שב"כ העם

כל מיני, בעיקר חרצופים, ייחסו לי מפעם לפעם עמדה לפיה השב"כ עוקב, רודף ומסית באופן סדרתי נגד מסומנים קבועים, לדוגמה המושמטים כקבוצה חברתית.
זה היה חלק מהמאמץ שנעשה (במקרה זה אולי באמת היה מעורב השב"כ, אבל זה לא כ"כ משנה בעצם) לצייר אותי בתור מופרע פרנואיד, מאלה שמיחסים לשב"כ את הכל, גם את שינויי מזג האויר, וכך לדברים האמיתיים שלי לא יהיה ערך והם לא ישמעו.
אני, אם צריך להבהיר, לא מייחס לשב"כ כוחות כאלה. לפי הערכתי, למרות שלא היו לי חברים בשנה האחרונה שעובדים בארגון הזה (ואם היו אז אולי הם לא חברים שלי) יש לארגון כח אדם מוגבל ותקציבים מוגבלים והמטרה שלו היא לשמור על מה שלפי תפיסתו הוא הבטחון של כולם, לא להתעסק באופן אישי ברדיפות, ואני גם מאמין שרוב אנשיו הם אנשים אפורים ועסוקים מכדי לשחק בקקא הזה של רדיפה על בסיס קבוע, למרות שלהערכתי הוא והמערכת המאורגנת כולה מתעסקים יותר מדי עם האנשים הלא נכונים במקום שיתעסקו עם המסוכנים באמת, וזה מטעמי כיסתו"ח.
הבעיה שבגללה אני נוטה לפעמים לקרוא למדינה הזאת מדינת שב"כ, נעוצה במשהו עמוק יותר ומהותי שנמצא בציבור ובעם.
כי יש דבר אחד שהוא השב"כ-הארגון, ודבר אחר שהוא השב"כ-הרוח.
בשב"כ-הארגון יש מס' x של חברים, שבאים ומחתימים כרטיס, או עובדים בשטח, עם הוראות, היררכיה ידועה ומשכורת, שיש עליה ביקורת.
בשב"כ-הרוח כולם, בפונטציה, חברים. אני, אתה, הוא. ובהתנדבות.
אין בישראל עדיין 'אח גדול' שממשטר וממשמע את כל העם, ומעודד הלשנות והפרד ומשול. לפחות לא אחד כזה ששולט על כולם. עדיין אין האמצעים הטכנולוגים שדרושים לכך, לפחות כך נראה לי.
ואולי לא צריך.
כי הציבור בישראל ממשטר וממשמע את עצמו מרצון, ב1001 תחומים של חיי היום יום. כל אחד עושה מה שכולם עושים, אנשים יודעים איך להתנהג, לאן להתקרב ולאן לא, מה טרנד ומה פאסה, גם באינטרנט. אין 'אנחנו', יש 'אנשים' וכל אחד הולך לאן ש'האנשים' הולכים.
וכל זה בלי רועה נראה, בלי אחד שמוליך, מצווה, מנווט, מאיים. גם לא התקשורת.
לפעמים נראה שהחברה בישראל היא אנרכיה, בעצם זאת אנרכיה קונפורמיסטית מאד, שאין בה מקום לכוכבים שמעיזים, כי הסנקציה החברתית על המעיז היא גרועה מאד. לא הורגים אותו, גם לא שונאים אותו. בעיקר נותנים לו להרגיש שהוא לא קיים, השוטרים האלה הבלתי נראים.
וכולם מתנדבים ללכת לאן שהעדר הולך, להעניש את מי שחורג מן התלם, שמאיים על "הבריאות/ההגיון הבריא" של התא האנושי, ומרגישים שהם פטריוטים של "סדר חברתי" ושומרים על בטחונו.
כאילו השדר עובר באיזה תת-מודע של אינטרנט טלפתי קולקטיבי.
חלק מהגורמים לכך נמצא בחינוך, שבו כולם ספגו באיזה אופן מילדות סיפורים של "אנחנו" מלאי התנדבות חסמב"אית. תמיד היה בסיפורים האלה איזה חשוד, איזה יוצא דופן, איזה זר ומוזר שהיה צריך לתפוס אותו כי אחרת מה שהוא היה עושה ל"בטחון הציבורי" השלו והבורגני. תמיד זה הרוב נגד היחיד, המשוגע-החריג-הפושע-המחבל (משוואה שהחינוך הזה קבע אותה) והנצחון עליו מחזק את הביחד, את החבר'ה, וכל אחד רצה להיות אחד מהחסמב"ה שיעזור לחבריו ויסגיר את החריג. מה יותר בסדר מזה?
ואחר כך בצבא, למדו איך לשכלל את החיסול, אבל גם את המשמעת, הסדר, והערנות מפני החריג, שלא הולך בשורה ובטור, כאילו החיים הם איזה טור. זה שמתפרץ מדי, מתלהב מדי, הוא חוטף עונש. בצבא, ואחר כך באזרחות, כי אף אחד לא עבר בכניסה לאזרחות את הדבר הבסיסי שצריך לעבור: היטהרות מהצבא. אין קורס כזה.
ובעצם הסדר, השב"כ הפנימי הזה, בנוי על שני דברים לכאורה מאד מנוגדים זה לזה: רוח התנדבות החסמב"אית מצד אחד, והראש הקטן שבצבא, שבו דבר ראשון שהרוב לומדים הוא איך לא למשוך את אש… המפקדים (ולמען האמת, כבר בבית הספר הדבר הראשון שלומדים הוא איך לא להרגיז את המורים). כך נולדה אומת השב"כ, בלי שמישהו, למראית עין, יאיים עליה, יכפה עליה. המכניזמים הכי קטנים של צורך בבטחון וצורך בחברה, עושים את זה באמצעות סוכנים שלא נראים, בדרך כלל, מפחידים, בכלל.

