי שרגישים לזכויות אדם יותר ממנה, מבססת את מצעה על רעיונות כאלה. המושמטים, לא 'המשתמטים' נמצאים במעמד שבו יש איתגור תמידי על זכויות האדם שלהם. כשבמצב מלחמה, שבו נדחקת כל רציונליות אל הקיר, או בכל מצב שבו יפחתו זכויות האדם, המושמטים הם קבוצה ראשונה בתור לאבד את זכויות האדם שלה, ועל פי אותו סקר שבו פתחתי את הפוסט, 56% מהציבור ה'מרכזי' במדינה תומך בכך.

על כן גם על המושמטים להיות מיוצגים ולצעוד בגאוה במצעד זכויות האדם.

כי אם לא עשית צבא זה עדיין לא אומר שאתה משתמט.

וגם אם בחרת מרצונך להיות מושמט, עדיין אינך בוגד.

כי למדינה יש עודף חיילים, ועוד יותר מכך, עודפי מיליטריזם המביאים להעדפת אדם ושפיטתו לפי דרגתו הצבאית לפני כל איכות אנושית. מושמטים שיעמדו על שלהם מול התפיסות האלה, אולי גם יראו לחברה דרך אלטרנטיבית.

כי האיתגור על זכויות האדם של המושמטים הוא אחד מהאיתגורים הבולטים על זכויות אדם בישראל.

ראה עוד:

'חוק הגנה ופיצוי למושמטים'