רשומות מהשנה החולפת: מאי-יוני 2007

כך בערך נראה האגם החם שאליו הלכנו, כך ראינו אותו מהצוק לפני שירדנו אליו.
לתמונה לא נכנסו כל היצורים החיים שהתקבצו שם כל השעות שהיינו שם, חלקם טבלו באגם, היו גם ששתו ממנו. נראה היה כאילו מן האגם הזה באה אספקת החיים לכל מי שנמצא באיזור הזה של הכוכב.
במשך השעות שהיינו שם, ניסינו לחלק את כל החיים הרוחשים שהיו סביבינו לחלוקות שיעזרו לנו לזהות, לעשות איזה סדר בכאוס הקוסמי. אני זוכר אותנו מנסים לעשות את זה כמעט בכל כוכב לכת מיושב שהגענו אליו, אבל בכל פעם שהיה נראה שהצלחנו לסווג את יצורי היקום למחלקות, תמיד נתגלה איזה משהו שטרף את קלפינו.
על כדור הארץ יש חלוקה מאד ברורה בין בני האדם, המין שיש לו את השכל, השליטה, הכח, הטכנולוגיה והכל, לשאר בעלי החיים, שלא מתקרבים לרמת האינטליגנציה של האדם ואינם מסוגלים לחשוב, לשלוט על טכנולוגיה, לכוון את עצמם, להיות במצב בקרה.
חפא טען שהאדם על כדור הארץ גזל את עתודות האינטליגנציה משאר החיות, וכך נוצר שלטון היחיד שלו בפלנטה. האדם הוא המכבי ת"א-כדורסל של החיים בפלנטה. יש אותו, ויש החיות. אין "רשות" שלישית באמצע.
בפלנטות אחרות, בעיקר כאלה שקרובות למרכזי הפדרציה או שיש בהן הרבה מבקרים, זה לא כך.
יש, וגם בכוכב ההוא ראינו, בעיקר על יד האגם, "חיות טיפשות", יצורים בלתי חושבים, פועלים לפי הטבע ולפי האינסטינקטים. היצורים שכשאנחנו, או מישהו מאלה הדומים לנו התקרב אליהם, ברחו או נתנו ללטף אותם, אבל לא הורגש כאילו יש להם תובנה.
אחרים היו, כמו הפרוותיים החומים שהיו הולכי על שתיים בעלי פני חפרפרת, שהרגשת את האינטליגנציה בתנועות שלהם, בדרך שבה התנהגו אחד עם השני, הכירו אחד את השני. הם נכנסו למים ויצאו, מתיזים מים אחד על השני, עושים תחרויות שחיה. אבל לא הרגשנו כאילו אנחנו יודעים לתקשר איתם, או שמעניין אותם לתקשר איתנו. אולי נראינו להם כ"חיות טפשות". ניסינו לבקש מהמתורגמן לתרגם אותם, והוא לא ידע. הם לא היו "חיות" אבל גם אי אפשר היה לקרוא להם "אדמיים". איכשהוא הרגשנו שהם מאד לא רוצים שנתקרב אליהם. היו גם אחרים, שתיקשרו איתנו, או הרגשנו שהם מנסים לתקשר, כמו למשל הכחולונים, עם כמו פה לבן צפצפני במקום ש"צריך להיות" ראש ועם קשקשים או קוצים באמצע גופם. הם היו חכמים הרבה יותר מחיה רגילה. אבל גם אותם המתורגמן לא בדיוק ידע לתרגם.
הבנו שהמתורגמן יודע לתרגם רק את אלה שמדברים בשפות שנלמדו בבתי הספר הגבוהים של הגלקסיה, כלומר את אלה שבעצמם למדו מתישהוא להשתמש בשפות האלה. כאלה היינו אנחנו, האדמיים, וכאלה היו גם קבוצות "לוחמי השליט" שהיו שם גם כן, דווקא הם בצורתם דמו הכי פחות לאדמיים. חלק מהם היו כדורים קוצניים שקיפצצו – כמו התגלגלו על הסלעים ונתלו בקיר מעל לאגם, שואפים-נושמים את אדיו, מקפצצים כל פעם למעלה בבהלה כאשר טיפה נגעה בהם. עם אלה תיקשר המתורגמן, שגם ראשו היה קצת דומה לכדור קוצני, מצויין, והעביר לנו פרטים כמו מאיזה מרחק הם באו, ואיך נראה העולם שלהם. תמונות מאותו עולם כמו עברו לנו דרכו במסך טלפתי שבמוח. והיו גם תולעי-נחשי האש, שהפרישו סביב גופם חומר נוזלי זוהר בעל צבע חום-אדום די דוחה שעטף את כל הגוף עד שנספג בתוך עור הנחש העבה שלהם, ואז היו מפרישים חומר חדש, כמו להבה רטובה. בכל פעם היתה קבוצה מהם יורדת, לפי התור, שותה ממימי האגם, חוזרת ופולטת אותם על חבריה שהיו בהנאה, כך נראה, מקציפים את החומר שעל גופם. להסתכל בהם באותו רגע, עשה תחושה של חריכה. גם איתם הסתדר המתורגמן. כולם היו שייכים למשמר מגיניו של השליט הכחול.
והיו גם, כמו בכל מקום, אלה שלא ראינו אבל הרגשנו שהם נמצאים. הסתכלות לכיוונם נתנה תחושה של עלטת מרחב. אפשר לראות אותם אולי, אם תאמצו, כלומר את עלטת המרחב שלהם, בחלק הכהה של האגם. אותם ידע המתורגמן לתרגם, אך די בקושי, אם בכלל לסמוך על מה שתיאר בתור הדיבורים שלהם. הם היו יחידות העלית של השליט הכחול, שגם אותו, עד כמה שזכרתי, היה די קשה לראות.
והיו גם יחידות חיילי השדה שבאו כשכבר היינו בדרך החוצה, וגם הם ספק נראו ספק לא נראו, ספק להבות ירוקות ספק סופת עלים שבאה משום מקום, שהרי עצים לא היו בכל הסביבה, רק שיחי קוצים חדים ונמוכים, שחלק מהם גם תקשרו, תשאלו את המתורגמן.
"תשימו לב" אמרה עלוה "במה אנחנו שונים מכולם".
היינו היחידים שלבשנו עלינו מה שנראה כמו בגדים.
אמנם הייתי בטוח שלכל אלה שכמונו, הם לא מהפלנטה הזאת, יש מזקקי אטמוספרות, ידענו שיש ללוחמים גם מסננים מעופפים זעירים המנטרלים מסביבתם קרינות המרעילות אותם, אבל אלה לא היו בגדים.
"לא, עלוה, אל תעשי את זה. אנחנו לא יודעים איזה קרינות יש כאן, ואין לנו מסננים כמו ללוחמים. גם לא פרוות" אמר צבי. "רק הבגדים מגינים עלינו עד שניכנס למים". חפא אמר לנו שהמים הם טובים לגוף שלנו, גם מרפאים פצעים. פתאום חשבתי על הכחולה ועל חייזריות אחרות שפגשתי בעולם המדברי. מי יודע איזה חומרים עברו לי דרך גופן. בהלה עברה בי. ניסיתי גם להזהיר את עלוה. היא לא שמה עלינו.
"אל תסתכלו, אם לא נוח לכם" אמרה.
פתאום הרגשנו שהיא צודקת. בגדים לא היו מתאימים לכאן. הורדנו גם אנחנו.
ירדנו לאגם מהצוק, שווים לטבע הקוסמי שמסביב.
נכתב במקור ב4 ביוני 2007.