פרופיל 21: ערך אנציקלופדי

1. פרופיל 21 – הגדרה טכנית והסיבות שהוא ניתן

2. שימושיו של הפרופיל בפועל

3. המצב במהלך סוף המאה הקודמת ותחילת המאה הזאת

4. ארגונים ופעילות ציבורית 

5. ההתייחסות התקשורתית והחברתית

1. פרופיל 21 – הגדרה טכנית והסיבות שהוא ניתן

פרופיל 21 הוא הקוד הצבאי הישראלי לפטור תמידי מחיילוּת בצה"ל (השמטה), עפ"י 'ספר פרופילים' המקדד את המועמדים לשירות בטחון (מלש"בים) במספרים, לפי מידת נחיצותם, התאמתם לשיבוץ המערכתי ורצון המערכת שהם יהיו בה. הקוד 'פרופיל 21' מוגדר כקוד שהסיבות לנתינתו בריאותיות. אנשים נוהגים לזהות קוד זה כמצביע על ליקוי נפשי, למרות שרוב הסיבות הרשומות ב'ספר הפרופילים' לפרופיל 21 הן פיסיות, וכוללות בין השאר גובה של פחות מ1.50 מ', פחות מ5 אצבעות ביד אחת, עיוורון מלא או באחת העיניים, ועוד, ורק מיעוטן הן נפשיות (כלומר: משקפות "ליקוי" שלא ניתן לראייה בעין). למעשה, בעלי פרופיל 21 עשויים להיות גם אנשים בריאים לגמרי שלא נמצאה דרך לשבצם במסגרת הצבאית, אולם המערכת נוטה משום מה בקלות יתר 'להמציא' להם ליקוי בריאותי ולסווג את המקרה הספציפי שלהם כמחלה. פרופיל 21 עשוי להינתן כתוצאה מרישום מוטעה (בשל תקלה או בשל נקמנות של מישהו) במחשב הצה"לי, כפי שמוכיחים מקרים שהתפרסמו בעבר (כגון מקרהו של המילואימניק א'  – כתבה שפורסמה ב'הארץ מן ה3.9.07 וכיום לא ניתנת להימצא ברשת). פרופיל 21 עשוי גם להינתן כדי לכסות על מצבים שיצרה המערכת, כשהחשש שלה מחשיפתם (שעלולה להיות כרוכה בחשיפת "סודות") מביא את המערכת לפתרון הנוח לה – הכפשת המלש"ב, וקיים גם פרופיל 21 על רקע פוליטי.

