תחשבו אם הייתם נהנים מן המהתלה

קודם כל, אבקש לקרוא את הקטע הבא, וגם את ההבהרה שאחריו, בסבלנות, עד הסוף:

"בשעה טובה ומוצלחת, הגיעה לפרקה בתה המאומצת של הרודנית ליברפראו, אתינה, והגיעה שעתה להנשא. גברים רבים ברחבי הרפובליקה הדמוקרטית קפצו על המציאה…
אלפי מועמדים באו למשכן הרודנית, לבקש את ידה של אתינה. זה הצטיין ברכיבה על סוסים, זה בסיף וזה בציד מתנגדי-שלטון, אך איש מהם לא שבה את לבה. זאת מפני שלאתינה כבר היה אהוב סודי, פנחס הגיבור – אלא שאתינה לא יכלה לבחור בו בעצמה, כיוון שכל החלטה במדינה נתקבלה על-ידי ליברפראו.
ליברפראו עצמה היתה טרודה מאד בימים אלה. נוסף על שאלת החתן, היה עליה לבחור כיצד להוציא להורג את כל היהודונים (ז'ידים) שהחליטה לא לצרף לצבאה, וגם את הילדים הכושונים אשר הגב' ליברפראו חששה פן יגדלו ויתרבו. למזלה, הגה יועצה הנאמן אחיתופל פתרון מבריק לשלושת הבעיות גם יחד: טורניר הרג-יהודונים, שהמנצח בו יזכה בידה של אתינה! בכל סיבוב מתחרים שני מתמודדים, ועליהם להרוג 45 יהודונים (כולל יהודונים חיילים). או ילדים כושונים. המתמודדים מחליטים ביניהם מי יתחיל במשחק. כל מתחרה רשאי, בתורו, להרוג יהודון אחד, שניים או שלושה, או לחילופין, מותר לו להרוג ילד כושון אחד – אך עליו להשמר ולא להרוג את היהודון האחרון, שכן הריגתו פירושה הפסד במשחק והדחה מהטורניר.
ליברפראו הציגה את הרעיון לפני אתינה, וזו מהרה להזהיר את אהובה פנחס. יחד, הם חשבו על תכנית מחוכמת, שנועדה להבטיח את נצחונו של פנחס בכל סיבוב, וכמובן, בטורניר כולו."

יכול להיות שבכלל אתם לא מבינים את הקטע. לא נראה לכם בכלל שצריך להזדעזע ממשהו.
יכול להיות שגם אם אוסיף חתולים או כלבים לקטע, תמשיכו לראות ברעיון התיאורטי להרוג אותם בשביל הספורט מהתלה צינית.
אבל אם בכל זאת יש כאן כמה שכן מזדעזעים, או לפחות, איך נגיד, קצת מוטרדים.
אז קודם כל , הקטע הזה, עם שינויים קלים, מועתק מן הבלוג של דוברמן.
במקור, שזכות היוצרים עליו מיוחסת ע"י הכותב ליניב גבאי-מילר, ההבדל הוא שבמקום יהודונים וכושונים, היה כתוב "משתמטים".

אני מקוה שמי שהיה מוטרד קודם, עדיין מוטרד.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

9 תגובות בנושא “תחשבו אם הייתם נהנים מן המהתלה

    1. לגבי אלעזר שטרן ממז"א, ברור שזה חרצוף סאטירי שנועד להביע מחאה נגד אנשים כאלה ונגד העמדות שלהם כלפי מושמטים, תוך כדי שיוצר החרצוף מצהיר מה מקומם הראוי לדעתו של אנשים כמו שטרן (שלוותא).
      בחידה אצל דוברמן חסרה הרמיזה הסאטירית, ואם למישהו היתה שם כוונה כזאת הוא לא הצליח להעביר אותה.

      אהבתי

  1. הכוכביים. כל מי שהולך איתנו בנתיב שקבעו המסעות. אחנו מגינים על משהו ומקיימים אותו כי הוא נותן לנו עוצמה ומלכד אותנו ביקום שהתמוטט. לאורו אנחנו מחפשים, יודעים כי מישהו עשה זאת, כמו שאנו מבקשים לעשות, ולא התמוטט ולא התעייף ולא פחד ולא נחלש. מישהו עבר אל האור וגם אנחנו נעבור. השם שלי לא חשוב.

    אהבתי

    1. "קדוש מעונה" לכאורה שייך רק לנצרות, המקדשת סבל וכל זה. אבל זה לא כך.
      מהו הטיעון החזק של היהדות לשמור על הדת? "ואהבת לרעך כמוך"? זה כתוב גם בנצרות. היא הדת שמדברת על אהבה. "דת יפה יותר" – היופי זה עניין יחסי. הרדיפות שרדפו אותנו בכל הדורות – זה הטיעון החזק ביותר.
      וכך גם דת הצבא – "אזרח טוב יותר" "צריך להגן על המולדת ולהרוג ערבים/ את האויבים" – על כל זה אפשר לענות. "אחרים נהרגים בג’בלעות כדי שאתה תחיה" ׁ ואפילו אם זו מלחמה מיותרת כמו המלחמה בלבנון, צריך להיות רשע כדי לענות (למרות שזה כך) "זאת הבחירה שלהם". כשהקורבן הוא קורבן מדמך – זה הדבק המחזק ביותר של כל הדתות. ולא משנה אם הקורבן הקדוש הוא – חסר אונים כמו הגדי בהגדה של פסח, או חייל עם רובה שיודע גם הוא להרוג. כל דת כנראה צריכה את זה.
      הנצרות רק פיתחה את "אמנות הסבל" לכדי כך שאדם אחד בסבל שלו יכול, ע"י כך שיתחברו איתו, לטהר את כל האנושות

      אהבתי

      1. "כריזמת הקורבן" חזקה יותר מ"כריזמת המנצח". מה שעשה ישו ליהודים, ומה שעשו היהודים להסטוריה – והיטלר ניסה למחוק – זה זה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: