פוסט יום-הולדת לבלוג ותערוכה

זה היה לפני 4 שנים.

גם אז היתה אולימפיאדה והיו בחירות בארה"ב, אבל רוסיה לא פלשה לשום מקום (מעניין שרוב הפלישות שלה הן בשנים 'אולימפיות-נשיאותיות') ושרון היה עדיין ראש הממשלה, לפני ההתנתקות.

אני שיגרתי את עצמי אז באינטרנט (שבו הייתי חדש יחסית ועדיין הרגשתי כמו ילד על יד צעירים ממני פי שתיים שחוללו את המהפכה בשנות ה90) בתור טוקבקיסט-מגיב קצת מופרע להכעיס, מחליף כינויים סדרתי שפעם כשהוא יהיה גדול/ יהיו לו כוחות נפשיים/ בטחון בשביל זה, הוא ישתדרג ויכתוב מאמר רציני באיל הקורא למשל, ובינתיים מפריע לאחרים, או מחכים אותם, תלוי בנקודת ההשקפה. בינתיים הוא נוכח בשטח.

אולי מתאים, שהטריגר שגרם לי כך פתאום לפתוח בלוג, היה הגילוי שמישהו מחרצף אותי באתר רשימות, בו נהגתי להגיב כ"הסטוריון מצעד המחץ" (בין שאר כינויים שחלקם הונצח מחוץ לאינטרנט בספר של קורינה "הופכת עולמות"). מישהו שכנראה איימתי על מעמדו כ'המפריע השכונתי'. החלטתי שצריך להיות מקום שבו תיכתב עמדתי הבלתי-מזוייפת ובלתי מחורצפת, אם היא מעניינת את מישהו. בהחלטה די של רגע, ניגשתי לישרא, שהיה אז כמעט אתר הבלוגים היחיד בארץ, ופתחתי בלוג. הייתי, אני חושב, הבלוגר הראשון שהיה קודם לכן טוקבקיסט. מאז גם יגאל כהן מרחובות ואחרים עשו זאת, ואפילו לאליהוא הלם יין ממז"א יש בלוג.

לא חשבתי אז שאגיע רחוק עם זה, בטח לא חשבתי על האולימפיאדה הבאה כנקודת זמן שבה אני עדיין אהיה כאן. אולי לא נהייתי ילד גדול מאז, ואת המאמר הרציני שלי אני עדיין בדרך לכתוב כמו שאר דברים שאני בדרך לכתוב אותם, אבל עשיתי כאן דברים חשובים ומעניינים, מעבר למה שציפיתי עם הבלוג הזה. משהו עדיין חסר כאן וההתלבטות שלי היא אם השלמתו במקום אחר, לא תחסל את הבלוג הזה. אני די אוהב את "הצועד בנעליו" שצמח מכאן והפך לזיהוי האינטרנטי שלי שאולי מבין כל הזיהויים הגיע הכי רחוק (גם כן בעזרת המחרצף, בן לוייתי הנאמן), אבל אולי צריך להחליף לפעמים. מי כמוני יודע. אבל זה לא חשוב כרגע, לא אעייף יותר עם נאומים, תודה שבאתם ומזל טוב לעצמי , ועכשיו לתערוכה:


כל השניים וחצי קוראים שסבלו אותי עם השנים יודעים שכמו כינויים, אני מאד אוהב להחליף רקעים (ואני מבקש משניכם, וגם החצי, סליחה אם הרגשתם פה מפעם לפעם שאתם בניסוי מעבדתי. לפחות תדעו שהוא היה גם על עצמי).

לכל תקופה היה רקע משלה, והחלטתי לכבוד יום זה (למה אין אייקון של דמעות התרגשות מזוייפות? או דמעות בכלל? האם זה מפני שישראלי אמיתי לא מתרגש, לא בוכה?) להביא מקבץ נבחר מהם. קבלו:


הזמן הראשון היה זמן צהוב

והיה גם זמן ירוק.

 ושניהם היו זמנים של עמודה אחת, עם מלא לינקים לבלוגים של אחרים.

בחצי השנה הראשונה נשאתי את הכינוי שהוא גם שם הבלוג.

אחר כך באו הנעליים.

היה גם זמן קצר שבו לבלוג היה שם אחר, הזמן הכחול שהכותרת שלו התאימה לעולמות שטיילתי בהם אז ב"הסטוריה האלטרנטיבית".

שנה אחת חלפה בינתיים.

והיה גם זמן שחור.

וכך נראיתי ביום ההולדת השני, בדיוק כשהסתיימה המלחמה.

זו היתה תקופה, שבה גם הצגתי תגובות מגיבים נבחרות:

היה זמן שבו העליתי את נעלי על ראש שמחתי

והיו גם הזמן האפור וזמן הקוביה.

וכך נראו הדברים לפני שנה בדיוק, אולי הזמן הכי סוער של הבלוג הזה.

ועד לא מזמן, היה הזמן לא הורוד, הורִידי.

וכך אני נראה עכשיו.

מאחל לעצמי את היכולת להשתנות תמיד.

אז תודה שבאתם, שהייתם, שסבלתם אותי. נסיים באותה ברכה כמו לפני שנה, עם שיר ממצעד המחץ ההסטורי:

 Long May You Run

גם אני וגם אתם.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

5 תגובות בנושא “פוסט יום-הולדת לבלוג ותערוכה

  1. תגיד,אח שלה..משעמם לך בחיים?XD
    סתם,מזל טוב.
    אני,בניגוד אליך,בלוגרית שהפכה לטוקבקיסטית כי היא עצלנית מדי בשביל לעדכן את הבלוג שלה כל פעםXD

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: