חייש נתן לי 200 אלף שקלים (כמה נחמד), כדי שאפתח איתם עסק.
200 אלף שקלים, זה לא הרבה כל כך.
לא נראה לי מספיק בשביל לקנות ערוץ שידור בארץ, שישדר חדשות אמיתיות, בלי למחזר כל הזמן את עמדת "דוברינו" ו"כוחותינו", ערוץ שבו עודף ותק צבאי יגרום לאיבוד נקודות בשקלול לקבלה לעבודה בו, ומאידך, בהחלט כן יעסיק שדרניות עם תלתלים, משקפיים, ומעל לגיל 50. ערוץ שבמקום להראות סדרות כמו "המסתדרים" יראה סדרה בשם "הלא מסתדרים" שיככבו בה לוזרים מצויים (ולאו דווקא מגניבים נוסח "פלורנטין"), כאלה שלא היו מתקבלים לשום ישוב קהילתי, עובדים זרים (לא, לא הרומנים מ"ארץ נהדרת"), שב"חים ומג"בים. ערוץ שהחדשות בו יספרו יום יום את האמת של המובטלים, עבדי ויסקונסין וחברות כח האדם. של אלה שעיקלו להם את הדירה כי לא שילמו חשבונות. בקיצור, ים הבעיות האמיתיות שיש לאנשים האמיתיים החיים בארץ, אלה שהארץ האמיתית, זאת הארץ שלהם ולא הארץ שמספרים לנו בערוצי השידור השקריים. ערוץ שגם יחרים זמרים שמוכרים רק ברשתות, ובכלל יעודד החרמות ראויות, על אפם וחמתם של בעלי ההון מהערוצים האחרים.
אז עם הכסף הקטן שקיבלתי תיאורטית-בזמן אפשר, ההתלבטות שלי היא בין אתר אינטרנט בבעלות מלאה (בלי דמי שכירות לבעל השרת וגם בלי דמי מנוי להארכת פרו לבעל אתר שיכול להוריד אותי אם "אעבור את הגבול", ראה מקרה רפונזל ז"ל) לבין כתב עת ספרותי. ומפאת הוותק, ניתן את הכבוד לאחרון.
כתבי עת ספרותיים, אלה שהיו ושיהיו, תמיד משרתים איזה אג'נדה. לי, אף פעם לא התאים להיות חייל של אג'נדה, בטח לא של מישהו שהוא לא אני. אני אוהב להתפרס לכל מיני כיוונים, להיווצר וליצור את עצמי תמיד מחדש, ומפקדי-ספרות כמו כל מפקד אחר, לא אוהבים את זה. כמו שהגבתי פעם אצל טלילה, אני לא "דור" ואני לא "משמרת שירה". אף פעם לא הייתי, ועכשיו אני גם לא בן 20, כך שהריבוי בכתבי עת לאחרונה אני לא יודע אם הוא נושא לי בשורה.
ומעבר לכל האג'נדות, תמיד יש קליקה. תמיד זה באיזשהו מקום עניין של קריצת העין הנכונה, של להיות ביחסים הנכונים עם החבר'ה הנכונים. מצטער, לי תמיד היו בעיות תקשורת, בייחוד עם כאלה שאצים-רצים לממש איזה אג'נדה (גם אם היא קרובה להשקפות הפוליטיות/אסתטיות/אסתטו-פוליטיות שלי). צריך גם להגיע למקומות הנכונים. לא תמיד הסתדר לי.
בסופו של דבר בעל הדעה היה תמיד בעל המאה, שכותבים התאימו את עצמם אליו בגלל זה, ולא בגלל שהוא טוב מהם, וגם לא בגלל שהם מאמינים באג'נדה שלו. פשוט, "יעקב שמאלני, נשלח לו סיפורים על גדרות בעזה, ולמשה, שחובש כיפה, נשלח על אלוהים ותנ"ך". אבל הכי טוב להיות בקליקה, עם אלוהים או עם הסגן שלו.
אבל לא היתה ברירה, צריך היה בכל מצב מישהו אחרון שמחליט, בעיקר כי גודל כתב העת תמיד מוגבל, אין מקום לכולם.
ואת זה קיוו רבים, כמו שבורשטיין כתב, שהכביש העוקף של הרשת יעקוף, ובדרך גם את הדיקטטורה של העורכים.
למה זה לא הצליח (כולל כמה "כתבי עת מקוונים" שניסו), אם זה לא הצליח, זה נושא לפוסט אחר.