ואפרופו רצח רבין, שלזכרו שוב יתכנס הערב כל הביחד של ערי הבורגנות לטהר את נפשו כמו בכל שנה, ובשורת הראשונה שוב ייראה שלט הענק של השונאים את "המשתמטים", אומר שוב דברים שאמרתי פעם, במלים אחרות:
לדעתי רבין נרצח בסיוע הקולקטיב המתנדב הזה. אלה שלא התאמצו לעצור את הרוצח, אלה שפישלו בשמירה, ראו באיזה מקום בלא-מודע שלהם ברבין שהעז, העז להיות יותר מדי שמאלני, מישהו שחרג מהטור, שסטה מהסדר וצריך להעניש אותו. קודם כל. לעומתו, התימני עם החולצה הכחולה שהסתובב שם בשטח שידר להם שהוא בסדר, הוא מהטובים, כמוהם. שמה שהוא הולך לעשות זה מה שנכון. הוא למד בצבא ובשב"כ/המוסד או איפה שהוא עבד, איך לשדר, כמו שהם למדו שם איך לפחד ממי שמקלקל את השורה, שבמקרה זה קראו לו רבין.
ויש גם פוליטיקאים שיודעים איך להתחבר לאינסטינקט ההמון החבוי, ולמגנט אותו לצרכיהם. וזהו, גמרתי.

ואת חוק המאגר הביומטרי יש לעצור!

The nation's GSS

There is one thing that is the GSS-organization, and another thing that is the GSS-spirit. The GSS organization has a number of x members, who come and sign a card, or work in the field, with instructions, a known hierarchy and a salary, and things are criticized. At least, it should be like this.

In the GSS – the spirit is everyone, at potential. Friends. I, you, he. And all voluntarily.

There is not yet a 'big brother' in Israel who governs and disciplines the entire nation, and encourages delation and "separate and rule". At least not one that controls everyone. It does not yet have the technological means necessary for this, at least that seems to me.
And maybe there is no need for it.

Because the public in Israel regimes and disciplines itself voluntarily, in 1001 areas of daily life. Everyone does what everyone else does, people know how to behave, where to approach and where not to, what is a trend and what is a 'passe', even online. There is no 'we', there are 'people' and everyone goes where the 'people' go.
And all this without a shepherd is seen, without one who leads, commands, navigates, threatens. Neither is the media.

Sometimes it seems that society in Israel is anarchy, in fact it is a very conformist anarchy, which has no place for daring stars, because the social sanction on the daring is very bad. They do not kill him, nor do they hate him. Mostly they're making him feel like he does not exist, these invisible cops.
And they all volunteer to go where the herd goes, to punish those who go beyond the groove, who threaten the "health / common sense" of the human cell, and they feel as they are patriots of "social order" and maintain their safety.
As if this broadcast is going through some subconscious of a collective telepathic internet.

Some of the reasons for this are in education, where everyone has absorbed in some way from childhood stories of "we", full of "Chassambaic" Volunteering. There was always in these stories of "Chassamba" and its kind some suspect, some unusual one, some foreign and strange one who one had to catch him because otherwise, what he would have done to the peaceful and bourgeois "public security". It is always the majority against the individual, the crazy-exceptional-criminal-terrorist (an equation that this education determined) and the victory over him strengthens the togetherness, the guys, and everyone wanted to be one of the Chassamba that would help his friends and extradite the exceptional person. What's better than that?
And then in the military service, they learned how to perfect the elimination, but also the discipline, order, and vigilance against the exceptional, which does not go in line and row, as if life is some row. The one who erupts too much, gets too excited, gets immediate punishment. In the military, and then in citizenship, because no one went through at the entrance to citizenship the basic thing that he needs to go through: purification from the military. There is no such course.

In fact, this internal GSS order is built on two seemingly very contradictory things: the spirit of Chassamba volunteering on the one hand, and the 'small head' in the army, where the first thing most people learn is how not to draw fire, referring to the fire of the commanders, the sergeants, the military police, all those who may punish you if you deviate an inch from the orders. (And frankly, already in school the first thing you learn is how not to upset the teachers). This is how the GSS nation was born, without anyone, ostensibly, threatening it, forcing it on it.