חוק ההסדרים (2)

ואחרי קצת הסטוריה, להווה:
מה משמעותו, בתכלס, של חוק ההסדרים?
משמעותו, באופן הפשוט ביותר, הוא שבכל שנה, כאשר מוגש התקציב, רשאי משרד האוצר, במטרה לעמוד בתקציב, להוסיף הוספות משלו, בצורה של 'חוק' שהוא למעשה אוגד של תוספות או יותר נכון לומר החסרות: קיצוץ פה, הפרטה שם, תוספות שכל אחת מהן פירושה יצירת חוק חדש או ביטול חוק קיים (ש'עולה יותר מדי' בעיני פקידי האוצר), והכל בשם המטרה הקדושה של עמידה בתקציב.
מה הדברים הגרועים שבזה?
בעיני, לפחות:
– הסעיפים של חוק ההסדרים אינם נידונים אחד לאחד. חברי הכנסת מצביעים על הסעיפים, שכל אחד מהם הוא כאמור חוק הראוי לדיון מפורט בעיני עצמו, בחבילה אחת. אולי מיותר להוסיף, שההצבעה על התקציב נעשית בתום מרתון ממושך, על חברי הכנסת, בעיקר אלה שבקואליציה, מופעל מכבש כבד של לחץ להעביר את התקציב, והם אינם כשירים, בייחוד בשעות הקטנות של הלילה שבהן מאושר התקציב, לדעת על מה הם מצביעים.
– פקידי האוצר, המכינים את חוק ההסדרים, מקבלים כאן למעשה סמכות ואפשרות לבטל חקיקות שהכנסת כבר קיבלה, והחוק הזה הוא בידם פשוט מאד מכשיר עוקף דמוקרטיה. חקיקת ההסדרים נעשית בלא דיון ובלא השתתפות אלה שחוקקו את החוקים שאותם מבטל/משנה חוק ההסדרים. פקידי האוצר גוזרים, וזהו. הם החותם האחרון, המאשר (או לא) ולא הכנסת, שאמורה להיות החותם האחרון על חוקים במדינת ישראל. אז אם חשבתם ש"הכנסת היא שמחוקקת חוקים", כאן מסתבר שטעיתם.
– דבר שמקבל חשיבות, לאור העובדה שפקידי האוצר ידועים בדאגתם החברתית שאיננה גבוהה במיוחד, בלשון המעטה, לקבוצות חלשות ומוחלשות בפוטנציה ובראייתם הצרה את הדברים דרך משקפי העלות הכלכלית, מנוכרת מכל תחושות של חמלה והצדק: החוקים שקל ביותר לפגוע בהם, כפי שההסטוריה גם הראתה בשנים האחרונות, בהן שלטה כאן כלכלה קפיטליסטית טורפנית שפקידי האוצר לא מעט הם אדריכליה, הם החוקים החברתיים.
כך למשל, יכולים פקידי האוצר:
להוריד עוד ועוד את קצבאות הביטוח הלאומי, שנה אחרי שנה,

לדחות עד קץ הימים את שיקום נפגשי הנפש, ולא משנה מה הכנסת חוקקה עבורם

לפגוע בחינוך

להפריט כל דבר
ועוד ועוד.
באין מפריע בידם.

דיקטטורה אחת, שמשלימה את הדיקטטורה השנייה, הצבאית-בטחונית שהיא אולי זאת שהכשירה את הדרך להפוך את הפוליטיקאים למריונטות של גורמים עלומים (כמה מאיתנו מכירים שם של פקיד אוצר, אפילו אחד, שלהחלטותיו יש השפעה כה רבה על חיינו?), מהרסי-דמוקרטיה, ואת האזרחים לעדר שמעט מאד מגורלו, מן היכולת לדעת ולהחליט מה הוא יעשה מחר, נמצא בידו. שמעט מאד קשר יש בין מה שהוא רוצה, לבין הכיוון שאליו הולכת המדינה.

פירוט רחב יותר של החוק ועוולותיו נמצא אצל יואב ויאיר, בעלי הבלוג 'לחץ חברתי', שהחליטו לצאת בפרוייקט מיוחד למלחמה בחוק הזה, אולי בפעם הראשונה בהסטוריה.
והיום, זה עלה גם כנושא בדף החם.

אני אמשיך לעקוב אחרי פרוייקט זה שהוא במידה רבה ניסוי ראשון ולא אחרון בשאלה האם ומה יכולים בלוגרים לשנות בישראל.
תוצאת הניסוי חשובה לי אישית, ובינתיים, מי שעוד לא הספיקו (ומתנגדים לחוק), מוזמנות להדביק אצלם את הסטיקר שלמטה:

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

5 תגובות בנושא “חוק ההסדרים (2)

  1. קודם כל הסבר ממצה ומעולה. תירתי לעצמי שזה פירוש החוק, ואני שמחה לגלות שהבנתי נכון את המהות.
    אבל לבטל אותו אי אפשר.
    תפקידה של הכנסת להצביע על מטרות חברתיות וכלכליות פורצות דרך, ותפקיד האוצר ליישמן תקציבית.
    אי אפשר לעמוד בכל המטרות שהושגו, ומצד שני אסור לחשוב על היישום המיידי כשמנסים לפרוץ דרך.
    צריך להיות איזון בין החותרים לשינוי ובין המיישמים, אחרת כל הצעת חוק כזו לא תעבור ברגע שיובן שאין מאיפה לממן.
    אם יבוטל חוק ההסדרים, יבוטל בעצם הסיכוי לשינוי מהותי.
    עם זאת אסור לאפשר לחוק ההסדרים להיות הדבר שבאמצעותו מאשים כל דבר בלי מחשבה על יישום, כי ממילא חוק ההסדרים יגאל אותנו מלשאת בתוצאות.
    אני חוזרת על מה שכבר הצעתי פעם לעשות, והוא לתחום את דחייתם של חלק מן ההשגים בזמן, לקבוע סדר מטרות פוטנציאלי ולהחליט שכל הצעת חוק שנצתקבלה תבוא לידי ביצוע בטווח של עד שנתיים מיום קבלתה, ללא אופציה של הצבעה על דחיה נוספת בחוק ההסרים של עוד שנתיים.
    זה יחייב בעצם את חוק ההסדרים להפוך ללוח זמנים ביצועי,בו אין מנוס מן הביצוע, אבל יש רווח זמן ואפשרות לדחות משימות עד גבול מסויים.

    אהבתי

    1. "לבטל אותו אי אפשר"
      מאיזה בחינה? מעשית או עקרונית?
      אם את טוענת שמעשית, אז בעצם אי אפשר לעשות כלום. ואם עקרונית – היו שנים שהסתדרנו, והיו מדינות שהסתדרו בלי דיקטטורה של פקידי אוצר, ואני בטוח שחייב להיות תחליף למצב שבו החלטות גורליות לגבי חייהם של אנשים כה רבים, מתקבלות על צד אחד בלי דיון ובלי השתתפות המחוקקים בהכרעות שנוגעות לחוקים שהם עצמם חוקקו. (הסיפור שהבאתי בפוסט הקודם על ההחלטה באישון לילה שהוציאה מחוץ למשחק את הצד הכי חשוב, משקף בדיוק את מה שקרה עם החוק שנולד מכך עם השנים). וכל מה שהצעת לא יכול להתבצע כל עוד יש חוק שמאפשר דיקטטורה, שבמסגרתה החוקים מובאים לאישור בדרך שהם מובאים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: