נבחר ריקרדו פוירשטיין פעמיים למנהיג אוטונומיית המותווים הצפונית שהתקיימה במשך חמש שנים. במשך אותן שנים, היתה בכל הארץ מלחמת אזרחים בין המותווים למתווים ובין המותווים שמאל למותווים ימין. אוטונומיית המותווים שקמה בעיירה הצפונית שבה התחלנו את המרד, כבשה מידי השליטים והמתווים את חיפה ואת ערי הגליל המערבי, ורוני גרדינר, חברו של ריקרדו, שאת מכוניתו גנבתי כדי להגיע לפגישה עם השליטים, התמנה לראש ממשלה בקואליציה משותפת של מותווי 21 ומותווי 24.
האוטונומיה הצפונית כרתה ברית עם מדינת תל אביב החופשית, לאחר שזו הסכימה להנהיג חוקים אנושיים שאיפשרו לתושבי הפרברים והיישובים שמסביב לתל אביב כניסה חופשית לעיר, ובהמשך, בלחצם של חברי קואליציה שמאלנים וירוקים, הושבתה גם פעולת חומת המת"ג סביב רוב חלקי העיר, תוך התגרות בשליטים. גם בבאר שבע קמה אוטונומיית מותווים ששלטה על חלקים נרחבים מהנגב, אך לא על כולו.
השליטים היו עסוקים כל אותן שנים במאבק הגלקטי ההולך ומסתבך שלהם, ולא נתנו דעתם במיוחד על מה שקורה בכדור הארץ. הם לא בנו מחדש את המגדל שלהם שהופל בקרייה, ולמרות שמגדלים אחרים שלהם הוסיפו לצפות על בני האדם ואנשי פח היו בכל מקום, החופש של בני האדם גבר בשנים האלה. אנשים אפילו חיו ברווחה כלכלית מסויימת, וטכנולוגיות מאיזורים כמו תל אביב החופשית זרמו אל ערי המותווים. אנשים טיפחו גינות מסביב לבתיהם, ושבו לגדל ילדים. גם לריקרדו ולאחותו של רוני גרדינר, זאת שראיתי אותה בערב האחרון, לפני שעזבתי את עיר המותווים, נולדו תאומים, לבן הם קראו בשמי.
בלוג הצועד The VValker's blog 
תגובה אחת על “למרות שלא היה מותווה בעצמו (1)”