ירח מלא, ירח קדמוני

האיר על האדמה, כמו שהיה רגיל במיליוני השנים האחרונות.

מקרקעיתו השקופה של המגף הענק שבו היינו טסים, אשר הביא אותנו מן הכוכב, נראה מחנה המותווים בנוגהו של הירח כמו באור יום. כל אור אחר לא היה שם.
כמו חסרי חיים נראו אוהליו האפורים, הפזורים על הגבעות הקטנות של חוף לטרון, למרות שהיינו בטוחים שהאנשים באוהלים חיים. עדיין.
אבל רק השומרים נראו, מחוץ למחנה, אבל בכל מקום, כמו זבובים עם מדיהם השחורים. זבובים עם רובים.
הרבה רובים, והרבה שומרים, הרבה יותר משהיו בפעם הקודמת שהיינו במחנה.

בראשים של צבי ושלי עברה אותה מחשבה. העפנו מבט אל סטולי הגנוב, ואל חפא.
חפא לא דיבר אף מילה כל הדרך שעשינו מן הכוכב האחר עד לכאן. חשבתי שהוא נראה עייף, מובס, וזו היתה מחשבה נוראית. ידענו שהוא מרגיש שהחייזרים, בהם בטח כל הדרך ולמענם נלחם את מלחמתו, בגדו בו.
אמנם הם שלחו איתנו את חללית הענק הזאת, ואיתה כח מיומן, לעזור לנו להציל מה שאפשר, מהעולם העומד להיעלם.
אבל ציפינו מהם ליותר. מן הרגע שהעלו אותנו לחללית, היה ברור לי שאף אחד מאיתנו לא מאמין ש"התחזית של אלה שמדייקים 98.911% היא באמת מה שהשפיע על השליט הכחול האדיר, מנהיגה של הגלקסיה, שלא לבוא עם צבאותיו לעזור לנו במלחמתנו, כפי שהבטיח, אחרי שעזרנו לו במלחמתו. זה נראה כמו 'תירוצים של חייזרים'. חשבתי שאפילו חפא הבין זאת.
לא דיברנו אף מילה עם החייזרים שהתלוו אלינו.
ממילא, המתורגמן, שתמיד תרגם, נשאר שם.

הוקצבו לנו עשרים וארבע שעות להציל מן העולם 'דברים חשובים'

ידענו שכל מה ומי שיקר לנו, נמצא שם למטה, במחנה המעצר של המותווים על חוף לטרון שנוצר לאחר שהקרחונים הנמסים הטביעו את מישור החוף.
ההחלטה של כולנו נאמרה בלי מלים. גורלם יהיה גורלנו.

במרחק שמנו לב לדחפורים שהיו עובדים גם בשעה הזאת של הלילה, ק"מ אחד דרומית למחנה, מיישרים שטח, הופכים אותו למגרש ענקי.

ס י ו ם