2. שימושיו של הפרופיל בפועל 

למרות הגדרותיו הרפואיות הטכניות-יבשות, פרופיל 21 מתוקף מהותו, משמש לדברים שהם הרבה מעבר לצורך הצבאי הבסיסי בגיוס חיילים המתאימים לצרכי עבודתו, והוא שימש במהלך השנים ככלי הפוליטי רב העוצמה ביותר להשמטה כוללת שאיננה השמטה רק מן הצבא אלא גם מן החיים החברתיים והמקצועיים בכלל בישראל, כתוצאה מן ההדרה חברתית ומקצועית שבאה כתוצאה מהסטיגמות השונות שישנן על פרופיל 21, ומתוך כך שימש הפרופיל שנים רבות לא רק ככלי טכני לפטור מן הצבא אלא גם ככלי הרתעה מרכזי (בבחינת "ייראו וייראו") לחינוך רצוי למערכת ודיכויים של חריגים שאינם 'משתלבים' בתכניות המדינה, אינם הולכים בתלם, 'לא נאמנים' פוטנציאליים על פי האידיאולוגיה השולטת המגדירה 'נאמנות', ולגיבוש השבט סביב הוקעת קורבנות (שסיבת בחירתם עשויה להיות אקראית). זאת בשל האמונה הרווחת בחברה שעל פיה המושמט בפרופיל זה, אינו "אדם שלם" אלא אדם פגום (בעיקר כאשר מדובר בפרופיל פיסי) או לקוי בנפשו (כאשר מדובר בפרופיל נפשי) או "משתמט" – מושג ערטילאי שבמהותו מניח אדם שהוא בלתי תקין נורמטיבית שיזם את אי גיוסו מתוך כוונה אגואיסטית שלא לשרת בצבא, ונחשד גם כמי שזייף ליקוי לשם כך ועל כן הוא גם עבריין , ועל כל פנים הוא בלתי אמין או בלתי נאמן למדינה, או לפחות בלתי בוגר, ומתוך כך לא ראוי לבוא בחברה, לקבל עבודה ועוד. מכיוון שמושגי הנפש באשר הם, מתייחסים לדבר שאיש עוד לא ראה בעין, לרשויות הצבא קל יותר לתת פטור מן הצבא ע"י 'פרופיל נפשי' מאשר ע"י פרופילים פיסיים, וזה גם הפרופיל המועדף ע"י מושמטים רצוניים (שחלקם נוקט באמצעים של התחזות לבעלי בעיה נפשית), במקרים שבהם הם קיימים, מאחר ואין דרך להוכיח שבעייה נפשית אינה "חבויה באיזה מקום". פרופיל 21 שימש גם ככלי לנקמה פוליטית כלפי בעלי דעות שאינן מקובלות בזמן מסויים ע"י הממסד (ועשויות להיות מקובלות בזמן אחר או לפחות להיחשב לגיטימיות, כגון תמיכה בקומוניזם שנחשבה מסוכנת ובוגדנית בשנות ה50 וכיום היא לכל היותר 'מוזרה'), הענשת חריגויות שאינן עולות בזמן מסויים בקנה אחד עם הנורמה (כגון הומוסקסואליות או חשד להומוסקסואליות, שכיום היא מקובלת ואינה מהווה סיבה למניעת גיוס, אך היתה בזמנו סיבה לפטור "נפשי") ואף "טיפול בדרך של התנערות" במצבים אישיים מורכבים (כגון משברים בגיל ההתבגרות העשויים להיות אופייניים דווקא לבעלי אינטליגנציית יתר, ועשויים לחלוף עם הזמן) ואף התמודדות עם בעיות ביורוקרטיות של עודפי כח אדם (תופעה שבאה לידי ביטוי נרחב בזמן הרמטכ"ל אהוד ברק, ששאף ל"צבא קטן וחכם", דבר שלא הפריע לו שנים מאוחר יותר לקדם את הקריירה הפוליטית שלו בהסתה נגד לא-משרתים). מצד אחד טוען הצבא שאינו יכול לגייס כל אחד, ומצד שני הוא אינו מספק למושמטיו הגנה או פיצוי מן המילכוד החברתי אליו חלקם הגדול צפוי להיכנס הקיים לא מעט בשל האינדוקטרינציה החברתית שהצבא ונושאי תפקידים בעלי השפעה ציבורית המשתפים איתו פעולה אחראים לה מאז הקמת המדינה, המשרשת סטיגמות אלה בחברה. כוחו המניפולטיבי של פרופיל 21 ככלי להשמטה-הדרה הוא רב עוצמה יותר מכלים הנמצאים בידי מקומות עבודה אזרחיים, הן בגלל הסטיגמה הקיימת על "מקרים נפשיים" והן משום שהגיוס בישראל הוא גיוס חובה והצבא נתפס שנים רבות כ"צבא העם". ההשמטה היא כלי יעיל לניצול מניפולטיבי של אנשים על ידי ההרגשה המוחדרת בהם שהם אינם מספיק מושלמים, או מספיק טובים, דבר שיגרום להם לעבוד קשה יותר תמורת פחות תמורה, הן "בעבור המולדת" והן בעבור מקומות עבודה ומסגרות נוספות, במאמץ חסר תכלית 'להצדיק את קיומם' ולשרש את הסטיגמה שהוטבעה בהם.

 3. המצב במהלך סוף המאה הקודמת ותחילת המאה הזאת

עד 2007:

מגמות ותהליכים של שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, כגון תהליך השלום מצד אחד ותהליך הההפרטה וחיזוק העשירים מצד שני (שהביא לרצון להקלת העול מעל בניהם של עשירים ומפורסמים, וכן המגמה שצויינה קודם ל"צבא קטן וחכם") לצד החשש מהתארגנות מסה קריטית של מושמטים, משכבות שונות של החברה, שתפעל בצורה פוליטית למימוש זכויות שנגזלו ממנה (מגמה שהחלה להסתמן בהקמת עמותה לנפגעי פרופיל 21 בשנת 1994), הביאו לידי הקלה מסויימת במצבם של המושמטים. כיום, למשל, מאז נחקק סעיף 2א' בחוק שוויון הזכויות בתעסוקה, אסור למקומות עבודה לשאול על פרופיל צבאי, ובית משפט אף קבע שדרישה לשירות צבאי כתנאי לקבלת בעבודות לביצוען לא נדרש נסיון צבאי מהווה אפליה. לרבים היה נדמה שעד סוף מחצית העשור הראשון במאה הנוכחית, גדל מספרם של המושמטים הרצוניים שאינם חוששים מהסטיגמה של פרופיל 21 ומנקמותיה, ושהחברה בזמן זה היתה ליברלית יותר כלפי מושמטים בכלל, אולם טענה זו לא נבדקה סטטיסטית ובפרט לא נבדק אם מגמה זו משקפת את כלל המעמדות החברתיים (יש סוברים שהיא היתה ייחודית רק לבני משפחות עם אמצעים, ובעיקר לכוכבי פופ, דוגמניות וכדומה), ויש הרואים בה פיקציה של הממסד במטרה לנער מעליו אחריות למושמטים ואולי אף להצדיק את רדיפתם בעתיד, או פיקציה משותפת מתוך מטרות מנוגדות של המימסד ושל גורמים התומכים בהפחתת הגיוס (אין ספק שבתחילת שנות ה90 שימשה הטענה היטב את אלה שניסו לקדם את תכנית "צבא קטן וחכם"). בשנים אלה נתפסה החברה הישראלית ע"י רבים כחברה פוסט-ציונית, אך עדיין הצבא שימש אולי אף ביתר שאת, בתור "עלה תאנה" אחרון של המיתוס הציוני-החברתי בעידן של קפיטליזם עולמי וישראלי מתרחב והפרטת המשק.

מ2007:

לאחר מלחמת לבנון השניה, שבה התקשו ראשי הצבא והמדינה לכסות על מחדליהם, התחיל תהליך של דה-לגיטימציה כלפי המושמטים, שהובל מ2007 על ידי קמפיין הסתה שנקרא 'ישראלי אמיתי לא משתמט', אותו הובילו אנשי צבא כמו אלעזר שטרן, שטען בתקופת מלחמת לבנון שהוא 'אינו מבקר בלוויות חיילים בצפון תל אביב' (למרות שדבריו נסמכו על נתונים שקריים) ופוליטיקאים כמו אהוד ברק. הקמפיין אמנם ציין בחלק ממודעותיו ש"משתמט הוא רק מי שיכול להיות בצבא אך אינו משרת" אולם ציון זה נעשה באותיות קטנות במיוחד, וכך הופנה החלק הנראה והבולט של מסע הפרסום וההסתה כלפי כל מי שאינו לובש מדי צה"ל מסיבה כלשהיא. מעסיקים הצהירו על כוונתם להפלות מושמטים (גם אם מספרם של מקומות עבודה המפלים מושמטים פחת בפועל). במסגרת הקמפיין נערך לינץ' ציבורי באמנים שלא שירתו שירות מלא או הושמטו, כמו זוכה 'כוכב נולד' לשנת 2006 ז'קו אייזנברג, עברי לידר ואחרים, ואף הועברה יוזמת חוק שתמנע מזמרים אלה להופיע במוסדות הממומנים על ידי המדינה. עם עליית ממשלת נתניהו-ליברמן ובמסגרת כוונתה להעביר חוקים שמתנים קבלת אזרחות בהתאמה ונאמנות לאידיאולוגיה השליטה ('נאמנות-אזרחות'), גבר המאמץ להפלות לרעה מושמטים, כאשר הכוונה העיקרית של ממשלת ליברמן-ביבי היא להדיר אזרחים ערבים, דבר גרוע כשלעצמו, אולם כלל מקבלי פרופיל 21 נפגעים ממדיניות זו (שהיא חלק מאידאולוגיה כללית של חברים בממשלה, הרואה בכלל את כל מה ומי שאינו יעיל בהריגת ערבים וחיזוק ההתנחלויות ואינו נאמד בהון, כחסר זכות קיום למעשה), למשל באפליה לרעה בזכויות בשכר לימוד ובעבודה בשירות המדינה, למרות שאפלייתם נוגדת את החוק. את המאמץ לאפליית מושמטים לרעה בחוק הובילה בשנים 2009-2013 מפלגת 'ישראל ביתנו', למרות (ויש הטוענים שבגלל) שהרזומה הצבאי הממוצע של נציגיה בכנסת, כולל העומד בראשה, הוא קטן מאד ואולי הקטן ביותר במפלגות השייכות למגזר הלא-חרדי, באמצעות הצעות חוק כמו ההצעה להפלות מושמטים לרעה בקבלה לשירות המדינה – המקום הראשון שבו נפסקה אפליית המושמטים בשנת 1994 עפ"י הוראת נציב השירות כצעד ראשון לפני שנחקק חוק כולל (ראה להלן) ויש בהצעת 'ישראל ביתנו' משום סמליות של החזרת הגלגל אחורנית מנקודת ההתחלה. רשמית טוענים התומכים בחוק שבכוונתם לתגמל ולהעדיף את 'מי שתרם למדינה' על חשבון מגזרים טפילים או עויינים כביכול שאינם משרתים, אולם נראה שהעובדה שהחוק הוא פגיעה בסיכוי לשוויון הזדמנויות והשתלבות בחברה של כלל המושמטים, כולל בעלי מוגבלויות ומתמודדים, מושמטים פוליטיים ואחרים, למרות שהיא ידועה לתומכי החוק, היא אינה מפריעה להם. בשנת 2013 ניסה ח"כ יריב לוין מהליכוד להעביר מחדש את החוק לאפליית מושמטים ובכלל זה בעלי פרופיל 21, תחת השם "חוק זכויות התורמים", כאשר לטענתו המשרתים בצבא, למרות הפריבילגיות שמעניקה להם המדינה (בעיקר למשרתי היחידות היוקרתיות), הם המופלים באמת בגלל שהם "נותנים 3 שנים מהחיים שלהם" כאשר למי שהושמט יש כביכול אפשרות בשנים אלה לבנות את עצמו ולמצוא עבודה ראויה לכישוריו.

מעשור ה2000 הראשון, הורחב מאד השירות הלאומי שבעבר קלט אליו באופן בלעדי בנות דתיות, וכיום הוא פתוח למגזרים שבעבר הושמטו מכל שירות, כגון בני מיעוטים ובעלי מוגבלויות, שחלקם אף מתנדבים לצבא. עובדת קיומו והטענה ש"כל אחד יכול לעשות אותו" משמשת את התומכים בהדרת מושמטים ובאפלייתם לרעה באם לא שירתו שירות לאומי, אולם הטענה שהשירות הלאומי פתוח לכל לא נבדקה ועד היום טרם הוקמה מינהלה אשר תסדיר ותאפשר פתרון של שירות לאומי לכל, השירות הלאומי בוודאי אינו פוטר את המדינה מחובותיה כלפי מושמטי העבר שלא נמצאה להם מסגרת כזאת, ומשרתי השירות הלאומי עדיין לא מוערכים בכל המיגזרים כמו 'החיילים האמיתיים'.

יש הטוענים שהצבא ככלל צריך להפוך למקצועי, ולתגמל את משרתיו באמצעות שכר הולם לקושי ולחשיבות של תפקידם.

 4. ארגונים ופעילות ציבורית

ההתארגנות הראשונה הידועה שקמה במטרה להלחם בסטיגמה של פרופיל 21 ולמען זכויותיהם של הפרופילניקים היא של קבוצת "פרופיל עשר" שקמה בשנת 1993 בירושלים ביוזמתו של איל בד. ב1994 נרשמה ההתארגנות כעמותה לנפגעי פרופיל 21 ופעלה בירושלים ובתל אביב במשך שנתיים באמצעות מפגשים וקבוצות תמיכה של בעלי פרופיל 21. במניפסט הארגון נכתב: "פרופיל עשר שם לעצמו למטרה ראשונה להביא להפרדה מוחלטת של הפרופיל הצבאי מן המערכת האזרחית, אך בעתיד היינו רוצים לראות בביטולו המוחלט של אות קין משפיל זה, הפוגע בכבוד האדם, הנקרא פרופיל 21, ביחד עם ביטול הפרופיל והסטיגמה שאיתו היינו רוצים לראות את השאלה "מה עשית בצבא" או "האם היית בצבא" נעלמת ממקומות שהיא לא צריכה להופיע בהם. אנו רוצים לעשות זאת בדרכים של הסברה (אירגון לובי חברתי וחינוך הציבור) וחקיקה (חיזוקם של חוקי חופש העיסוק וזכויות הפרט בצורה שתיאסר, באמצעות אכיפה חמורה, כל אפלייה בגין אי שירות בצבא)." לזכות פעילותה של ההתארגנות בפגישות עם ח"כים והופעות בתקשורת, נזקפים בין השאר תיקון 2א' בחוק שוויון הזכויות בתעסוקה, שנחקק כהמשך להוראה של נציב המדינה פרופ' יצחק גל-נור להפסיק לדרוש פרופיל צבאי במועמדות לקבלה לשירות המדינה, ואולי בכלל התחלת שינוי היחס בחברה הישראלית כלפי מושמטים, בעקבות יציאתם מן הארון. עם זאת היעדר תמיכה ציבורית-פוליטית רחבה יותר (מלבד עזרה מסויימת של שתי"ל), מאבקי כוח ומחלוקת בעיקר בשאלת היחס כלפי ההשמטה הרצונית ("השתמטות" או "סרבנות") וחוסר נסיון רוב החברים בניהול מאבקים פוליטיים (כמו גם הצורך לנהל את מלחמת הקיום היומיומית הפרטית של המושמטים) גרם לצמצום הפעילות.

בשנת 1998 קם ביוזמתה של קבוצה פמיניסטית ששאבה השראה מסויימת מפעילות "פרופיל עשר" תנועת פרופיל חדש – תנועה לאזרוח החברה בישראל". באמנת היסוד כותבות מייסדות התנועה: "אנחנו – קבוצה פמיניסטית המונה נשים וגם גברים – יודעות שאפשר לחיות במדינה שהיא לא מדינת חיילים. מדינת ישראל יכולה לנקוט היום מדיניות שלום נחרצת. היא יכולה להפסיק להיות מדינת צבא. ברור ונהיר לנו שהילדים שלנו, בני הזוג שלנו, אנחנו עצמנו, לא מוכרחות להמשיך להיות מגוייסות, לא מוכרחים לחיות כחיילים. היום ברור לנו שהסיסמה של בטחון לאומי הסתירה הרבה פעמים בחירה בלוחמה, כדרך למימוש מטרות מדיניות. אנחנו לא רוצות להמשיך לקחת חלק בבחירה הזאת. אנחנו לא רוצות להמשיך לאפשר אותה באספקה צייתנית, בלתי ביקורתית, של חיילים וחיילות לצבא שמוציא אותה לפועל. אנחנו לא מוכנות להמשיך להתגייס, לגדל ילדים לגיוס, לתמוך בבני זוג, אחים, אבות מתגייסים, כאשר ראשי המדינה ממשיכים להשתמש, בקלות, בצבא במקום לעצב פתרונות אחרים." "פרופיל חדש" המקיימת גם פורום פעיל באינטרנט, מתמקדת בסיוע למושמטים רצוניים וקוראת ל"להכיר בזכות של גברים ונשים לבטא את השתתפותם בחברה באמצעות שרות אזרחי אלטרנטיבי. כוונתנו לסוגי שרות מגוונים שישתלבו בקהילה ויתבצעו גם בארגונים לא ממלכתיים, התנדבותיים." אחדים מחברי תנועת פרופיל נחקרו זמן קצר לאחר עליית ממשלת נתניהו השניה לשלטון ב2009, ובמסגרת חקירה זו הוחרמו מחשביהם. לאחר כמה חודשים הסתיימה 'חקירה' זו כנגד הארגון ללא תוצאות ממשיות.

5. ההתייחסות התקשורתית והחברתית

במשך שנות המדינה, קיימת היתה שתיקה ציבורית, תקשורתית ומחקרית סביב פרופיל 21 ובעיקר סביב מעמדם החברתי של מקבליו, ואי התייחסות נמשכת גם כיום, ונראה שמקורותיה הם משני כיוונים נוגדים. מצד אחד השליטה הממלכתית והלאומנית-מרכזית ברוב כלי המחקר והתקשורת מעוניינת לקבע את הגישה הדמונית מצד אחד והמבטלת מצד שני כלפי מקבלי פרופיל 21 כאנשים שליליים או כחולי נפש, ולהשתיק ביקורות כלפי צה"ל ואחריותו כלפי גורלם, או להדחיק את אחריותה שלה לנושא, וכאשר ישנו עיסוק הוא ברובו חד-צדדי ושקרי, המצייר את המושמטים בצורה כוללת כ"משתמטים". מן הצד השני, גורמים פציפיסטיים או שמאל-רדיקליים או המתהדרים ככאלה, שיש להם אחיזה בעמדות מסויימות של הממסד, המחקר והתקשורת, וגם יכולת 'הסתדרות', רואים בפרופיל 21 סוג של נקודת חן או מחיר קטן עבורם, שראוי לשלמו כחלק מהמאבק האידיאולוגי הכולל שלהם בצה"ל או במה שהוא מייצג, והם גם רואים בשותפות עם מושמטים בלתי רצוניים (שלרבים מהם עמדות ימניות עד כדי כך שקיימת גם סטיגמה ש"רוב המשתמטים הם מן הימין") שותפות עם "מוכי גורל" או "נסיבות אומללות" (כפי שהגדיר זאת אמן פציפיסטי שרואיין לתקשורת בשנת 1994) שאינה הולמת לדימויים העצמי, ואינם מעוניינים להתייחס לגורלם של מושמטים לא רצוניים ולא אידיאולוגיים, שרבים מהם באים מהשכבות החלשות ומהפריפריה. ניתן לומר שאחד המחסומים להתארגנות מושמטים, הוא פער ההשקפות ביחס לצבא של הקבוצות והמעמדות בחברה הישראלית, שהוא השתקפות של הפערים הפוליטיים-חברתיים בכלל החברה הישראלית.