מדגם הצועד מעודכן והערות לגבי תוצאות האמת

ליכוד – 30
קדימה – 21
עבודה – 14-17
ליברמן – 18-15
ש"ס – 12
ג – 7
חד"ש – 4-5
מרץ – 5
איחוד לאומי – 2-4
בית יהודי – 2-4
בלד – 2
רע"ם – 2-0
תי"מ – 0 – על הגבול.
פברואר 2009 – נסיונות לקואליציה ליכוד-עבודה-קדימה בלי ליברמן. נתניהו מתנגד ובסוף כולם – עם ליברמן בממשלה מקיר לקיר.
10 ביוני 2009 – ציפי לבני פורשת מהחיים הפוליטיים, רוב חברי קדימה חוזרים לליכוד, והאחרים מקימים את 'מפלגת המרכז החדשה'.
10 באוגוסט 2009 – אובאמה נפגש עם נתניהו לשיחה קשה מאד, בנוכחות הילארי קלינטון. 3 ערבים ישראלים נהרגים בהפגנה נגד פעולת ישראל בעזה מול משרד הבטחון, שמועות הרצות בטוקבקים על היעדרותו של מפגין יהודי מוכחשות.
10 בינואר 2010 – השר לבטחון פנים ליברמן פורש במחאה על תכנית חדשה להסדר עם הפלשתינאים, ש"מחזירה בדלת האחורית את ההתנתקות של שרון". גם האיחוד הלאומי ואחדים מחברי הליכוד/קדימה לשעבר פורשים. שר בטחון הפנים החדש רוני בר און נפגש עם הוריהם של הנעדרים מן ההפגנה בנובמבר נגד אישורו בקריאה ראשונה של חוק אזרחות-נאמנות והם מבקשים ממנו לחקור את היעלמם. אלה שאין להם הורים, אף אחד לא מתעניין בהם.

10 במרץ 2010 – מגה-פיגוע בקניון עזריאלי.

10 באפריל 2010 – נתניהו נחוש להתקדם עם התכנית החדשה. שטרסלר משבח את השקתה של תכנית ויסקונסין 2.
10 ביולי 2010 – נתניהו מאושפז לשבועיים בעקבות מה שהוגדר כאירוע מוחי.
10 באוגוסט 2010 – הכרזה על בחירות חדשות בנובמבר.
10 באוקטובר 2010 – פורצת מלחמה עם איראן.

הערות בעקבות תוצאות האמת:
לגבי הליכוד-קדימה – הלוואי כל הטעויות שלי יהיו כאלה, אבל עדיין ביבי נמצא במצב טוב יותר להקים קואליציה, ולהערכתי הוא גם יקים אותה (אולי תהיה רוטציה) וכשזה יקרה, שאלת עריקת מופז וחבורתו חזרה הביתה היא שאלה של זמן – וכשזה יקרה, יצא שתחזיתי לגבי יחסי הכוחות בכנסת היתה 'אופטימית', כמו שהיתה ביחס לברק ובעיקר ביחס למרצ והשכנים.
לגבי ליברמן צדקתי מאד והאמת היא שבמקור נתתי לו 15 – בדיוק כפי שהוא קיבל עד עכשיו בתוצאות האמת (החיילים עלולים להוסיף לו – בגיל הזה יותר ימנים), ואז שמעתי את ההפחדות בערוץ 10, כשאחד הכתבים שם התחיל לשנן את המקומות 20-21, אז הוספתי עוד 3 מנדטים כאפשרות. שמחתי זאת לא מילה לתאר את מה שהרגשתי כשתחזיתי המקורית צדקה, אבל עדיין הוא מפחיד, או יותר נכון מפחיד הציבור שהולך אחריו. זה עם אחר, זר ומפחידה יותר הלגיטימציה – מירוץ ההתרפסות שהתחיל אתמול עם התקשורת וימשיך עם הפוליטיקאים. אבל אולי טוב שיש מי שמזכיר לי באיזה מדינה אני נמצא כי אולי הוא לא כל כך בן חורג, אולי הוא הישראלי האמיתי, כמו אריק סיני. אני גאה לא להיות ישראלי אמיתי, מוטב להיות חייזר גולה בארצו.
כולם מרגיעים שביבי, אם יקים קואליציה, יחפש את האחדות, בעיקר כדי שיהיה לו על מה לדבר עם אובאמה, אני אחרי שראיתי את הנאום אתמול לא בטוח – אני חושב שהוא יעדיף את 'שותפיו הטבעיים' (די נעים לראות שליברמן ושס מסוכסכים – סכסוכי החושך הצילו מפעם לפעם את האור בהסטוריה, אבל זה לא אומר שהם לא יסתדרו ביחד ברגע שיהיו תיקים ותפקידים) ואולי צריך לתת לו את זה. נראה עכשיו את מפלגת העבודה, אם היא תתחיל להיות בנויה לאופוזיציה, או ששוב תפקיר את החייזרים (תשאלו את המולדבי המשתמט, הוא יגדיר לכם בדיוק מי החייזרים) בשביל תיק מלחמת עזה הבאה לברק.
ואפרופו מלחמת עזה – לא מפלגת העבודה (ברק) שקיוותה להציל את המנדטים שלה, ולא מרצ שתמכה בה בתחילתה, נהנו מפירותיה וזאת ההוכחה שיש צדק בעולם. כל מה שמנסה להיות דומה – יוצא פחות. תנו לימין לנהל לבד את מלחמותיו. אולי גם לעשות שלום הוא ידע לעשות טוב יותר (מה אולי – זה באמת רק הליכוד יכול, לפחות אחרי שהאמריקאי יתחיל ללחוץ). תתחילו להיות סוף סוף אופוזיציה חברתית (עם כל אזרחיה), כי כאן המאבק האמיתי בין ימין ושמאל.

ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום!