כשכלב החצר נובח

מתוך הגדר
על כלב הרחוב שעובר
בקול רם מדי
קורה שהאדון מתעצבן
ובמקום לתת לכלבו עצם
הוא מכבדו בבעיטה.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

33 תגובות בנושא “כשכלב החצר נובח

  1.  אז? אתה ממליץ להכין את ויזת הפליט הנורווגית שלי? או שאנשים כמוני יכולים במעשיהם להרחיק, לשנות או לבטל את הרעה?

    אהבתי

  2. זה שייך לדברים שאפילו במעמקי החלימה, קשה לזכור. הם בחומר האפל שבין יקיצה להירדמות, בין הירדמות להתעוררות.
    אולי הסיבה שאף פעם לא באמת זוכרים את הדברים האלה, היא שחלק אחר של הגוף עושה אותם. אטומים שאת שייכותם אלינו אף פעם לא לימדו אותנו. מלמדים את התינוק להגדיר דברים, ומה שייך לגוף שלו בתוך זה. כשהוא לומד להגדיר, רק אז הוא יוכל לזכור. את הדברים האלה – אף אחד לא לימד אותנו להגדיר. לא כשהיינו תינוקות, לא אחר כך.
    אותם אטומים שמחוץ לתחום ההגדרה – אחראים לכך שהייתי בו-זמנית במקומות אחרים.

    אהבתי

    1. החידה הגדולה היא לא איך עשיתי את דברים אלא איך, למרות שאני אמור לא לדעת ולא לזכור, אני כן זוכר וכן יודע כמה דברים.

      אהבתי

  3. זה הם שלקחו את ירושת הממלכה הגדולה שהתפרקה, והובילו את כוחות הרשע בחלל, אחר כך ירדו אל כדור הארץ.
    והם אולי אפילו תכננו את הכל. את כל מה שקרה אחרי התפרקות הממלכה הגדולה. כשהסכרים נפרצו ועדרי הרשע פלשו אל החלל. הם שמו יד על התכניות הגדולות, על אוצרות ידע של הממלכה הגדולה.
    אחר כך היה מי ששלח אותך למסע, על פי התכניות הישנות, אבל תוך כדי כוונה שלא תחזור.
    שסתומי הרשע שנמצא כעת בידם, נפרצו שוב כשעלה ביבי נתניהו לשלטון. עם כל המאגיה והוודו. איזה כנס התקיים באילת, בסוף מרץ או תחילת אפריל 1997, ונושאו היית אתה. ביבי היה מאחורי הדברים, ולא ע"י מלאך ולא ע"י שליח.

    אהבתי

    1. הם נסתמו-נסגרו בערך בין אפריל לאוקטובר 1976, כשהיה נדמה להם שמשהו עיקרי במלחמה זו הושג, ובכללו סוף אותה ’אהבה’. מאז, הכל היה מוסווה, מוחבא, ותחת שליטת מוחות. כל זה כאמור במשך 20 שנה.
      ובמשך 20 השנה האלה שמו לך רגל, בשיתוף ידידים שלהם בחלל, שעזרו להם בשדידת השלל מן המלחמה הגדולה.
      המלחמה שפרצה אגב באוקטובר 1976 היא מלחמה אחרת- אתה לא תופס בה אותו תפקיד. אפשר להגיד שהיא המשך המלחמה על השלל שהשאירה הממלכה הגדולה. אבל כבר לא מלחמת בני אור בבני חושך. לא מלחמת הטוב נגד הרשע כפי שהיתה ב"שנה הראשונה ak bdgorr".

      אהבתי

  4. מה שנפגם בישראל ללא תקנה היה התפיסה העצמית-האמון העצמי. שום מהלומה צבאית לא יכולה לעשות מה שהשקר הפנימי-האמונה הבלתי נכונה שמתמוטטת ביום אחד ואין לה תחליף – יכולים לעשות. בגלל זה כואבים עד היום את המלחמה הזאת ואת מה שלהלך בה. גם ברצח רבין התמוטטה איזו אמונה עצמית וזה דומה, כי התהליך של רבין היה קרב המאסף של ’הישראליות הצברית’, שלמרות המכה הצליחה כי עוד היו בה כוחות חיים, להתקיים ולנסות להחזיר בשלום את מה שאיבדה במלחמה. אבל יותר מדי כוחות אחרים – כאלה שהרגישו "סוג ב’" כשהיא שלטה – היו מספיק חזקים כדי להתנגד לה. אלה הכוחות שהצליחו אז להשיג מן החלל – מן הזמן השני – כל מיני שליטות דמיוניות על שרידים מן הממלכה הגדולה, זאת שזרועות אחרים שלה עדיין היו שלמים בשלב זה, היא היתה שלמה בעצם רק לא היה לה הכח לספק את הערבויות ששמרו את השקט והאיזון אצל הואסאלים, כלומר המדינות בכדור הארץ, ובגלל זה לא ניתן היה יותר להגן על השקרים, שעד אז איכשהו עבדו.

