הדרך המקובלת לסווג כיום את הטיסות או המעברים, נוהגת לסווג אותם על פי שני סוגים של טיסות או מעברים:
א. אלה שמבוססים על תמסורת.
ב. אלה שמבוססים על קפיצה.
המעברים מן הסוג הראשון משתמשים בהחלפת אטומים של מרחב אחד באטומים של מרחב שני. בסוג זה נכללים השיגורים הוירטואליים שאינם מחייבים את הנוסע להזיז את רוב גופו ממקום מושבו, ושיגורים אלה נעשו אופנתיים מאד בתקופות ידועות של הפדרציה הגלקטית.
המעברים מן הסוג השני מתבססים על קיומו של מימד עוקף לזמן ולחלל, ובדרך כלל הם יקרים יותר והסיכון לגוף גדול יותר בהליכים הנדרשים לביצועם.
בין ההסטוריונים קיים ויכוח בשאלה איזה שיטות הן הקדמוניות יותר.
טקסט זה, למשל, מדגים את הגישה לפיה שיטת ביטול היקום אותה מקובל למנות על הסוג השני, היא הקדומה ביותר שבה התגברו משוגרים על בעיות החלל והזמן, ורק לאחריה באה שיטת הטלפתיה שהיא דוגמה מובהקת לשיטות של תמסורת. אחרים חולקים על גישה זו, וטוענים שנועדה לחזק סיפור מיתולוגי בעל משמעויות אידיאולוגיות שיצרו מאמיני תמקט בעלי ההשפעה בבתי הספר הגבוהים של ידע הגלקסיה.
מתוך אט"יפדיה – האנציקלופדיה הגלקטית החופשית באמת
בלוג הצועד The VValker's blog 
יש בגוף שלושה סוגי אטומים שכל אחד מהם מגיב בצורה אחרת לזמן.
יש אטומים שאדישים לזמן: הזמן כאילו אינו נוגע להם,
יש אטומים שכבדים בזמן: אחראים לכך שגוף האדם כבול לזמן
ויש שמהירים בזמן. המהירות שלהם שוה למהירות האור, ואילו שחררו אותם לגמרי מהאטומים האחרים היו פורחים להם.
הזמן הקואליציוני נשלט על ידי האטומים שהם כבדים בזמן. כשעוברים את החור השחור מגיבים האטומים האדישים והאטומים המהירים תגובות חדשות לזמן, שהזמן הקואליציוני אינו מכיר. האטומים האדישים לזמן נמשכים אל "זמן III" ואלה שהם במהירות האור נמשכים אל "זמן II". אם מצליח הטייס לצאת מהשפעת החור השחור מבלי שהחור השחור יפרק אותו יוצר "זמן III" את הזמן הקואליציוני החדש ומונע מהאטומים שמהירים בזמן לברוח.
אהבתיאהבתי
טיסות החלל הארוכות היו מבוססות על ההנחה שאי אפשר לצאת מהשפעת החור השחור אם מתקרבים אליו יותר מדי, אך מצאו טווח התקרבות הפועל את אותה פעולה על האטומים, אך לטייס יש סיכוי לברוח לפני שהוא נשאב. אז פועלים בו בעת ובעונה אחת זמן III שלא היה בו קודם, זמן II וזמן I, שבו איננו חייב אפילו לעזוב את ביתו. אבל אז זמן I שלו מוחלש יותר.
אהבתיאהבתי
ההנחה הבסיסית היא שכל אטום נושא בתוכו הן חתיכת יקום הן את היקום השלם, אך מכיוון שאנחנו עצמינו בתוך יקום האטומים הרי אם אנחנו משיגים אטום אחד מהאטום הבלתי רגיל-אטום היקום האחר-העל זמן – ויש דרכים ידועות לחולל את האטום הזה – אנחנו יכולים לחדור לכל אטום להגיע תוך זמן קצר לכל חלל-יקום ולכל כוכב, אפילו לפעמים בלי צורך בחללית. כל הטיסות לכוכב N בנויות באופנים שונים על העיקרון הזה.