אז בינתיים חולם הצועד שלא ישנה את העולם על ערוגה משלו, בה הוא יהיה אלוהים וקובע האג'נדה, וגם שובר את הראש איך לא לפגוע במי ששלח אלי חומר, אך נראה לי לא מתאים, ערוגה עם עיצוב איכותי, לוגו, והכל כפי שנראה לו, ועם תוצאה מודפסת ועל מדפים ("תענוג להיכנס הבוקר לבוקסטור") – נראה שלמרות האינטרנט ולמרות שחלקית אני כבר מפצה על חלומות שלא הוגשמו בעצם הרגעים האלה שאני כותב בבלוג שלי, עדיין לנייר יש, אצלי לפחות, קסם שלא נס לחו ועדיין על נייר, הדברים נראים "אמיתיים" יותר.
בלוג הצועד The VValker's blog 
זה יותר מוסד פילנטרופי מאשר עסק.
אהבתיאהבתי
חשבתי על זה.
אז אני מוסיף גם את אמצעי הייצור – בתי הדפוס, הסטודיו לגרפיקה ומשרד הפצה קטן – גם הם יהיו בבעלותי. מתקבל?
אהבתיאהבתי
ואגב, היות שגם עם מקומות כאלה יש לי חשבון הסטורי – הייתי כותב אותם תחילה, לו הייתי יותר נקמן.
אהבתיאהבתי
עזוב את אמצעי היצור, מרקס מת. השאלה היא מה מודל הרווח שלך.
אהבתיאהבתי
מרקס מת? מי קבע? ראית בעיניך את הגוויה?
אהבתיאהבתי
למעשה, בביקור האחרון שלי בלונדון עליתי לקברו.
אהבתיאהבתי
קברות הצדיקים.
אהבתיאהבתי
שאני אבין, אתה רוצה לקנות דומיין, למשל ב-וורדפרס אתה יכול לרכוש אחד. בטח חברות של שירותי אחסון ואכסון או של שרתים מוכרים שטח, לא?
אהבתיאהבתי
בוודרפרס זה לא חינם?
אהבתיאהבתי
ביבי תמיד היה התקווה של כוחות האופל בישראל
אלה שפרצו באורגיות שמחה בליל רצח רבין, בהתנחלויות ובשכונות מסויימות שבתוך הקו הירוק. מי שזוכר את האוירה אז ובתקופתו כר"מ – יודע על מה אני מדבר.
אלה שרוקמים חלומות נאציים (המובעים גם בטוקבקים) על איך שהם יטפלו בערבים, ואם לא בערבים אז בהומואים, ואם לא בהומואים אז ב"שמאלנים האשכנזים" או ב"צפונים המפונקים", או בכולם ביחד.
אלה האנשים שביבי נתן להם להרגיש על הסוס, ובכל כהונה שלו – בתור ר"מ או בשר אוצר, הוא סיפק לחלק מהציבור (האספסוף והעשירים) את סחורתו בדרך שתישמדה או גרמה לקבוצות באוכלוסיה להרגיש שהם נתונים תחת תישמוד. בתקופתו כר"מ – היו אלה ה"שמאלנים ששכחו להיות יהודים", החילונים והתקשורת (בתקופתו התחילו מתקפות האופל על בג"ץ), וכשר אוצר היו אלה העובדים הלא מתעשרים, החד הוריות, הנכים, הזקנים והמובטלים שנמסרו לתשמוד או לביזוי בקיצוצים ובתכניות ויסקונסין למיניהם.
בקיצור "מעלתו" העיקרית (מלבד יכולתו לדבר) היא האמונה המיסטית שהוא מספק לכל כוחות הרוע, הסחי והזבל בישראל – שהוא הוא המשיח שלה
אהבתיאהבתי
נסיך הרשע על סוס לבן-אפור.
המסוגל אדם להפוך את עורו?
אהבתיאהבתי
מכיר את רוני ערמון, האיש ומפעלו? (אני לא מבינה איך מקשרים לויקיפדיה, אבל יש עליו ערך).
אהבתיאהבתי
מכיר, ז"א קראתי עליו, בתחילה את ההשמצות שהציפו את רשימות, ואחר כך דברים אחרים, וגם הערך בויקיפדיה.
אחד שבאמת הגשים את החלום הזה (זכה בירושה או משהו), אם כי נראה שנעלם לאחרונה. נקוה שלא אזלו לו כספי הירושה.
אהבתיאהבתי
צועד,
אוף טופיק, אבל כרגע גיליתי שיש מצב שכל ההפרעות של מנשה יוספוביץ’ מבני ברק שמשחק כדורגל בבית הספר פיק"א בפתח תקווה ביום שישי בשעה 3 מקורן בשחרור כפוי מהצבא…..
<a href=http://effifuks.blogli.co.il/archives/138 Target=_BLANK class=msg><a href=http://effifuks.blogli.co.il/archives/138http://effifuks.blogli.co.il/archives/138</a>
אהבתיאהבתי
אשכרה גיבור תרבות. מעניין איך הצלחתי לא לשמוע עליו קודם.
שמע, אולי יש מצב שא.ד. שמחרצף אותי או משאיר אחרי הודעות של ’הצועד לקב"ן’ זה הוא? (הנ"ל חייב להיות פסיכי לא פחות).
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שהוא יודע להשתמש באינטרנט, למזלנו – תאר לעצמך נודניק כזה מטקבק בכל מקום אפשרי.
ללא ספק, האיש הוא גיבור תרבות.
אהבתיאהבתי
העם הזה לא בנוי לחירות.
גם משה היה צריך להוביל את העם באף, ולגרום למצב שהמצרים יגרשו אותו בכח מהעבדות שלו. אחרת בני ישראל היו נשארים שם ומצביעים לפרעה האיש החזק (שלזכותו ייאמר שהוא לפחות נתן להם עבודה וגם לחם – בניגוד לאנשים החזקים שהעם אוהב להצביע להם).
אין זה מקרי שמשה (ששייכותו לעם בכלל מוטלת בספק) היה צריך לייצג את העם לבדו, אף אחד לא בא איתו.
יש עמים שלא בנויים לחירות, ולכן הם מצביעים ביבי-ליברמן-קדימה, אפילו אם זה בניגוד לאינטרסים שלהם.
ובייחוד אם האלטרנטיבה מזוהה עם "אשכנזים שמאלנים" והמשכילים, והחילוניים, וההומואים, והפמיניסטיות, וכו’. העם הזה שונא אותם, יותר משהוא אוהב את עצמו.
העם מוכן לכרות לעצמו את האף, רק כדי להעניש את ה"אשכנזים שמאלנים".
ואפילו אם לא יהיו כאן "אשכנזים שמאלנים", העם ימשיך לחתוך לעצמו את הפנים ולהאשים את "השמאל" בדם היורד מהפנים.
זה יספק את העם. ועזוב אותו מחירות, זכויות, אפילו הזכויות שלו. זה לא מעניין אותו.
אהבתיאהבתי
כפתור STOP בחלל?יוטיוב של שביל החלב?והקו הקטן למטה? הברקוד הראשון ביקום?
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
מה זה? יצירה שלך?
בכל אופן אני ממש אוהבת את זה. לא יודעת למה. זה ממש עושה לי את זה.
אהבתיאהבתי
כן, שלי (חוץ מהטלויזיה).
נהנה לשמוע.
אני חושב שאי אפשר להסביר למה משהו עושה את זה לבנאדם או לא, חלקית אפשר אבל אף פעם לא מלא.
אהבתיאהבתי
יש פורום מתחילים בפוטושופ, נראה לי יותר מתאים לשם.
אהבתיאהבתי
מה שלום מנש?
אהבתיאהבתי
לא מכיר. יש מספר פורומים, לאיזה מהם אתה מתכוון?
אהבתיאהבתי
מרתק. ההתלבטות בעניין כסף כשהוא אמור לשרת אידאלים תמיד נגמרת בלא מספיק כסף, כי אידאלים הם יקרים במיוחד. הם עולים יותר כי הם לא מכניסים…הייתי מאוד רוצה לראות את הטלביזיה שהיית רוצה לשדר. כמה עולה ערוץ?קח את הסכום הדרוש וספר עוד.זו פיקציה, אז הכל אפשרי. אם היו לך מאה מיליון דולר, עדיין היית פותח ערוץ טלביזיה? ואם היה לך סכום בלתי מוגבל, מה היית עושה?
אהבתיאהבתי
איתגרת אותי. אני צריך לחשוב איך נראה ערוץ כזה.
אם למשל הייתי משדר אקטואליה – חדשות וכדומה, הייתי נותן את המקום העיקרי לנושא החברתי בארץ ולחדשות שמספרות את האמת – איך מפריטים את המדינה ולאן הכל הולך, תוך דיווח נרחב יותר על מאבקים נגד זה, עם פיזור בכל הארץ ולא בשיטת "ויקי קנפו" שבה התקשורת מתמקדת בגיבור אחד, בונה אותו ואחר כך שוכחת הכל. הייתי גם פותח מקום לחדשות חשובות בחו"ל, ואילו לבטחון – מתוך עיקרון – הייתי נותן מקום מאד מינימלי. וגם את הסצנה הפוליטית הייתי דוחף לפרופורציות הנכונות. לצורך כך,
בסכום הבלתי מוגבל שנתת לי, הייתי פותח ליד התחנה בית ספר לכתבים, שהייתי מכשיר אותם גם להיות תמיד בשטח וגם לדווח על כך בצורה מקצועית שתרתק אנשים. במקום מיקי ויעקב הייתי שם מגישים מתחלפים מחליפי צבע עור, מבטא וגיל. יום ראשון נגיד היו מגישים האתיופי והצבר, ביום שני הערביה והרוסי, ובהעדפה לנשים שעברו את גיל ה35.
אהבתיאהבתי
בני ציפר כתב היום משהו שמאד דיבר אלי: שבסרטים הישראלים יש מעט מאד אנושיות פשוטה, שלא מגוייסת ל"נושא הישראלי" הקיומי-לאומי-בטחוני (הוא קצת מכליל אבל די מעט סרטים טובים נקיים מה"אנחנואיזם" הזה). הייתי מוציא מכרז לסרטי דרמה שהקו המנחה שלהם יהיה סיפורים אנושיים נקיים מן התסביך הישראלי וכו’. או מקים מחלקת דרמה כזאת בעצמי, עם הסכום הבלתי מוגבל.
ולכאורה לא קשור – הייתי מעודד גם פנטסיה בריאה – סרטי פנטסיה, עולמות שבהם לכל אחד יש מקום. והעיקר – בלי מותגים ובלי "קוליות" ו"טרנדיות".
אהבתיאהבתי
עד כאן על רגל אחת מאד.
ובסכום יותר גבוה – הייתי קונה את כל כדור הארץ ומסלק ממנו את האנשים הרעים…
אצלי הדברים האלה הם חלק מחלום ישן, כך שגם אם היו לי סכומים ממש דמיוניים, הייתי מקצה חלק מתוכם להגשמת חלומות מעין אלו.
אהבתיאהבתי
נשמע מגניב…הלואי שהייתה לך הזדמנות ליישם כי נראה שחשבת על הכל.יש לי הערה לגבי הצהוב של השמות בתגובות, אולי זו רק אני שלא מצליחה לראות אותם פשוט?
אהבתיאהבתי
יש בדבריך משהו. אני חושב שבקרוב אחליף את הצבע.
אהבתיאהבתי
יפה. אני יכולה למצוא את עצמי בשיר הזה.
אהבתיאהבתי
שבת שלום
אהבתי
שולמית
אהבתיאהבתי
מזתומרת מה הם מחפשים?ישוב נורמלי, מתוכנן כמו שצריך, שהרשות המקומית בו לא מתמוטטת מחוסר תקצוב, שיש בו כבישים, כל מיני זוטות כאלה.בכפר שלהם הם לא ימצאו את זה.
אהבתיאהבתי
ברור שאני יודע את זה.
אבל גם השכנוּת חשובה, ולא נראה לי שיהיה להם יותר כיף עם שכנים שכבר הראו להם פנים כאלה, פנים של "ועדת קבלה".
אהבתיאהבתי
ויש שם גם את ההודאה המעניינת של ועדת הקבלה, שבעצם מייצגת את הציונות מאז ומעולם: "מעולם לא שמנו דגש על דו-קיום", הם אומרים בלי להסמיק.
אהבתיאהבתי
מה אני אגיד, עדיפים דברי האמת האלה על כל השקרים המיופייפים של אחרים. כן ירבו מודים באמת שכאלה.
אהבתיאהבתי
אתה זוכר איך במחצית השניה של המאה ה- 19 ניסו יהודי רוסיה למצוא מקומם בציבור הרחב? אתה זוכר איך יהודים הלכו ועל חזם בגאווה אותות כבוד של מדינות שונות אחרי מלחה"ע הראשונה?
מה פירוש מה הם מחפשים שם? הם מחפשים שוויון, זכויות ואחאות בקהיליה האזרחית של המדינה הגזענית שלנו.
אהבתיאהבתי
אני רואה שהייתי צריך להוסיף סימן של ציניות. מי כמוני יודע מה זה לחפש מקום בקהיליה מלאה גזענות, סנוביות והתנשאויות שונות על האחר כשל מדינתינו.
אהבתיאהבתי