    אהבתי

    1. הפנים היה מורכב שנים רבות מחומר כוזב, אבל אף אחד לא הרגיש בזה כי בולמי הזעזועים שומנו מלמעלה. בולמי הזעזועים כללו גם חסמי-תנועות מלחמה. כל זה לא עבד, כשמרד התפשט בעולמות רחוקים. את כל הידיים המשמנות, היה צריך למלחמה ששם, וכאן באה ההתמוטטות, זה היה אחד המקומות הראשונים ביקום שבהם הורגשה התוצאה של המרד. רק אחרי כמעט שנה, בא גל ההדף על כל היקום.
      לישראליות של ’ארץ הצבר’, שנבנתה ע"י סמים מן החלל (הכל כאן נבנה ע"י סמים מהחלל) לא היה תחליף, אבל מי שבאופן כלשהוא נבנה מהחורבן הזה, היה כאמור, כוחות ישראליים אחרים, שעד אז הרגישו "סוג ב’" ונקמו את נקמתם במהפך של 1977, כשהם פועלים בתוך חלל שהתמלא רשע, ובגרסתו כאן ’הרוח הישראלית המכוערת’.
      בעולמות הענן היה משהו מקביל

      אהבתי

      1. על מה שקרה בישראל אמרו ויאמרו דברים כל עוד יהיו אנשים מן הזמן ההוא. אני מרגיש חובה להשלים על מה שקרה בעולמות המקבילים, שאני חייתי בהם, אפשר לומר שהייתי שליח בהם לכן מותר לי להגיד שגם אני לחמתי, למרות שלא חלה עלי חובת גיוס בשנים ההן. כל הפרופיל 21 שקיבלתי אחרי זה – זה חלק מהמאמץ להשתיק אותי ע"י אלה שבזמן שאני לחמתי, היו להם תכניות אחרות בשביל להפיק תועלת מן המתרחש ביקום, ובכלל זה היתה גם פגיעה בעולמות שאני, כחייל טוב, הגנתי עליהם.

        אהבתי

  5. בין בני האדם לבין "ההיררכיות הגדולות" קיימות ישויות עזר מתווכות.
    נגד מי נלחמה ההיררכיה הגבוהה, באותן שנים של "הגיוס"? אולי נגד אלה שאחר כך חדרו לשטח "היקום" ושהמגוייסים, לאחר שחרבה הממלכה, יצרו קשר עם חלק מהם?
    תחילת "המלחמה" תוארה כפלישה אל היקום. גם על פי גירסתם של היריבים, הם בתור "עובדי תשתיות" של הממלכה ששלטונה נעלם, יצאו כדי להגן על היקום מפני פולשים. אנחנו יודעים משהו אחר. הם כרתו ברית עם פולשים, בהם אויבים לשעבר, שלא היתה לכך משמעות כי המסגרת של הממלכה הפסיקה מלהתקיים. על פי גירסתם, רק לקראת סוף השנה האזרחית הם הבינו שהממלכה לא קיימת יותר, ו"הרשויות המגייסות" הבהירו להם שכדאי להתחיל לחזור לכדור הארץ ולדאוג להגנתו, כי החלל מלא טורפים. מבחינתם – "תום-מצב" שלקח אצל כמה מהם כמה שנים, ואח"כ התייצבות על מגן לחזקים, מעמד הביניים ויוצאי הצבא והשוקולדים הלבנים שלהם, מלקקי כוס ג’ודי כמשל) בה מאז ועד היום, להוציא כמה שנים, הם מתגוננים מפני חייזרים – כל סוגי מה שהם קוראים חייזרים.

    אהבתי

    1. מדוע הפסיקו "המשדרגים" במלחמה הקוסמית לתמוך בגורים לאחר מכן (אם אכן הפסיקו¬ לא מצינו שכתוב זאת בשום מקום)?
      – הגורים גדלו.
      – החלטה אסטרטגית של המשדרגים (שאליה מלווה, או לא)
      – קריאה שהגורים קיבלו מהמגייסים על כדוה"א לחזור הביתה אימדייטלי, וָלא, 21 יהיה פרופילם.
      – כי באמת, מישהו פירק להם את הצורה ופגע לרבים מהם ביכולת לשדרג גורים.

      אהבתי

  6. מתוך מדור "אפעס" של מוסף הארץ:
     
    "מסתמן- המלחמה במשתמטים לא מספיקה בשביל לאחד את העם. אין מנוס ממלחמה עם סוריה."

    אהבתי

  7. שנה טובה ידידי
    שנה שבא תאיר את דרכנו באפילה
    תוסיף לנו דעת,תמשיך לחשוף את הרעים ולעמוד לצד החלכאים והנדכאים
    אתה במלא מובן המילה עושה הבדל בפוסטים שלך
    תודה גדולה ושנה טובה

    אהבתי

  8. אינני יודע מי גייס אותנו, אבל כבר בסוף הגן בחרו אותנו – כ40 ילדים שנועדו לתפקיד מיוחד, אולי להיות גרעין פיקוד שאמור היה להוביל בעתיד את צבא הזמן השני.
    מי שקבע שנגוייס, הכיר את העולמות שאני הכרתי, והתכוון בודאי לעשות מהם מאחז צבאי. אינני יכול להיות בטוח בכך, אולם יש לי סיבות להאמין שהדבר קשור במלחמה הפראפסיכולוגית שניהלה בריה"מ כנגד המערב. היינו אמורים להיות תשובתו של המערב. האחרים האמינו שהם משרתים את צבא המדינה. כאשר גוייסנו כבר הייתי בן עשר, והכרתי היטב את נתיבי הזמן השני, שאחרים היו צריכים ללמוד אותם כעת.
    עד כתה ד’ היינו כתה רגילה, מכתה ד’ היינו לומדים ביום, בלילה היינו מגוייסים.
    האחרים חשבו בודאי שהם חולמים, כאשר הביאו אותנו בפעם הראשונה, בשעה שלפני זריחה אל מקום לצד כביש רחב, מן העבר האחד היו בנויים בניינים חדשים ואילו במקום בו עמדנו היתה העיר פתוחה כמעין מניפה של טבע בין שני רכסים בנויים. נתנו לנו מדים בצבע שנראה לי בורדו או סגול, ואיש אחד דיבר אלינו ואמר לנו שנצטרך "לעבוד קשה" ולסבול הרבה, עד שנגיע לרמת הלוחמים הדרושה. היה זה בסתו 1971 בדיוק. בימים

    אהבתי

    1. בימים הבאים היה עלינו ללמוד להכיר את נתיבי הזמן השני, אני כבר הכרתי אותם היטב. גופי ידע אותם מאז הסיורים עם לן מי, וכבר היו לי חברים שם, מעבר לקו הבוהק. כל הפעולות היו נערכות בחשכה, כך שמעולם כמעט לא נראו פני המפקדים שלנו. היינו נפגשים באותו מקום שבו נאספנו לראשונה או בדירות שהיו סמוך לשם. משם יצאנו לסיורים אל מעבר לקו הבוהק, וגם לאיזורים שהשתייכו אל עולם ביניים ששכן במקביל לתואי של קו הבוהק. חשבתי שהמגוייסים האחרים ילכו אחרי, רציתי להפגיש גם אותם עם החברים שלי, אבל הם נשארו מאחור

      אהבתי

  9. הגיוס המוכר נועד לגדל רמה כלשהי של חיילים, שיאיישו את המכונות החכמות יותר של ההייטק הבין-עולמי – שעוד לא חלמו לקרוא לו ככה. הגיוס של כמה ילדים קודם לכן – נועד ללמד אותם משהו נוסף. האם למדנו את המשהו הנוסף- האחר- הזה? זה היה גיוס חתרני-שמאלני. אלוהים, כמו שאני תופס אותו – שמאלני. לא עכבר יאפי מרמת מודיעין או איזה ישוב קהילתי כזה שמקבל רק יוצאי צבא בזוגות עם ילדים וכלב, שקורא לעצמו שמאלני כשהוא נוסע בג’יפ 4איקס4 שלו לאכול איזה גבינה עפצה (ובסוף 2000 קצת היה קשה לו עם זה בגלל הערבושים בגליל, שקמו לאיים על חבריו שוחרי איכות החיים שם) אלא שמאלני במובן אשכרה היפי. את אלוהים לא היו מקבלים לא ליישוב קהילתי, גם לא לישיבה התנחלותית או ישיבה כלשהי.
    בהתחלה גייסו את ה"נחותים" – אלה שיש להם פחות קירבה משפחתית יוקרתית, או דברים כאלה שקבעו את הדירוג האמיתי בכיתה שלנו – כלומר, אלה שפחות רעש יהיה אם הם ייעלמו, אם יקרה משהו לבריאות הנפשית שלהם וכדומה.
    מחזור ב’ – חצי שנה אחרי זה, כשכבר לא חששו מנזק, ואפילו היה לעניין רייטינג סודי, כבר כלל גם יוקרתיים. אז נעשיתי אני מעין מדריך שלהם

    אהבתי

    1. זה שייך לדברים שאפילו במעמקי החלימה, קשה לזכור. הם בחומר האפל שבין יקיצה להירדמות, בין הירדמות להתעוררות.
      אולי הסיבה שאף פעם לא באמת זוכרים את הדברים האלה, היא שחלק אחר של הגוף עושה אותם. אטומים שאת שייכותם אלינו אף פעם לא לימדו אותנו. מלמדים את התינוק להגדיר דברים, ומה שייך לגוף שלו בתוך זה. כשהוא לומד להגדיר, רק אז הוא יוכל לזכור. את הדברים האלה – אף אחד לא לימד אותנו להגדיר. לא כשהיינו תינוקות, לא אחר כך.
      אותם אטומים שמחוץ לתחום ההגדרה – אחראים לכך שהייתי בו-זמנית במקומות אחרים. באותם זמנים בדיוק שהייתי בבית ספר יסודי, הייתי גם עם החברים באיזורים אחרים, או שהייתי בטיסות בחלל, אלה, שאגב, לא נסתיימו גם היום.
      החידה הגדולה היא לא איך עשיתי את הדברים אלא איך, למרות שאני אמור לא לדעת ולא לזכור, אני כן זוכר וכן יודע כמה דברים.

      אהבתי

  10. עמדה לידו על הסלע, בשעה שידע הוא לבדו, מכל אותם הילדים, שהם אינם חולמים.
    במקום ההוא היתה העיר פתוחה כמעין מניפה של טבע בין שני רכסים. מימין היו עצים קטנים, והשעה לא היתה שעת לילה ולא שעת זריחה. ממזרח נפתח כביש חדש ומעברו בצלע ההר היו דבוקים בניינים חדשים. מישהו נתן מדים בצבע כעין בורדו או סגול, ואיש דיבר ואמר להם שיצטרכו "לעבוד קשה" ולסבול הרבה. פניו היו בחושך ולא יכלו לזהותו, וכבר אז הבינו שכך יהיה כל הזמן, משום שכל הפעולות בצבא הזה תיערכנה בחשכה. כבר משסיימו את גן-החובה הם נבחרו, כ40 ילדים שתפקידם יהיה מיוחד, והוא קשור בעתיד אך לא נאמר להם מה.
    מעתה הכל יתרחש בזמן שנמצא בחלומות והוא אמיתי. "אנחנו נהיה גם ישנים וגם ערים. כך נוכל לזכור דברים שנלמד. דברים מופלאים וגם קשים. אנחנו עתידים לפרוץ חומה כדי ללמוד אותם" הבטיח להם האיש, אך הזהירם שיתחייבו בבוא הזמן לשכוח הכל, כי מאומה כאן אינו שייך להם באופן פרטי.

    אהבתי

    1. מאז ראשית הימים של המין האנושי, התחברו תתי-המודע של בני האדם ו"הזמן החיצוני" מחיבורם הוא נוצר, והוא חומת ההגנה החיצונית מפני העולמות שמחוץ לאדם והתודעות הנמצאות שם. החומה הפנימית היא ה"זמן הרגיל", והיא מתקיימת רק בזכות חומת "הזמן החיצוני" הבלתי נראית המגינה עליה מבחוץ. אנחנו מתקיימים מליכודן של שתי החומות, ומחביקתן את כל בני האדם. כאשר האדם ישן הוא מנותק מן החיבור אל שאר בני האדם, ויכול באמצעות האנרגיה המנטלית לפרוץ אל הזמן השני, וגם אורחים באים לבקר אותו משם. לרוב האדם לא יכול בלי העולם הרגיל, המחבר אותו עם בני מינו. לכן הוא חוזר, ושוכח את מסעותיו וחבריו בארצות האחרות, אם היו לו כאלה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: