איך בכל זאת השמטה-התוויה משרתת השמדה (וגם על הצפירה)

הרבה מאד זמן אני מתאפק שלא להתייחס כאן לשורת השמצות מתוחכמות ורמיזות, בעיקר באתרי 'רשימות' ו'הארץ' למצב אי שפיותי הנפשית כביכול, שנעשות ע"י חירצופים וכל מיני 'מגיבים עלומי שם'.
רמזים שלא פסקו להופיע גם היום, היום שבו הממשלה הכריזה שעלינו לזכור את השואה.
אני גם לא רוצה לקשור קשר של גזירה שווה בין ההשמטה וההתוויה בפרופיל 21 הקיימות בארץ לבין דברים שמדובר בהם היום. זה מתאים לחרצוף הדפוק שלי.
אולם בכל זאת, אחרי דברים שהופיעו בתגובות אצל מוטי סגרון ברשימות, בעצם היום הזה, אני לא יכול להתאפק.

כי יש קשר בין השמטה-התוויה 'נפשית' בעיקר על כל המשתמע ממנה לבין אידיאולוגיות של עליונים ונחותים, שווים יותר ושווים פחות, ומה שצריך לעשות לגבי אנשים אלה בחברה.

וכך כתבתי אצל סגרון (תיכנסו בהזדמנות לציורים שלו, משגעים, אם כי לא עם כל דבריו אני מסכים) ובהרחבה: מה שנעשה לי מהוווה דוגמה שאמנם לא נרחיק לכת בהשוואה שלה, כי זה עוד רחוק ממה שהיה שם (למרות שהרעיונות נגד מושמטים מקטינים באי אלו מילימטרים את המרחק) – כשמה שקורה פה הוא ש"המעריץ" חוזר על עצמו שוב ושוב בטענות או רמיזות שיש לי פרופיל 21 נפשי, ופרופיל 21 נפשי = אדם לא שפוי. וכשמכריזים על מישהו כלא שפוי נפתחת הדרך לאי לגיטימציה חברתית שלו (שזה דבר שלכשעצמו צריך לתקן, גם לגבי מי שהוא באמת נפגע נפש, והעובדה שנפגעי נפש אמיתיים הקיימים ביננו צריכים להסתיר את פגיעתם היא אות קלון לחברה).
הכרזת 'לא שפוי' במציאות שלנו זו קודם כל סתימת פה – צמצום זכות ומרחב הדיבור שלי, אמנם בשיטות המודרניות אני, או כל אחד אחר ששפיותו 'הושמה בסוגריים', יכול לדבר כאוות נפשי, אבל רמת ההקשבה אלי תרד ודברי יילקחו באפס רצינות, ואח"כ בתור שלב שני זה גורם להתרחקות מן המסומן (אני או מישהו אחר) עד כדי בידודו החברתי/אינטרנטי = הכנסתו לסוג של גטו. ותאמינו לי שזה סוג של גטו. לא ורשה, אבל קשה.
הרבה פעמים אני שואל את עצמי כמה מה'ציבור השקט' כאן – כותבי וקוראי רשימות (וגם ישראבלוג או כל מקום אחר) שלא תמיד מגיבים, קונה את ההשמצות המתוחכמות-מרומזות שמפוזרות כאן נגדי, וכמה מכירים אותי כשלעצמי או את הבלוג שלי יותר ממה שהם מכירים את החרצוף שיצר לשם שלי תדמית של דפוק שכל הזמן חוזר על אותו נושא. זה ממש לא אני אבל מי יודע את זה?

אז זה דווקא גורם לי לחזק את ראייתי את עצם המצאת הסימון הנפשי (שכידוע כלל וכלל לא משקף רק מקרים פסיכיאטריים-נפשיים אבל אין זה משנה בעצם) בפרופיל 21 (לפחות בשנים שאי אפשר היה להסתיר את זה) ככלי שנועד להדרה-גטואיזציה חברתית, ניכור שמי שנמצא בו גם המוטיבציה שלו בכל מיני תחומים בחיים יורדת = השמדה, אמנם שקטה, ומי יודע כמה כבו בדרך זו, אם לא בשנים האחרונות, אז בשנים שלפני זה.

ושוב, לא במיליונים, אבל האידיאולוגיה מאחורי הדברים, שבשמה ובשליחותה פועל החרצוף, שהוא בסך הכל שליח של אלה שמיישמים אותה יום יום לגבי אנשים בכל תחום של החיים, לא כל כך שונה.


ובנושא אחר ובאותו עניין:
יום השואה הוא יום קשה. זה ידוע. יום שזכרונות עולים בו, חרדות קיומיות וחרדות אחרות.
יש אנשים שצפירה, כל צפירה, מזכירה להם מלחמה. היום, בביתי, התרחשה סצינה מיותרת לגמרי בשל חרדה שהצפירה הזאת גרמה.
אז הגיע הזמן להגיד:
אנשים מתייחסים לשואה מספיק ברצינות ובכובד ראש, גם בלי הצפירה הזאת ולדעתי היא מיותרת, והגיע הזמן לבטל אותה.
חוץ מזה שהצפירה היא סוג של אקט פשיסטי שבו הממשלה-המדינה (היודעת יפה איך לשדוד את כספי ניצולי השואה ובכלל לזרוק לעזאזל את החלשים וגם עאלק 'לשקם' נכים ) מתערבת ושמה את עצמה בין הפרט לבין הזכרון שלו, והמחשבות שלו, וקובעת לי איך אני אחשוב ואתייחד עם זכר אלה שנספו בשואה, היא גם מעלה את מפלס המתח והעצבים, שגם ככה הוא גבוה, ואולי צריך לשמור אותה ליום שבאמת יזדקקו (שגם הוא, רבים מעריכים, לא רחוק).
ואותו דבר, אגב, אני חושב גם לגבי יום הזכרון.

וחג פועלים שמח.

 

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

6 תגובות בנושא “איך בכל זאת השמטה-התוויה משרתת השמדה (וגם על הצפירה)

  1. אתה צודק בעניין יום הזיכרון.אני מצטער לראות את העוול הנעשה לך באתרים מסויימים,באמצעות אותו החרצוף הנבזה.

    אהבתי

  2. אולי לא לבטל את הצפירה אבל לחזק את זכות הביקורת על הנוהג. בשלב ראשון.

    לגבי החרצופים כן נתעב למדי. אבל מישהו נחמד אמר לי משהו נחמד
    חיקוי הוא מחמאה
    אפשר לאמר גם על חירצוף

    אהבתי

  3. מן הפוסט הזה/ התגובה אצל הצייר הפוסט-מודרניסט, נוהג החרצוף לצטט את אחד מהחביבים בציטוטים (המתחיל בערך מ"מה שנעשה לי מהוווה דוגמה שאמנם לא נרחיק לכת בהשוואה שלה)" שהוא משרבב במקומות אחרים מחוץ להקשר. האם יש במכלול השורות כאן משהו שיכול להצביע על הסיבה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: