סיכום השנה – פברואר – י"א

…….
יש מי כותב עבורי את הסיפור
כעושה קולאז' מופלא של תחנותי
כל הדברים מתחברים,
מתחרזים
ש… …..ם, ש… ….ם.

עד שאגיע
אל המקום אשר התבקשתי
עירום אהיה מכל מחלצותי.

12/2/08

בפברואר נכנסתי להלך רוח שונה, של כמו חשבון נפש, התכנסות פנימה, משהו שבאיזה אופן נמשך עד היום.

יחד עם הירידה בכמות הכניסות והתגובות בבלוג, שאינני יודע אם היא סיבה או תוצאה, הרשיתי לעצמי להיכנס לשדות פרטיים (ואולי "מלכתחילה בדויים"), ליהדף אל קשבים אחרים. לבד עם עצמי, במדבר החורף, ולא היה אכפת לי שאף אחד לא קורא.

פברואר, קור ובדידות רשתית 14/2/08

*
מחיר השנאה משלם
על שניסה לפקוח להם את העיניים.
בבואו לפני אלוהיו
רק היקום יהיה עד לפניו
על ריבואות גלקסיותיו המתפשטות
למרחקים מלאי ניכור
חמים מכמה מליבות האדם.

**
אתה יודע שנגמר
כשגופה האנרגטי היא מושכת ממך.
בלימבו המוזר
שבו אתה ממשיך לחשוב את מחשבותיך
קיימת כמו ישות
כולה חורים כואבים
אולי אתה זה
שמסרב למשוך את עצמו
משדות מלכתחילה הם בדויים.

בחלוף
הרוח
מי רוצה
לחזור לשפיות?

16/2/08

ב21/2 כתבתי, כהמשך לאימייל, את הקטע "כמו אז, והירח המלא ממול ברחוב הישר" שממנו לקוח המשפט המתנוסס, למי שרואה מבחוץ, בכותרת הבלוג: "ובשנה האחרונה הכל נהיה שונה פתאום ואז נולדו הזעם, המודעות למה שצרוב על המצח (כנראה עוד לפני כל זה) ותחילת המאבק הסיזיפי לטיהור השם העצמי, להבנה מתמדת שלא אני זה הרע והאשם באיזשהו דבר, אחראי לאיזשהו דבר ('מלכודת הראש הגדול' – אנחנו רוצים תמיד להרגיש שאנחנו אחראים למשהו, שיש לנו כוחות וזאת אולי ה מלכודת שאיתה קל לגרום לנו הכי הרבה להפליל את עצמנו בעיני עצמנו אפילו ברצח הבל, אגב לא אתפלא אם גם הוא ב'ועד') ללמוד את זה, זה שיעור של חיים. לא פשוט ללמוד, ועוד יותר לא פשוט זה לרכוש את זה לצמיתות, כלומר להחזיק את זה 24 שעות, כי המניאקים הקטנים ששתלו לנו בתודעה מגיל 0 מנצלים כל רגע רפיון כדי להתגנב בחזרה"
משהו מעצמי איבדתי בתקופה הזאת, ואולי קיבלתי הצצה למימד אחר (חיבור לעוד זמן, שתמיד אני טוען שהוא קיים ושכבר עברתי פעם, או כמעט חיבור). מה אשמור ממנה כשיחלוף, האם אני יכול להשתנות באמת.
משמיטים-מושמטים: מאז ינואר הפסקתי להגיב ב"הארץ" תגובות של הצועד בנעליו, וגם הודעתי על כך. למרות זאת החרצופים המשיכו. "צועד בנעליו" כבר לא, אבל חירצפתי את המחרצפים בכינוי "ישראלי אמיתי" ואני מקוה מאד שפגעתי בנזר הקודש שלהם. בין השאר כתבתי בתור "ישראלי אמיתי" את הדברים הבאים (אי שם ב"הארץ", אי שם בפברואר) על האפשרות לראות את "המשתמטים" גם באופן חיובי:
"אנשים שנמצאים מחוץ למערכת הצבאית יכולים לבקר את החברה ביקורת לא תלויה ולמנוע את גלישתה לחשיבה מצ'ואית מיליטריסטית בכל תחומי החיים – גם האזרחיים ביותר, כמו שקורה לחברה הישראלית. כל מי שהיה בצבא, ירצה או לא ירצה, הוא משוחד ורואה כל דבר בחיים במשקפת הצרה הצבאית (כמו שמראה
במדוייק דווקא הסרטון של ה"נגד משתמטים" – אנשים לא מסוגלים להתנתק מצבא ומחשיבה צבאית למרות שהיא לא נכונה בכלל לתחומים שהם מחוץ לצבא. הצבאיות כובשת את הנשמה וזה מצב אסוני!) וזה מטמטם את המחשבה, מטמטם את החברה וגורם להתבהמות של החברה שלא מסוגלת לגלות רגישויות בתחומים שאין בהם
תשובה צבאית ואין בהם מקום לחשיבה צבאית.
בשביל זה צריך שיהיה מקום לאנשים שאינם משוחדים על ידי הצבא, ויוכלו לאזן את החברה ולמנוע את גלישתה לחד מימדיות.
לפעמים, במקום לקלל את "המשתמטים" צריך לברך אותם.
======
אבל מה שנכון לחשיבה צבאית, נכון לא רק לה, כמו שכתבתי אז באיזה מייל "למען ההגינות צריך להגיד שזה קורה גם לאנשים במקצועות אחרים". חשיבה משפטית, כלכלית או כל חשיבה דיסציפלינרית אחרת יכולה לגרום לאסונות אם מלבישים אותה על תחומים שלהם היא אינה שייכת.
צריך להיות עם ראש פתוח ולב פתוח, ובכך יש למושמטים האמיתיים יכולת ואולי גם תפקיד לעזור לאנשים, אם לא יקימו נגדנו חומות אי-קשב, שכעת הן גבוהות מאד.