אהבתיאהבתי
גם מעברֵי הקוביה. הן מוצאות את אותו אטום, אותה אנרגיה – ומשתמשים בזה לרכבים שלהם.
אהבתיאהבתי
חור שחור הוא כעין רחם ענקי שמתאחדים בו המוות והלידה. קשה להסביר כיצד בדיוק קורה התהליך שבחור השחור. אולי כוחו האימתני של ה"חור" כולא בתוכו אנרגיות חיים עצומות שהולכות ומתחזקות עד שהן פורצות בחזרה ליקום אחר, בחוק שימור האנרגיה, אבל בשלב ביניים כלשהוא נוצר ריק מוחלט שהדבר היחיד שישנו בו הוא החוק של היקום הכתוב באבסטרקטיות והחוק הוא שאומר את הבריאה מחדש, הוא מקרין את האטום הבלתי רגיל ואולי בתוכו נכנס יקום אחר. החור השחור מפצל את כל האלמנטים המרכיבים את הגוף ויוצר חלק שהוא אדיש לזמן, ולא צריך יותר את מהירות האור או כל מהירות שהיא, וזה קיים גם בחללית המודרנית, אבל ללא הכשרה מתאימה ובלי ידיעת השליטה יכולים האלמנטים בעוברם בח"ש להתפרק ולהתרחק מזה כל כך מהר שלא יהיה מי שיוכל להרכיב אותם מחדש, ואז מנצח המוות. במציאות הקדמונית לא ידעו כל החניכים לאסוף את חלקיהם במהירות ורק מעטים שרדו. איך אסף בחזרה, אצל אלה ששרדו, החלק האדיש לזמן את אותם חלקים המהירים מהזמן והאיטיים ממנו, לכדי אחדות אחת? על חלק הוא יכול היה לוותר ולמצוא לו חלופות – או שהיתה לו מספיק עוצמה, מספיק מגנט, מכח היותו א
אהבתיאהבתי
על חלק הוא יכול היה לוותר ולמצוא לו חלופות – או שהיתה לו מספיק עוצמה, מספיק מגנט, מכח היותו אדיש לזמן – לשאוב אליו את זה בחזרה.
אהבתיאהבתי
הקוביה. דיברתי במקום אחר על טיסות השאלת הזמן. שיטה זו מפרקת את הזמן ומטיסה את החלקים ה"אדישים לזמן" ראשונים. על החלקים האחרים מוטל לסיים את המסע בזמן אמת. הטס יכול להיות כבר מת, בעוד שהשלמתה של טיסתו עדיין נמשכת (אולי ה"רוחות") אלה אנשים שטסו בהשאלת זמן?).
לא כן הקוביה – היא משאילה – ומחזירה מיד!
בקוביה אין צורך להשלים את הטיסה, וניתן לשגר את עצמך ליעד רק באינטרנט טלפתי. האינטרנט, כמו המודם-פאקס והפלאפון, הם שלנו. רק לא ידעתי לקרוא להם כך, כשהמצאנו אותם.
אהבתיאהבתי
כשאני מעביר פקס, אני מעביר מידע שנמצא על גוף הנייר בזמן 0 למקום אחר. חלק מהפקס – גוף הנייר – כמו "האטומים האיטיים בזמן" – לא מסוגל, עדיין, לעבור את הטרנספורמציה שהמידע שעל גוף הנייר – המשול ל"אטומים המהירים מהזמן" – עובר – ובכל זאת – מה ששלחתי נמצא – מבחינת מה שרלוונטי – גם כאן וגם במקום אחר.
כשאני רואה, נגיד, שידור חי בערוץ 5+ (לפני שזה נהיה כרוך בתשלום נוסף) של משחק כדורגל בלונדון (ארסנל-ג’ילינגהאם 5-2) הרי שחלקית, וירטואלית, אני מפקסס את עצמי ללונדון, משהו ממני נמצא, בזמן אמת, זמן 0 – גם שם. עדיין אני לא יכול להרגיש את הטמפרטורה שם, להריח את הזעה של השחקנים, לקחת משם קו לפיקדילי, עדיין זאת וירטואליות חד-מימדית. אבל המציאו כבר סרטים תלת-מימדיים, ותיאורטית אפשרי שהחלקים בגופינו ה"איטיים בזמן" או "אדישים לזמן" יעברו טרנספורמציה יותר מלאה, שתשלח יותר "אותנו" למקומות אחרים, אליהם אנחנו מגיעים היום בזמן 0, חלקית בלבד.
וכך נעשה במסעות בחלל!
אהבתיאהבתי
בלי שבגוף המלא, הכולל את האטומים ה"איטיים בזמן", אולי מישהו יצא אי פעם מכדור הארץ. זה יתכן, כי בטכניקות שהמציאו שם, אין בכלל צורך, וזה הרבה יותר חסכוני, לשגר את עצמך וירטואלית למקומות בלי לשתף בזה את כל הגוף. זה חוסך את הצורך בהתאמת-אטמוספירה (אם זה לא הכיף שלך, להסניף אמוניה בצדק או לעשות סאונה בתנאי נוגה האמיתיים, אם כי תמיד יימצאו חובבי אתגרים כאלה), את הצורך בהזנה (אתה יכול להמשיך לאכול את הפלאפל שקנית על יד הבית שלך), בהוצאות אירוח בכוכב ההוא, ואת כל הפרוייקט המורכב של שליחת חללית. המון זה חסך.
אהבתיאהבתי
נסתכל על זה ככה – אם לדבר כלשהוא לא מצאנו הסבר עדיין בטכניקות הקיימות – זאת לא סיבה לפסול אותו, וביקום מישהו המציא טכניקות לעקוף את מהירות האור המאפשרות לשלח את עצמוּתך הכמעט מלאה בפקס בזמן 0 למקומות הכי מרוחקים ביקום. זהירות -אני מאמין שהטכניקות מסוגלות לשאוב באיזה רגע גם את מלוא הגוף לשם, כלומר גם נייר הפקס יישאב -:)
אהבתיאהבתי
מעבר למהירות האור התנועה נעשית בהיצמדות לאידיאות. יש מצב צבירה של היצמדות לאידיאה הטהורה ביותר. מבחינתו של האדם הרגיל, היום, זה כמו לעבור קירות ולהישאר שלם ובלי לשבור את הקיר. זה לפתוח חלון בניו יורק כשאתה יושב על הכיסא בפתח תקוה. לא ניו יורק כמובן, הרבה יותר רחוק.
בשיטות הביו-טכניות שירש האדם על הכדור, בנקודת הפוקוס שלו כפי שהיא מקובעת, לא יתכן בכלל אי פעם להתחיל בטיסות על פי שיטת האידיאות. יודעים כאן משהו קלוש על "גוף אסטראלי", אבל צעצועי ההייטק נגישים יותר, והם ישמשו את האדם בתור תחליף לשיטות העל-אורגניות שיודעים מינים אחרים, וזה אולי מה שהמינים האלה רוצים. האדם קוף מסוכן.
יכול להיות – שכל המסעות כולם – לא נעשו אלא בגוף האסטראלי. אבל בעולמות ההם מפותח העניין ברמה כזאת, שמסע אסטראלי יכול להביא איתו משם שק אבנים, ובזיון אוסטראלי לא רק מרגישים אורגזמה – אפילו נולדים מזה ילדים.
אהבתיאהבתי
שיטת המעבר של הסטה ("סוויץ’ מימדים") –
הגופים, בהיהפכם לשמשות, עושים סוויץ’ מימדים למימד אחר, שם הם זורחים כשמש. זאת אולי השיטה של הרחפנים. היא שונה קצת מהאטום הבודד.
שיטת האטום הבודד – "כל דבר נמצא בתוך כל דבר".
סוויץ’ המימדים – הגישה למימד אחד נמצאת במימד שני – בממז"ע זה נמצא. יש ביקום מרכזים להסווצ’ת מימדים – ממז"ע הוא אחד מהם, ואולי יותר משהוא ממז"ע באמת – הוא מסוויץ’ מימדים. סוויץ’ מימדים דורש כושר רב של הגוף. באטום הבודד ניתן להסתפק בהפעלת כוח הדימיון (או אחד מהכשרים הרוחניים של הגוף – מחשבה, חישה טלפתית, זיכרון, וכו’, אבל בעצם גם לאלה צריך כושר, לא?) – ולהישאב לעולם אחר. להסווצ’ה צריך מדיטציה, ריכוז, התעמלות, ו"מעברים קסומים".
אהבתיאהבתי
אמצעי התעבורה המוכרים לנו מתחלקים כך:
– כלי חיצוני נוסע- חלליות, ספינות חלל.
– כלי חיצוני שאינו נוסע- מקפצות בחלל ובזמן. ריבועים, אולי גם החור השחור. גלים של חוש וטלפתיה. המרת חומר. יש שיגידו גם: סמים.
– תעבורה עצמית- הגוף מעביר את עצמו – או חלק ממנו ("החלק האסטראלי") נצמד לאידיאות – או לגלים של חושים – או לטלפתיה וטלפתיה גנטית. אין לדעת כמה ביכולתו של גוף להביא, במסעות כאלה, אבן מכוכב לכת אחר. "מסע פנימה", "היעלמות הגוף", "היהפכות למחשבה" כל אלה שייכים למחלקה זו. גם חלימה. אִיוּן הגוף. כמובן שהרבה מהדרכים האלה נחשבות לאמצעים מן הסוג השני.
אהבתיאהבתי
השיטות הקלאסיות שתוארו הן:
דרך החור השחור, העתיקה מכולן, שלמרות זאת אין אף אחד שיכול להסביר אותה ממש.
גלי החושים – אחד מהם זו המוסיקה. העיקרי – הטלפתיה. יש מעבר חושי ומעבר תודעתי.
האטום הבודד – יוצרן של הדרכים המודרניות. כמו "הקוביות" הוא מבטל את "הצורך" בזמן.
החלליות המהירות משתמשות גם בחושים וגם באטום הבודד.
השאלת זמן – היצמדות לכוחות אטומים או אידיאות – המסיעה חלק מן הגוף כמעט בזמן אפס.
בהכללה – צריך לדעת להבטיח שהטיסות יהיו תחת שליטה, ושהנוסע יוכל להגיע לעולמות שהוא רוצה להגיע וגם לחזור מהם – זה לא תמיד קורה.
השיטות המודרניות ביותר פותחו על ידי התאים הזעירים – התעבורה הביוגנטית גם היא שיטה של היצמדות המבטלת את הזמן.
על אלה נוספת שיטת הסוויץ’. אבל היא אולי בכלל ליגה אחרת.
טיסות חלל נמשכות כל הזמן, ויוצאות גם עכשיו
אהבתיאהבתי
שם אחר ל'השאלת זמן' הוא 'כפילים' (בפלנט N יש לזה משמעויות נוספות ידועות יותר). כי למעשה כל טיסה כזאת מפצלת, משאירה 'כפילים' מאחור. אבל גם השיטות המפותחות יותר שלכאורה לוקחות את כל החומר ('צפיפות גבוהה') משאירות 'כפיל' מאחור. איפה מסתובבים כל הכפילים האלה? מנסים להשלים את המסע, היכן שהוא בחלל, כבר לא ברצועת הזמן הזאת.
אהבתיאהבתי