נסיונותי להכניס את התגובה ההיא צלחו רק בפעם ה12, ורק כששיניתי את שמי ל"חייזר כחול 12", והיא הופיעה בתור תגובה 105.
לא. אל תחפשו אותה שם.
כי אחרי ששלחתי להם תגובה לגלגנית ביקורתית על העובדה שהייתי צריך להתחפש כדי להיכנס, גיליתי, לאחר כמה שעות שבהן הייתי עסוק בדברים אחרים (תאמינו או לא, יש לי חיים גם מחוץ לאינטרנט), שהתגובה שוב הוסרה!!!
למה???
לא בגלל שהיו בה תכנים יותר מתלהמים מתגובות, בוודאי לא מאלה שהופיעו היום במאמר של גדעון לוי.
היא גם לא קיצונית יותר מתגובות אחרות שנתקבלו שם.
בוודאי לא בגלל בעיות בניסוח ובתחביר (שגם אותן ניתן למצוא בשפע בתגובות שכן התקבלו).
אז למה כן?
או בגלל עצם העובדה שהתגובה נכתבה ע"י הצועד בנעליו
או, בגלל שהצועד בנעליו עבד על רשת שוקן (אחרי שלא היתה לו ברירה), ורשת שוקן לא יכולה לסבול פגיעה שכזאת בכבודה.
הווה אומר: תגובות תת-רמה (לא חשוב מאיזה צד פוליטי) – לא פוגעות בשמו הטוב של הארץ.
אבל שמישהו הצליח לסדר אותם – את זה הם לא יכולים לסבול!
אז מה עושים? מוחקים.
כמו שאמרתי: "הארץ" – ילד מגודל וחמום מוח.
ברגע האמת: שום אינטליגנציה, שום הומור עצמי. שום לקיחת הפסד בכבוד (ובמאבק לגמרי מיותר).
שום אנשים חושבים ושום נעליים.
הכל – עניין של כבוד.
הבוז לכם, "הארץ".
בלוג הצועד The VValker's blog 
תגובה ששלחתי, שאולי תופיע ואולי לא, אבל הם לפחות שם קראו אותה:
תגובה 105 – זו היתה תגובה שלי, שניסיתי לשלוח אותה 12 (!!!) פעמים, ובפעם האחרונה החלפתי כינוי.
כש"הארץ" גילו שזו תגובה שלי – היא הוסרה.
רק משיקולים של יוקרה וכבוד, נחסם חופש הדיבור.
"הארץ" התגלה כאן כתינוק מגודל, חמום מוח ומפונק. הנסיון של מישהו "להציל את הכבוד" של האתר, דווקא חשף אותו במלוא אי-כבודו.
אם אתם באמת רוצים להציל את הכבוד שלכם – שילחו את הצנזור למקום הראוי לאנשים כמותו – לשכת העבודה.
אהבתיאהבתי
יא אללה, פעם, בחומת מגן, כמעט פיטרו אותי מהעבודה מכיוון שתגובה שכתבתי בYnet וב-nrg, לא פורסמה. בייאושי הדפסתי את התגובה על דף (השוואה בין מה שהקב"ה עושה לפי תפילת השחר – מלביש ערומים, זוקף כפופים, מתיר אסורים ושומר אמת לעולם – לבין מה שצה"ל עושה) – והדבקתי בלוחות המודעות. בסופו של דבר רק הושעיתי לעשרה ימים…
וכן, על ארי שביט לא נותר אלא לרחם. וגם עלינו. ובאמת מה ציפית, ש"אולמרט אוהב ערבים" יידחה?
אהבתיאהבתי
אני הולך עכשיו לנסות לכתוב תגובה חדשה, רק בשביל לראות איך הם יתייחסו היום.
והאם זה חוקי בכלל לפטר מעבודה בגלל המעשה שעשית?
אהבתיאהבתי
נראה לי שלא.
אבל אם היו מפטרים אותי, זה מכיוון שקראתי לבוס שלי "פחדן, פשיסט וקרנף" – ולא בשקט, ולא בלי שאף אחד ישמע – כשהוא ניסה להוריד מלוח המודעות את מה שכתבתי, אבל להשאיר שם כמה דברים ימניים להחריד, בנימוקים שלא אלאה אותך בהם.
אהבתיאהבתי
יש שם צנזור מטומטם (או מסנן תגובות, איזה מקצוע אינטרנטי בזוי. אורוול היה עושה מזה מטעמים) לפני כמה ימים בחנתי עם כמה הוא חכם. בוראט היה אומר – not so much….
בתגובה לידיעה על משפטו המגוחך של חיים רמון השתלתי תגובה עם אקרוסטיכון – שמה של המתלוננת הידוע לכל היה מוצפן שם. חתמתי בשם אקרוס תיכון. 40 תגובות לאחר מכן כתבתי תגובה בה כתבתי שהתגובה של אקרוס תיכון הצליחה לעבור את הצנזור, וחתמתי בשם אקרוסטיכון. דקה לאחר מכן נעלמה התגובה של אקרוס תיכון, השניה מעולם לא פורסמה.
יושב שם איזה ילד חצוף ומנהיג משטרת מחשבות, עכשיו מסתבר שהוא גם טיפש למדי. לא תצעד לבד, צועד, ומשטרת המחשבות לא תנצח.
אהבתיאהבתי
אתה יכול להביא את האקרוסטיכון? זה מעניין. ונכון ששמה של א’ מהסיפור של קצב הוא שם של נמל תעופה בפריס + שחקן כדורגל מאשדוד ששיחק באיסטנבול?
תודה על העידוד, בכל אופן.
אהבתיאהבתי
נכון, אתה צודק בקשר לקצב.
בעניין האקרוסטיכון, אני לא זוכר מה שכתבתי , אבל זה לא בעייה ליצור שטות כזאת מחדש
היא הייתה יפה
גם הוא היה חתיך
רק שהוא היה שר בכיר
נראה כי בגלל התקדים שנקבע כאן
גם אהבות פשוטות לא יצליחו להתקיים
לא יהיה ניתן לקיים שום מגע פיזי
ראינו כבר לאן זה יכול להוביל
אהבתיאהבתי
ואללה תודה. שם מוכר (ולא רק משום שזה שמה הפרטי של מגיבה מצויינת באתר), כנראה כבר קראתי אותו באיזה מקום.
אהבתיאהבתי
בבקשה.
אהבתיאהבתי
התכוונתי אין בעד מה, כמובן.
אהבתיאהבתי
שלום.
1. נתקלתי בקישור ל’בלוג’ ה זה במקרה, בתוך ’בלוג’ של מישהו אחר, ש’שרשר’ כמה ’בלוגים’, וכך הגעתי לכאן.
2. אם יורשה לי (אינני יודע אם זה מוכתב ’מלמעלה’ ע"י ’ישראבלוג’ או ’נענע’, או מעוצב ע"י בעליו של כל ’בלוג) – ה’בלוג’ של ’הצועד בנעליו’ מכביד על הקריאה, ההתמצאות והתגובה. הוא אפילו ’כואב בעיניים’ (צבעים, סידור ה’דף’ וכו’).
3. טרחתי ’להיכנס’ ולהגיב, כי ’נתפסתי’ לענין ה’צנזורה’ עליה מתלונן ’הצועד בנעליו’, כפי שהוטלה עליו לדבריו באתר ’הארץ’.
4. עניינים וסוגיות נוספים המטרידים את סקרנותי לאחרונה:
א. אנונימות ה’טוקבקיסטים’ וה’בלוגיסטים’ – יתרונותיה וחסרונותיה (על הפרק בשבוע הבא הצעת-חוק של ח"כ ישראל חסון מ’ישראל ביתנו’ – לחייב הזדהות כל כותב באינטרנט, לפחות בפני מנהלי האתר או ה’פורום’ בו הוא מבקש להציג את דבריו).
ב.
אהבתיאהבתי
למרות שהגעתי "רק" עד לתו מספר 1003 (על-פי המונה כאן), תגובתי המוצגת נקטעה כבר בערך בשליש הראשון שלה (כ-330 תווים מה-1000 המותרים). זאת כבר הפעם השנייה שאני מנסה להגיב, ומוצג רק החלק ה ראשון – קצרצר – של תגובתי. גם כן מין ’צנזורה’ (אוטומאטית ולא על פי התוכן, כמובן). אם ’כתבתם’ 1000 תווים – ’עימדו במילה שלכם’ ! ’חיתכו רק אחרי 1000 ! Dw [עכשיו – 357 תווים !]
אהבתיאהבתי
אולי הצועד יעשה את הצעד המתבקש ויעביר את הבלוג שלו לבלוגלי – ניתן לייצא כל הרשומות בקלות. העיצוב והניווט הם כמה רמות מעל ישראבלוג.
אהבתיאהבתי
הצבעים, וחלק מ’סידור הדף’ זה באחריותי. על אורך המקום הניתן לתגובות – המקום להתלונן הוא הנהלת ישראבלוג. אני לא חושב שזו סתימת פה – אלא בעיה טכנית, למרות שגם אני חושב שאם היו מוצאים דרך טכנית להאריך את המקום לתגובות – זה היה נותן להן כבוד. גם ב"הארץ" אגב מגבילים את אורך התגובות, שפעם היו נותנים להן יותר מקום. זה עניין של יחס מסויים, אבל סתימת פה זה לא (בעצם אולי בהארץ כן כי שם הם מאשרים/פוסלים תגובות, דבר שאגב כל בעל בלוג יכול לעשות גם פה, אבל רק אחרי שהתגובה הופיעה).
אהבתיאהבתי
(בעצם יש לי גם אפשרות טכנית לא לאשר תגובות מראש, אבל אז זו תהיה ’אשמתי’ ולא אשמת ישראבלוג)
אהבתיאהבתי
וההצעה של חסון היא מה-זה מטומטמת (זה לא בגלל שנחסמתי, אלא בגלל ששכחתי להגיד קודם. עוד דבר לא בסדר של ישרא – שהיא לא נותנת אפשרות לערוך תגובה, יש אתרים שבהם אתה יכול להסתכל עוד פעם על התגובה לפני שאתה מאשר סופית).
אהבתיאהבתי
בשביל הנסיון, אני שולח היום עוד תגובות. וכאן, לשם הפרוטוקול, תגובה ראשונה ששלחתי למאמר של קימרלינג
מאמר נכון וחשוב. (זאת בערך הכותרת, לא בדיוק)
חשובה במיוחד הפיסקה הפותחת בשורות:
"עם שתי הקבוצות האלה (המתנחלים והמרוויחים מהמצב) אין ולא יכול להיות כל שיח; ויש לחשוף באורח שיטתי מה עומד מאחורי טיעוניהם ה"פטריוטיים", שכה קל להלעיט בהם את רוב הציבור."
לחשוף אותן – ויפה שעה אחת קודם.
אהבתיאהבתי
התפרסם. והתפרסמו עוד.
אהבתיאהבתי
בסוף עוד תהפוך אותי בטעות ל- "טוקבקיסט"
אהבתיאהבתי
נסה ותיהנה.
אהבתיאהבתי
לתיעוד: תגובה שכתבתי אצל שחר אילן היום, על חוק השב"חים
תומכי החוק – אויבי מדינת ישראל האמיתיים. הם חותרים לעוד ועוד חוקים, שיבטלו כל הצדקת קיום שעוד נותרה למדינה, ויצדיקו את החרבתה בעיני אומות העולם.
למדינת סדום ועמורה אין זכות קיום – לא בעיני אזרחיה ובוודאי לא בעיני מי שמביט עליה מבחוץ.
חוקים שנתקבלו בשנה האחרונה הופכים את ישראל למדינת סדום ועמורה, כמו חוק השב"כים המדובר, או הצעת חוק שהתקבלה בשקט ביוני, בחסות האירועים, המאפשרת להאריך מעצר של כל אדם עד 4 ימים בלי לראות שופט (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=4260915) וחוקים אחרים.
אולי כדאי לחקור את מי שיזם אותם – מי עומד מאחוריו ומה מטרתו.
וכדאי לספר לכל הימנונים המתלהמים שתיכף יגיבו פה בתמיכה בחוק וב"השמאל בוגדים", שהבוגד האמיתי הוא מי שתומך בחוקים פאשיסטים שיהפכו את חורבנה של המדינה הזאת לאידיאל רצוי.
ולצנזורים: לתגובה זו יש העתק, ואם היא תצונזר בלי הצדקה, הדבר ידווח.
אהבתיאהבתי
אני לא מגנה על הארץ אבל,אין ספק שהוא העיתון הטוב בארץ לא כמו הזבל ידיעות,מעריב וכו…..
ובכל זאת זה חוצפה,אין ספק שאם תשלח להם הערה על חוצפתם ישפרו זאת.
יום טוב.
אהבתיאהבתי
אין ספק. וכבר שלחתי הערה (ובינתיים נראה ששיפרו).
ובכוונה את כותבת את השם עם ע’? (עם חוכמת חיים של 80 שנה, אולי את צודקת).
אהבתיאהבתי
צועד יקר,
אני לא חושב שאתה צריך לייחס יותר מדי אנרגיות לטובקים ולמה שמתנהל שם, לא הרבה אנשים קוראים את הטוקבקים, זה נורא איטי לפתוח אותם, זה קהילה מצומצמת של טוקבקיסטים שמתכתבת עם עצמה.
מוטב שתכתוב את דעותייך כאן, אפילו תגיב פר כתבה ספציפית, ותנסה ליצור קהל גדול יותר לבלוג שלך, מאשר לנסות להלחם במגרש חוץ שחוקיו אינם ברורים ואינם מחייבים אף אחד.
אהבתיאהבתי
אני נוקט גם וגם.
לפחות הסיפור הזה גם הביא לכאן הרבה מבקרים (ואפילו מהטוקבקיסטים הקבועים שם כמו ריש גליי, שהגיב בצד אך לצערי מחקתי בטעות), שתי הדרכים טובות.
אבל האמת היא שלאחרונה אני באמת לא הגבתי הרבה שם.
אהבתיאהבתי