חוזר אל עצמו

מזמן שהתארך
מהתנגשות בזמן אחר. כמו אסטרונאוט ותיק
לומד שוב להסתדר רחוק מהשמש
של זמן שמת עכשיו. במרחב תמיד
אותם אורות רחוקים. כבר לא יגש לדפוק בדלת
(זוכרים, אחים למפץ היינו, הגדול)

מגלגל לו את החלומות
בצבעי קשת של הזודיאק
על צלחות שאסף באיזו תחנת גבול גלקטית
ציורים להכוונת מסלולם של התיירים.