פוגרום בסילוואן, בשם המדינה וכוחות בטחוניה, הלילה

דברים שלא תקראו בעיתונות המשת"פית, כפי שהם מובאים מפתק הפייסבוק של דניאל דוקרביץ', פעיל "סולידריות-שייח ג'ראח"

"סילואן, יום ראשון, ליל ה27.6.2010
עוד לילה יורד על סילואן. רק לפני יומיים מאות מפגינים ישראלים ופלסטינים צעדו לאורך הרחובות הצרים של השכונה, מפגינים תמיכה בתושבים מול התוכנית של העיריה להרוס 22 בתים. אבל כאן, כמו בכל מקום בעיר המזרחית, הארועים לא עוצרים לרגע.
בשבועות האחרונים הלכו והתרבו מספר הפניות של התושבים לפעילי "סולידריות-שייח גראח". לאור הצלחת הקמפיין שלנו יותר ויותר פלסטינאיים ביקשו למצוא את הדרך לשיתוף פעולה ערבי יהודי. התחושה של כולנו בסיורים לאחרונה בסילואן הייתה של דחיפות ושותפות גורל. חייבים לפעול, ולפעול מהר לפני שיקרה פה אסון. לפני שהתהום תהיה עמוקה מכדי שנוכל לגשר עליה. ולפעול יחדיו. כנגד כל הסיכונים וכנגד כל החשדנות שנבנתה פה במשך שנים.
ועכשיו אנחנו פה. מתפסים למעלה בין הסמטאות יחד עם התושבים. לפני כשעה נכנסו עשרות מאבטחים פרטים, מלווים בשוטרי מג"ב לבתים פלסטיניאים סביב בית הדבש ובית יהונתן. בסך הכל על 2 בתים הצליחו המתנחלים כאן להשתלט, אבל זה מספיק כדי להביא את האזור לנקודת פיצוץ. סיורים ליליים של מג"ב, כוחות בטחון פרטיים חמושים באקדחים, שוטרים סמויים ומסתערבים הפכו את האזור כולו למוקד מלחמה.
הסמטה כאן צרה, חשוכה. עשרות מטרים מעלינו נורות יריות ונשמעים פיצוצים. מסוק חג מעלינו, מאיר בזרקורים את הסמטאות שהעיריה מעולם לא חשבה להתקין בהן תאורה. כ20 פעילים נצמדים לקירות, ממשיכים להתקדם קדימה.
הסמטה נקטעת לפתע, והופכת לשדה קרב. הרחוב הקטן סביב בית הדבש זרוע כולו בתרמילי רובה, רימונים שלא התפוצצו וחלקי מכוניות הרוסות. החיילים עומדים בקבוצות בפתחי הבתים ועל המרפסות, יורים לתוך הבתים סביבם. הקבוצה שלנו מתפזרת באחת בין הבתים השונים, בין קבוצות התושבים שמתבוננים ביאוש במה שקורה סביבם. אני רץ אחרי פרמדיק פלסטיני לתוך אחד הבתים. חיילים מסתתרים בתוך חדר המדרגות, חוסמים לנו את הדרך ומנסים למנוע מאיתנו להתקדם. בסופו של דבר הם נותנים לנו לעבור- ולהגיע לפצועים. הבית בן 3 הקומות מלא כולו בגז מדמיע. החלונות כולם מנופצים, המסגרות שלהם מוטלות על הרצפה. אנחנו עולים קומה קומה, סורקים את הדירות. ברובן מצטופפות משפחות מבוהלות, ילדים קטנים, נשים, פצועים מוטלים על הרצפה. בסלון אחת הדירות ילדה צעירה מונחת על אלונקה מחכה לפינוי מזה שעתיים, אחרי שהחיילים מנעו מהאמבולנסים להגיע. ובחדר ליד אני עוד מספיק לראות כמה ילדים קטנים יושבים מול מחשב. ככה זה כאן. דירות, משפחות, חיים שלפתע הפכו לגיהנום. אבל חלק מהחיים כאן מתעקשים להמשיך לחיות.
הפצועים מורדים אחד אחרי השני באלונקות לרחוב. מכאן עוד כמה מאות מטרים של ריצה מהירה בין הסמטאות, לכיוון האמבולנסים המחכים. באחת הפעמים אני נשאר מאחור, חושש לרגע לרוץ בין רימוני הגז וכדורי הגומי. ולהשאר כאן לבד זה רע. אני מנסה להישאר צמוד לקיר, אבל נראה שזה לא עוזר. 2 רימוני גז פוגעים לידי. רבאק הם ראו אותי לפני שניה, הם ידעו שאני מנסה לחלץ פצועים. לא שזה משנה בכלל. מזל שאחרי דקה כמה תושבים עוזרים לי לברוח גם מהסמטה הזאת.
אחרי שעה זה נגמר. החיילים נסוגים ויוצאים לפאתי השכונה. משאירים אחריהם שובל של הרס. צינור מים דולף, מכוניות שרוסקו על ידי גיפים צבאיים וירי, חלונות מנופצים ו5 פצועים. ועשרות משפחות שגם הלילה לא ישנו בדירות שלהם, המוצפות גז מדמיע. והכל בשם הגנה על בית שאיש לא גר בו מעולם. בית שלטענת בעליו, המתנחלים פשוט באו ולקחו יום אחד. 

כשאנחנו עוזבים את השכונה, מלווים על ידי חברינו הפלסטינאים, וברור לכולנו שלא נותר יותר מה לעשות, חוץ ממה שכבר נעשה. כמו שעמדנו עד היום בשייח גראח, נעמוד גם בסילואן. ונחזור כל פעם שנצטרך. עד שמישהוא שם למעלה יבין את מה שברור כאן כל כך. העוולת הזאת של התנחלויות בלב שכונות פלסטיניות חייבת להפסק."

 

המאבק לשלום חשוב, וחשוב גם שכולנו נדע איך המדינה פועלת בשמנו עבור האידיאולוגיה המתנחלית.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: