כל כך לא פיר השאלה הזאת…

כל כך הרבה שירים יפים יש, כל כך הרבה שירים שמתאימים.
אבל לא כולם עולים לי בראש בכל רגע, אז אציין את אלה שקופצים לי כרגע, בזכירה מיידית, וסליחה מכל השירים שקיפחתי.
יש, באופן כללי, שתי תקופות בפזמונאות העברית, שהן שני עולמות שונים. כל תקופה הקסם שלה והייחודיות שלה.
התקופה שלפני הפופ והרוק – המלך שלה הוא סשה ארגוב. אין ולא היה כמוהו. השיר הכי יפה, שאני שולף מיידית, שלו – "השמלה הסגולה".
לתקופה הזאת אפשר גם לשייך את שיריה המוקדמים של חוה אלברשטיין. אני אוהב את "כמו צמח בר" וגם, כמה נדוש, את "ימי בנימינה".
מה שמעביר אותנו למתי כספי, שיר שלו שאני אוהב במיוחד, "לא חלמתי שתלכי ממני", שיר בלוז, עוצמה של בדידות זועקת. אני גם אוהב את הביצוע של דני ליטני, הענק. זו כבר תקופת הפופ והרוק, ואני אוהב בלוזים חזקים, של לוזרים אבודים. שירים של עוצמה-חולשה גברית.
אני אוהב את "פתחי לי את הדלת". של אחרית הימים – אחד משירי ההתחלה של הרוק הישראלי. "היום שתיתי יין לזכרך ילדונת/ אני עומד בחוץ, עייף וגם שיכור". המורכבות הזאת, המעבר מאיטי למהיר – השפעה של לד זפלין, היה צריך אז ביצים לעשות דבר כזה בארץ, התוצאה חזקה עד היום.
אני אוהב, מילדוּת, את "שיר סתיו". של אריק לביא עם הליווי של קלפטר (מפגש בין שני הדורות – שלפני הרוק והפופ, והדור שמבשר את פריצתו), וכל אחד מהם באופן אישי אני אוהב. הכי של קלפטר – "צליל מכוון".
וגם את ארגוב האחר, זוהר, אני אוהב בבלוז המזרחי – "ים של דמעות" (ואני מתעב את הביצוע של נינט) ו"בדד". ובועז שרעבי "את לי לילה".
מאיר אריאל, כל כך נדוש, אבל "נשל הנחש" זה התמצית של מה שאני אוהב בפזמוניות-שירה הישראלית. אחד משני השירים, מכל אלה שהזכרתי, שהייתי מוכן לשיר בקריוקי.
ויש גם בנאי, אהוד שקשה לי להחליט מה אני אוהב אצלו יותר מכל, אולי "שיר געגועים"." ובכלל את "השלישי" שקצת פחות קיבל תשומת לב מסחרית. ומאיר – "גשם"." הכי הרבה. ובנאי השלישי, יובל ומשינה – "את באה לבקר" מן הדיסק הכי חריג שלהם, "מפלצות התהילה", וגם "להתראות נעורים, שלום אהבה".
ושלום, שלום חנוך. את "חתונה לבנה" ובעיקר "בדרכים הידועות". ו"דז'ה וו", וגם "שיר ללא שם" בביצוע של יהודית רביץ.
בלוז, נוסטלגיה, סוג של כאב, וקצת חוזק לפעמים, זו הנוסחה בשירים שבדרך כלל עשו לי את זה. אולי יש יותר טובים, אבל השאלה פה היא לא איזה 'טובים' רק, אלא גם (והצירוף של שניהם) איזה נגעו במשהו. זה הקריטריון היחיד שבו האישי יכול להגיד משהו.
אביב גפן, אריק איינשטיין, דוד ברוזה, דוד ד'אור, קורין אלאל, לכולם יש שירים שאהבתי ברגע נתון. גם איפה הילד, ועוד. אבל אף שיר שלהם לא הצליח בדקות האלה, להישלף לזכרון הראשי.
מן התקופה שלפני הפופ-רוק, נעמי שמר עוד תתגלה מחדש. יחזרו אליה, אין תחליף, למרות שהיתה ימנונית (כמו שרעבי וזילבר, "אגדה יפנית").
והשיר השני שהייתי שר בקריוקי (זהירות!) הוא שיר מלפני 20 שנה, שגם אחרי 20 שנה יש בו את אותה ארומה ישנה של "גיטרה ישנה/ את שוב מתכוונת/ מבין המיתרים/ לטוב שבשירים/ עוד לא נכתב". שיר שנכתב ישָן, ומגיע להזכיר את שמוליק קראוס, מן השלושה שייסדו בעצם את הפופ-רוק העברי.
זהו. יש עוד מקום להרבה. גם מן הזמן העכשווי. יעבור זמן, והזכרון שלי יצרוב-יטמיע גם אותם. הם יופיעו ברשימה הבאה, כשתהיה כזאת.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

18 תגובות בנושא “כל כך לא פיר השאלה הזאת…

  1. משטמת=קוץ!
    אה דרך אגב, מה לגבי הקמח במדינה שלנו?
    נראהלי ששכחת שצריך שיהיה מי שיטפל בכל הפרחים האלה לא? מה החיילים הם הפראיירים שלך כאילו?
    הם לא קיימים במשפט?
    גזען מסכן חסר חיים, עוף מהמדינה שלנו!!!!!!!!1
    מסריח, תיכף תכחיש לי את השואה…

    אהבתי

      1. הוריפיק, ייתרת לי את התשובה אליו. (בכל זאת עניתי לו – יש לי הזדמנות וירטואלית שאין בחיי היום יום לענות לכולם – אני אוותר עליה?)

        אהבתי

    1. במה אני גזען? (היי, אתה לא זה שכותב בטוקבקים בהארץ כל יום את "השמאל הגזעני הפאשיסטי?" גם הוא קם בשעות שלך).
      ולהכחיש את השואה אני לא מכחיש – אנשים כמוך הם ההמחשה איך היא נגרמה.

      אהבתי

      1. אולי אני צעיר ממך בגיל אבל תאמין לי שהשכלה שלי גדולה יותר משלך ועוד תגדל (בצבא בעיקר).
        אין לי זין כבר להגיב לתגובות שלך כי אתה פשוט עושה עוול לעצמך וזה מגעיל איך שאתה מתנהג.
        לך תקים לך אתר עיראקי או לבנוני ותכתוב שם את הזבל הזה יא בוגד.
        תגיד לי שניה, מה הייה קורה אם לא הייה צבא? אתה חושב שהייתה יכול לחיות כמו שאתה עכשיו? לזיין בשכל דרך מקלדת בזמן שיש מישו ששומר עלייך?
        אז תן לי לתקן אותך, ממש ממש לא!
        פשוט גועל נפש והלוואי שיחמירו עם העונשים עבור המשתמטים ושרק תסבלו בהמשך!

        אהבתי

      2. טוב, יאללה, נמאס לי ממך. אתה לא קורא כלום חוץ מאת עצמך, ואי אפשר להסביר לך שום דבר.
        התגובות הבאות שלך יתקבלו בהתעלמות או יימחקו, זה מה שראוי לאפס כמוך בעולם צודק.

        אהבתי

      3. אתה האפס פה שמנצל את כולם, סוציומת מסריח..
        תאמין לי אני קורא טוב מאוד ואתה זה שלא ישר כמו כולם.
        הלוואי ובעתיד יכבידו את העונשים של כל המשתמטים המגעילים ואתה תסבול כלכך ותבין כמה אתה טועה.

        אהבתי

      4. "הלוואי ובעתיד יכבידו את העונשים של כל הכופרים המגעילים בנצרות ואתה תסבול כל כך ותבין כמה אתה טועה" אמר איש האינקוויזיציה ליהודי.

        אין קשר בין מה שאיזה שלטון יכול לעשות לי, לבין ההבנה שלי אם אני טועה או לא. ואני מאחל לך, שיום אחד תתנסה בזה על בשרך, אבל השטן בדרך כלל לא מנסה את הטפשים.

        אהבתי

      5. טל, הערותיך נוטפות חוכמה. שנינותך גורמת לרענן שקד לברוח כמפלצת שאחריה דולקים בני העיירה. אנא ממך, אנו פשוטי העם המשתמטים לא נוכל לשאת בעוצמת מילותיך השנונות והחודרות ראה! הנה אני אורז את בגדי ויוצא לספר העולם בכדי שלא אצטרך לשאת באשמה שאני חש כשאני לא תורם להגנת המולדת המאכלסת פרטים איכותיים שכמוך. בבקשה, די! אנו המשתמטים מתחננים שתפסיק לצלוח בניסיונך לגרש את הטומאה שהיא אנחנו מהארץ הזו. בבקשה די!

        אהבתי

  2. יפה.מזכיר את שירו של פטייפי ההונגרי(תרגום אביגדור המאירי): לאהבה ולחרות לשניהם ליבי להוט.לאהבה אקדיש את נשמתי,ולחרות את אהבתי."

    אהבתי

  3. מה פתאום שנוותר על המצורעים? (תגובה למאמר של ארנס בהארץ <a href=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/897983.html Target=_BLANK class=msg><a href=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/897983.htmlhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/897983.html</a>)
    לאחר שבמשך שנים רבות כל כך עמלו המדינה והצבא על יצירת מעמד של מסומנים למען יראו וייראו – המושמטים, לא בקלות הם יוותרו כל כך על הטרף, ויתנו לו את האפשרות להשתלב בחברה באמצעות שירות תחליפי אחר.
    ההשמטה ש90% ממנה נעשה שלא ברצון הקורבן, היתה חלק מפולחן שטן של מובילי המדינה שבו יצרו באופן שיטתי שעירים לעזאזל, כדי לתדלק את הציבור נגדם ולהצדיק הדרה של קבוצות ציבור מהאוכלוסיה תוך ביסוס מעמדם של הקצינים.
    השירות הלאומי, גם אם אינו מפצה את מושמטי העבר שאותם יש לפצות במיוחד, יכול, אם ינוהל נכון, לתת פתרון צודק למושמטי ההווה והעתיד – אלה שלא יכולים וכן, גם אלה שלא רוצים – מסיבות אידיאלוגיות ומשום תחושה שאינם מתאימים למערכת הצבאית – לעזור לרבים מהם להרגיש אזרחים תורמים ולאפשר להם להפריך את הסטיגמות נגדם שיצרה המערכת במכוון.
    אבל מה פתאום שנצפה מארנס השמרן, חבר מפלגה שגם בימיה "הנורמליים" היתה

    אהבתי

    1. (המשך) מפלגה שטיפחה את דגל הלאומנות הפאשיסטית (זו שאינה סופרת את היחיד כאדם, ובזה למי שלא מסוגל לירות) שדווקא הוא יראה את בני האדם שהוא מדבר עליהם, שדווקא הוא ישנה גישה.

      אהבתי

  4. בטהובן היה מוחרם, שטרן ושטרמייסר היו שורפים את הדיסקים שלו
    כי בגלל חירשות, לא היו מקבלים אותו לצבא.
    ואן גוך היה מקבל פרופיל 21 נפשי על סעיף `אוזן`.
    לביאליק היה סעיף צפרירים (קיבעון ילדות).
    למוצארט היה אופי ילדותי.
    לדייויד בואי היו הזיות על חייזרים.
    הוקינג לא היה מגוייס בגלל ניוון שרירים, וזה לא היה מפריע לשטרן ושטרמייסר לשרוף את ספריו – הם עוד מסוגלים לזה.
    איינשטיין היה פציפיסט, ולכן לא רצוי שחיילינו יכירו את תורת היחסות.

    וזאת רשימה חלקית.
    צריך ללמד את חיילינו אך ורק חמשירים של רפול, ולשלוח את שטרן ושטרמייסר לביצועם, בליווי חיילת מתחנחנת, להופיע בפני חיילים.
    ככה נפגין פטריוטיות למופת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: