היה ברור לנו שיש סיכוי שנצטרך להגיע אל הבית בשחייה. אבל בינתים התחלנו לרדת בירידה והמים הגואים כבר הגיעו לנו עד המותניים. הרגשתי שיש זרמים חזקים וככל שהתקרבנו אל העומק הם נעשו חזקים יותר. ניסינו לצעוק, למרות שהבית היה די רחוק, וגם המים רעשו. הם כבר הגיעו לנו עד החזה.
צבי נעלם פתאום. קראתי לו, ואז איבדתי לפתע את האדמה, וזרם אדיר דחף אותי בכח אל מתחת לפני המים, ידי נאבקות לשוא…
פתאום היתה אלומה של אור שסילקה, דחתה את המים. החללית הקטנה היתה מרחפת מעל, משלחת גלי חום, ראיתי את צבי עולה ונשאב אל האויר, וידעתי שגם עלי מופעל כח המנסה לשאוב אותי אל החללית. כנגד, הרגשתי כאילו המים עוד לא נכנעים, ומשהו בעומק השחור שלהם נאבק בכל כוחו כדי לשאוב אותי למטה, לא לתת לי להינצל.
בלוג הצועד The VValker's blog 
תגובה אחת על “גאות באפלה”