האם אני ברשימה שחורה בטוקבקים של "הארץ"?

או שקל להם ונוח יותר לקרוא תגובות קצרות ומתלהמות מהבטן, נושאות כינויים מתלהמים, ואת התגובות המסובכות יותר זורקים לפח?
או שאולי הם כועסים שלפני כמה ימים חשפתי את ערוותם (תגובות 78 ו98)?.

בכל אופן, נסיון שני שלי היום לשלוח תגובה למאמרו הנכון של גדעון לוי. אז אם לא תקראו את זה שם תקראו את זה כאן:

מאז שנת 2000 הצבא והשב"כ נמצאים במבצע של הנצחת שלטונם.
רצח רבין קטע תהליך שסופו הבלתי נמנע היה חיסול שלטונם מאחורי הקלעים בחברה הישראלית. לא מפני שרבין היה כ"כ איש של שלום כמו שמתארים אותו, אלא משום שאלה היו התוצאות הבלתי נמנעות של המהלך ההסטורי שעשה.
במהלך תק' נתניהו המתינה החונטה לעליית ברק, בשר מבשרה, לשלטון, מחופש ל"יונת שלום" ו"ממשיכו של רבין".
האמת היא שעוד לפני עליית ברק כבר נקבעו היעדים, כבר סומנו המטרות לחיסול, רק חיכו שברק, "היונה", ייתן את הגושפנקה כי זה תמיד היה תפקידה של העבודה, לעשות את הדברים שהימין מצהיר, אבל לא יעיז לעשות לבדו.
באביב 2000 התחילו להתבצע המהלכים להבערת השטח לקראת אינתיפאדה חדשה, שכפי שכולנו רואים כיום, המרוויחה העיקרית ממנה היתה החונטה הצבאית-שב"כית, והיא גם זו שתכננה אותה, במהלכים יזומים של התגרות ברשות הפלשתינית (ובערביי ישראל), תוך כדי סילוקם, בתואנות שונות, של מתנגדים פוטנציאלים למהלך (כולל רשימת פיטורים של "גורמים חתרניים" גם מהעבודות הכי לא-פוליטיות, עפ"י רשימה שהכין השב"כ או גוף כפוף).
תאריך חשוב בתהליך "הפיכת הנגד" הזה הוא יום מינויו של דיכטר לראשות השב"כ. שמו מוזכר ע"י לוי פעמיים ולא בכדי.

ובינתיים, כבר נסיון עשירי. בשביל העיקרון, ובגלל שהיום במקרה יש לי זמן, אני אמשיך לנסות ולספור.