אוֹתָהּ הַגִּבְעָה
זֶה רַק אֲנִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי שָׁקוּף
אֵל מוּל דּוֹרוֹת צְעִירִים
בְּאֵין הַפְסָקָהּ
כְּלָבִים שֶׁהֶחֱלִיפוּ אוֹתָם הַרְבֵּה חֲתוּלִים
חִידַת הַחַיִּים
זְרִימָה אֵין מַפְסֶקֶת
מַרְגִּיעָה מְאֹד בִּשְׁעַת שׁוּלֵי הַצָּהֳרַיִם
בַּמּוֹרָד הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה
וְקוֹל הַמּוּאַזִּין מִסְתַּלְסֵל לִנְצָחִים
נכתב לראשונה מחרתיים לפני שנה
מאד יפה ומזמין להזדהות. על יתרונות ה'שקיפות' כבר דברת בפוסט הקודם שלך.
אהבתיאהבתי
מי לימון אני רואה אותה בפייסבוק, היא לא נראית כך.
אהבתיאהבתי
לעזאזל אתה כותב מצויין!!!
אהבתיאהבתי
חידת החיים.
אותה הגבעה
זו רק אנחנו – שנעשים שקופים
תודה
אהבתיאהבתי
"כלבים שהחליפו אותם הרבה חתולים"
איזה יופי של וירטואוזיות סמנטית
שירה במיטבה
אהבתיאהבתי
הזהויות מתאחדות לשם מנצח.
אהבתיאהבתי
יפה, מלנכוליה אהובתי. התאים לי ליום הולדתי שבדיוק פרץ. אל תגיד שלא ידעת.
אהבתיאהבתי
כלבים שהחליפו אותם הרבה חתולים
זה אומר הכל. יפה מאד.
אהבתיאהבתי
איך זה שכל המגיבים נראים אותו דבר?
אהבתיאהבתי
כל התגובות הועתקו מקפה דה מרקר שם הופיע הפוסט הזה לראשונה.
אהבתיאהבתי