סטולי הגנוב

סילק את החללית הקטנה הזאת מבטנה של הנושאת הגדולה, אליה התגנב כנוסע סמוי, מנושאת אחרת, בשעה ששתי נושאות החלליות שבבעלות קואליציית האופל הגלקטי נפגשו בטן-אל-בטן באמצע החלל, להחלפת ציוד.
בצורה כזאת, כנוסע סמוי, עשה סטולי הגנוב את רוב הדרך שלו בחלל, מרגע שהתחמק מכדור הארץ כדי להגיע אל נקודת המפגש שקבע לנו חפא בשעת ההיפרדות.
בשלב כלשהו חשב סטולי, שאולי, עם חללית שהוא נוהג בה בעצמו, יש מצב שהוא יגיע קצת יותר מהר לשם. ועדיף, מסיבות נוחות ובטיחות, שתהיה מן הסוג הקטן.
לא שסטולי הבין משהו בנהיגה בחלליות, בעיקר חלליות של האופל. ולא דיברנו על ניווט. החוברת "איך לנווט בחלל" מהדורת 1972, שאחד מחברי חבורת המחץ כתב אותה במו ידיו כמה שנים טובות ורעות לפני שהכרנו את חפא, היתה קצת מיושנת ומלאה, נאמר, אי דיוקים.
אבל לגנובים יש מזל, תמיד הם מגיעים לאנשהוא.

סטולי עקב בדריכות אחרי התנועות של האוֹפליים שהתנועעו בנושאת החלליות ממקום למקום, הוא כבר למד להכיר את 'סדר היום' הצפוי של רובם, ללמוד מתנועותיהם מה הם מתכוונים לעשות בכל רגע. הוא גם ידע לזהות אותם לפי הצבעים: לבנים, אפורים, שחורים, כחול עמוק, ידע מה המעמד של כל יצור בספינה: מי העבדים, מי הלוחמים, מי הסבלים, ממי כדאי הכי להיזהר ומתי. את כל זה הוא למד בעודו שוכב בפינות שהוא מצא, בתוך מחסן הענק המלא דברים ענקיים. פעם אחת או פעמיים עלו לספינות יצורים סורקי-פינות וזה היה מפחיד מאד, אבל רוב היצורים לא זרקו אלומה אל כיוון הפינות, ומה שהיה בהן, היה בדרך כלל אבן שאין לה הופכין. סטולי גם למד עוד דבר חשוב מאד על האופליים: לזהות את האכילים שביניהם. לא היתה ממש ברירה, וסטולי ניחם את עצמו בזכרונות על מה שעשו האופליים לכדור הארץ וקבע: דמם של כולם מותר. הם, לא היו מרחמים על אף אחד מאיתנו. ובכל זאת, מה שבאמת לא היה נעים לו, כך הודה באוזני אחרי ימים רבים, היה סוג ההנאה שהרגיש בשעת הלכידה, פיצפוץ המוח והאכילה.
כך ידע סטולי שהחלפת ציוד מתקרבת, ועוד מעט ייגררו חלליות קטנות מעומקי המחסן שהוא שרוי בו, עד אל מרכז החללית. פתח ייפתח ברצפה, והחלליות הלבנות יישפכו אל החלל, שם תקלוט אותם במהרה בטן אחרת, דומה לבטן של נושאת החלליות הזאת. סטולי שם עינו מראש על אחת החלליות הקטנות, וקיווה שאף אחד לא ישים לב, בזמן השפיכה, (שבמהלכה די בהתנגחות קטנה של גוף הנוסע עם קיר החללית, כדי להסיט אותה אל החלל הפתוח) שטיפה קטנה של מטען אובדת לה בחלל.

לקח לסטולי בערך 3 וחצי יממות חללית כדי להבין את הקוד של החללית, זמן שעלה אפילו לגנוב כמוהו בזעה, חרדה, הקשה נזעמת ללא תכלית על מקשים, והכנה שלוה למגורי קבע, כלומר עד סוף החיים ("אצל גנובים זה לא משנה מתי, תמיד הם חיים אלף שנה"), בנקודה צפה זו שבלב הNowhere (ובסיכומו של דבר, ניחם את עצמו, everywhere is nowhere). זמן מה לאחר שהגיע אל השלוה, עלה בו בפעם הראשונה, בלי שהתכוון אליו, האחר, אותו יודע קבוע שחפא ניג'ס לנו תמיד שהוא פונציאל גלום בתוכינו, והוא התחיל להבין את החללית.
ואז הוא גם הבין עד כמה מזל היה לו, שלא נפל על חללית שהאופליים הספיקו לשדרג את הכוונות שלה.

מוח החללית לא היה מושג חדש בתולדות הציביליזציה צפופת השמשות של הגלקסיה. בכלל לא.
קרוב ל10,000 שנה, ויש אומרים הרבה יותר, ידע כל נווט וכל מי שהסיע חלליות, שחללית זה לא רק מקשים, ידיות היגוי, מסכים ושאר פטנטים. לחללית יש הרגשה, ואפשר לתקשר איתה ישירות, מוח to מוח. החללית מכירה את הנוסעים שלה, יש לה רגשות כלפיהם, וכבר קרה שנוסעים נזרקו מחללית, רק משום שהיא לא אהבה אותם.
יצרני ומפתחי האביזרים שמהם הורכבו החלליות, הפירמות האינטרסולריות הגדולות כמו "משקובאר" (יצרנית 'החלליות שאין לעמוד בפניהן') והקטנות, שפיתחו במשך עשרות אלפי השנים את המוצר ויותר משפיתחו אותו, שינו לו מפעם לפעם את השם, מסבירים בדף ההסטורי המופיע בבלוג הטלפתי שיש לכל פירמה המכבדת את עצמה, וזה גם ההסבר שהתקבל על ידי עורכי ה'אטיפדיה' – האנציקלופדיה הגלקטית החופשית, שמוח החללית פותח כברירת מחדל למצב שבו מערכות ההיגוי המקובלות לא יעבדו, או שמי שאחראי על הפעלתן יילכד לתוך שכחה זמנית הקורית לא אחת במסעות החלל. במצב כזה, מוח החללית שבמשך השנים הוחלף החומר העושה אותו מדמוי סיליקון לסיבים ביולוגיים, עד שפותח החומר הבלעדי המשרת מוחות חללית, שרק היצרנים יודעים את האמת ממה הוא עשוי, יתפוס פיקוד, ויזכיר לנוסעים מי הם, מה מטרת מסעם ואיך הם אמורים להמשיך אותו.
בדפי השיחה הנפתלים של האטיפדיה ובהדהודים חופשיים שיש עדיין באינטרנט הטלפתי, נטענות בעקשנות גירסאות אחרות, לפיהן מוח החלליות היה קיים הרבה הרבה קודם, ולא רק שליצרנים אין עליו שום זכויות המצאה, אלא אדרבא, רובצת עליהם אשמה כבדה של סירוס מוחות אורגניים, והפיכתם למוחות חשים ומרגישים – אך חסרי הבנה, מחשבה וכוונה משל עצמם. מוחות אלה, כך נטען, היו שייכים במקור ליצורים שתפקדו כחלליות אורגניות, לפני שהיצרנים השתלטו עליהן, והיו ידועים לנוסעי החלל עוד מקדמת ימי הציביליזציה הקוסמית. היצרנים דאגו לסלק דפי הסטוריה שסיפרו על כך ממנועי החיפוש הגלקטיים המרכזיים, ואת החלליות המודרניות, הבנויות כשעתוק גנטי של החלליות העתיקות, הם מתכנתים לפי פס ייצור זה עם מוח חללית נטול כוונה, מחשבה ורצון, כדי שלא יהווה סיכון לנוסעים ולא ירתיע את הרוכשים.

דווקא בממלכת האופל הגלקטי, נהגה הרעיון לפתח מוח חללית עם כוונה, מוח כזה שהחללית שלו תהיה נאמנה לשלטון האופל, גם אם לא יימצא בה אף אחד מנציגיו. כך לא יוכל מי שאינו משלהם להשתלט עליה, וכך, קיוו שלטונות האופל, לא יוכלו יותר המורדים לגנוב חלליות נייטרליות ולהשתמש בהן כנגד השלטון, משום שכבר לא יהיו יותר חלליות נייטרליות.
החללית שאליה התגנב סטולי הגנוב, עמדה להיות מועברת לשידרוג כוונות שנעשה בנושאת החלליות השנייה.
סטולי הגנוב הציל את החללית אותה גנב מן השידרוג, וימים רבים היא גמלה לו ולנו על כך.

"The stolen" Stoli removed this small spacecraft from the belly of the large carrier, to which he had sneaked as an undercover passenger, from another carrier, while the two spacecraft carriers owned by the Galactic Dark Coalition met belly-to-belly in the middle of space, to exchange equipment.
In this way, as an undercover passenger, "the stolen" Stoli made most of his way in space, from the moment he evaded Earth, in order to reach the meeting point set for us by Chapa at the time of the parting.
At one point, Stoli thought that maybe, with a spaceship he was driving himself, there was a situation he would get there a little faster. And better, for convenience and safety reasons, that it will be of the small kind.

Not that Stoli understood anything about driving spaceships, especially the spaceships of Darkness. And we have not talked yet about navigation. The 1972 booklet "How to Navigate Space," which one of the members of the punch gang wrote with his own hands a few good and bad years before we knew Chapa, was a bit outdated and full of, let's say, inaccuracies.
But the 'stolens' are lucky, they always get somewhere.

Stoli closely followed the movements of the Darks who moved in the spacerafts carrier from place to place, he had already learned to recognize the expected 'agenda' of most of them, to learn from their movements what they intended to do at any given moment. He also knew how to identify them by color: white, gray, black, deep blue, he knew what the status of each creature on the ship was: who the slaves were, who the warriors were, who the porters were, whom to watch out of and when. He learned all this while lying in the corners he found, inside the huge warehouse full of huge things. Once or twice corner-scanners creatures boarded the carriers and it was very scary, but most of the creatures did not throw a beam towards the corners, and what was in them was usually and what was in them was usually 'a stone that had no one to turn it over'. Stoli also learned another very important thing about the Darks: identifying the eatable among them. There was really no choice, and Stoli consoled himself with memories of what the Darks had done to Earth and stated: Everyone's blood is allowed. They, would have no pity on any of us. Still, what was really unpleasant to him, he admitted to my ears after many days, was the kind of pleasure he felt while capturing, brain-crackling and eating.

This is how Stoli knew that equipment replacement was approaching, and soon small spacecraft would be dragged from the depths of the warehouse he was in, all the way to the center of the big spacecraft. An opening will open in the floor, and the white spaceships will be poured into space, where soon absorbs them another belly, similar to the belly of this spacescrafts carrier. Stoli in advance set his eye on one of the small spaceships, hoping no one would notice, during ejaculation, (during which a small collision of the passenger's body with the spacecraft wall is enough to deflect it into the open space) a small flush of cargo is lost in space.

It took Stoli about 3 and a half spaceship days to understand the code of the spacecraft, time that even for a 'stolen' like him cost in sweat, anxiety, aimlessly furious tapping on 'keyboards', and finally a peaceful preparation for permanent residence, i.e. until the end of life ("with the stolens it does not matter when it comes, They always live a thousand years "), at this floating point in the heart of the nowhere (and all in all, was he comforting himself, everywhere is nowhere). Some time after he reached the serenity, came up inside him for the first time, without meaning to it, the other, the same constant knowing that Chapa has always nagged for us about its existence, telling us about it as a potential embedded within us, and since that moment he began to understand the spaceship.
Then he also realized how lucky he was, that he did not fall on a spaceship that the Darks had time to upgrade its intentions.

'The spacecraft brain' was not a new concept in the Galactic crowded suns civilizations history. Not at all.
Nearly 10,000 years, and some say much more, every navigator and everyone who drove spacecraft knew that a spacecraft was not just 'keyboards', steering knobs, screens and other patents. The spacecraft has a feeling, and you can communicate with it directly, brain to brain. The spacecraft knows its passengers, she has feelings for them, and it has already happened that passengers were thrown from the spacecraft, just because she did not like them.
The manufacturers and developers of the accessories that made up the spacecraft, the large intersolar firms like Mashkouvar (the maker of the 'irresistible spacecraft') and the smaller ones, who developed the product for tens of thousands of years and more than developed it, changed its name from time to time, explain on the historical page that appears in the telepathic blog that every self-respecting firm has, and this is also the explanation received by the editors of 'Etipedia' – the free galactic encyclopedia, that the spacecraft's-brain was develops as a default to a situation where conventional steering systems might not work, or whoever is responsible for operating them will be trapped into temporary oblivion that happens more than once in space travel. In such a situation, the spacecraft-brain, that over the years the material that it was made of was replaced from silicon-like to biological fiber, until the exclusive material that serves spacecraft brains is developed, that only the manufacturers know the truth of what it is made of, supposed to take command and remind passengers who they are, what is the purpose of their journey and how are they supposed to continue it.
In the twisted talk pages of the Etipedia and in the free reverberations that still exist on the telepathic internet, other versions are stubbornly claimed that the spacecraft brain existed much much earlier, and not only that manufacturers do not have any invention rights on it, rather, they carry a heavy guilt for neutering organic minds, and turning them into brain that are sensing and feeling – but they are lacking understanding, thought and intention of their own. These brains, it was claimed, belonged originally to creatures that functioned as organic spacecraft, before manufacturers took over, and were known to space travelers ever since the beginning of the days of cosmic civilization.
The manufacturers took care to remove the history pages that told about it from the main galactic search engines, and the modern spacecraft, built as a genetic copy of the ancient spacecrafts, they program according to production lines with a spacecraft brain devoid of intention, thought and desire. So that it does not pose a risk to passengers and does not deter buyers.

Precisely in the realm of galactic darkness, came up the idea to develop a spaceship brain which have an intention, such a brain that its spacecraft would be loyal to the rule of darkness, even if none of its representatives will be found in it. Thus those who are not their own will not be able to take control of it, and thus, the dark authorities hoped, no more rebels will be able to steal neutral spaceships and use them against the government, because there will no longer be neutral spaceships.
The spaceship into which the stolen Stoli sneaked was about to be transferred to an upgrade of intentions made on the second spacecraft carrier.
The stolen Stoli saved the spaceship he stole from the upgrade, and for many days she rewarded him and us for it.