קטע מחלום

פורסם ע"יהצועד בנעליו In-his-shoes walkerפורסם ב0 זורם

שני אנשים עומדים על אדן חלון של קומה גבוהה בבניין רב קומות, במעין דו-קרב כזה.
אני הסופר שכותב על זה.
אחד מהם צריך לקפוץ, לפי קו העלילה של הסיפור, אבל למרות שאני לא מעורב בזה אני מפחד לכתוב או 'לאפשר לזה להתבצע' כאילו אני הוא זה שאמור לקפוץ. אפילו שלגיבור העלילה יכול להיות שלא יקרה כלום.
למרות שאני יודע שלא אני הוא שקופץ, אני מפחד לקפוץ. משהו כזה.
למרות שהקפיצה היא חשובה, ואפילו מסקרנת. היא חוויה התנסותית החשובה לאיכותו של הסיפור.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

35 תגובות בנושא “קטע מחלום”

    1. יש דברים שאני בעצמי לא יודע. למה הם עצרו דווקא מעלינו, איך הם גילו שאנחנו שם, ולמה הם הסתלקו.
      אבל אפשר להניח מן ההקשר, שהם המטירו עלינו גז דיכאון כלשהו.

      ואולי זה היה מטח שמחה שחלליות האופל הגלקטי עשו, כשהם שמעו שליברמן בדרך לממשלה, במימד זמן אחר.

      אהבתי

      להגיב

      1.  אני לא הייתי זקוק לחלליות, התקף החרדה היה אמיתי לגמרי, ועוד פינטזתי לי על פרידה קרובה מהתרופות.

        אהבתי

      2. שאלה שאני שואל, אם התקפים נפשיים מקורם הוא אך ורק פנימי, או שהוא יכול להעיד על משהו במרחב החיצוני, שהגוף חש וחלק מהבעיה של האדם היא חוסר היכולת של השכל לתרגם את התחושות בזמן אמת.
        יש אמונה כזאת, שנפש כשהיא במצב ’לא תקני’ חשופה לשדרים מהמרחב שמחוץ לה, שבמצב מאוזן היא מוגנת בפניהם. גם אם יש בזה משהו, זה לא אומר שכל החרדות יש להן בסיס.
        בכל אופן אני כן מאמין שדברים יכולים להיגרם מבחוץ (מה שטוען חפא בפוסט) אבל אולי זו החולשה הפרטית שלי לקונספירציות. אבל גם כשזה נגרם – החרדה או הדכאון או מה שזה, כתחושה, הוא אמיתי. זה ברור.

        אהבתי

  6.  נזכרתי בסדרה של אסימוב מוסד-קיסרות ובתיאור של "טרה" הכוכב של הטלפתים משם הגיע ה"פרד", ואיך שהכוכב הזה הפך בעצמו לסוג של מאגר מידע ענק.

    אהבתי

    להגיב

      1. יש בי תחושה עמוקה שבסוף יתברר שאנחנו גם מכירים זה את זה. אני מתכונן היום ומחר להיות באייקון בסינימטק.

        אהבתי

    1. הקישורים האלה לא עולים, ואם אני זוכר נכון האתר הזה הורד בגלל איומים.
      אתה רומז על משהו?

      איך שצירופו של ליברמן לממשלה מרים את התחת לכל הפשיסטונים הקטנים.
      נתגבר עליכם.

      אהבתי

      להגיב

      1. ולא פחות מצירופו (האפשרי, הצפוי בזכות מפלגת העבודה כמובן) של הקוזאק לממשלה, נראה שמעודד אותכם גם רצח העיתונאית בידי חברו ותאומו הרוחני, תאום רוחני גם שלכם, במוסקבה.

        אהבתי

      3. מדוע אתה מנאץ?

        אורי אבן חן העלה את אתרו שוב – הפעם עם תוכן חדש, ומפתיע מאוד. חלק ממנו חופף את מה שאתה אומר.

        שלום ולא להתראות

        אהבתי

      4. וכי מה שהיה עד עכשיו (איתך ועם אלף כינוייך) היה ’התראוּת’?
        היום אתה בן שרמן, המעצב האנגלי, מחר תהיה עוד פעם ז. פרויד, או SF או הצועד לקבנ, או שתגנוב לך כינוי חדש. אז אני לא דואג.

        אהבתי

      5. ובכל אופן, תודה שיידעת אותי על חזרת האתר (אח"כ מצאתי קישור גם בבלוג של חרמון).
        ואם מותר לי לנבא, העתיד הליברמני המתדפק בשער, באירוניה ההסטורית המתבקשת, יעשה לתפוצת הדעות שלו (שעדיין טיפה יותר הולכות רחוק משלי) רק טוב, ויעשה ’אותנו’, כלומר כל אלה שמפקפקים בנאראטיב הממסדי-הציוני, רלוונטיים יותר מאי פעם.

        אהבתי

      6. אמנם מעצב אנגלי (מצויין), אולם גם שמי הוא בן ושם המשפחה מתחיל ב-ש, חשבתי שזה כינוי נחמד.

        לא ידעתי שזה נחשב גניבת שם. לא יודע מי זה SF (מה שעולה בראשי זה Supreme Facist של המתמטיקאי היהודי-הונגרי, פאול – מ’האיש שאהב רק מספרים’ – ספר מעולה), בטח שלא קראתי לעצמי ז.פרויד או כל שם אחר.

        נו שווין, באמת שאין לי רצון להתעמת אתך על מה שעושים לך אחרים.

        אהבתי

  8. כזאת בומבה בראש לא קיבלתי מאז גיל 10, כאשר חייזרים נחתו בנוה יעקב וגנבו לדודה שלי את כל השיני זהב שלה.

    אהבתי

    להגיב

      1. לא, לא, דודה שלי היתה אשה מאד עדינה. יותר מפעם אחת בשבוע היא לא הכתה את בעלה למוות.
        הבומבה נגרמה מזה שהחייזרים חשבו שהראש שלי זה הדבר הכי מתאים לשמש משטח נחיתה לחללית שלהם.

        אהבתי

  9. היסטוריון, אתה קמצן בפרטים בצורה מעוררת "כעס" השלד העלילתי מרתק מאוד, אבל אולי בגלל תבנית הרשומה, או איזה קצב כתיבה שלך, אתה מקמץ בפרטים, אתה מדלג, אתה לא מרחיב ביחסים בינאישיים.
    אבל שוב,הסיפורים מרתקים.

    אהבתי

    להגיב

  10. למרות המלחמות והכל החיים שלהם די סתלבט.
    והקטע הזה ספציפית ממש , אבל ממש הזכיר לי את החיים שלי, או לפחות קטעים מהם, כולל הזוג, המים המוזלפים, החיסון והדיכאון יותר מכל שלאחריו אהבת החיים.

    אהבתי

    להגיב

    1. אגב, עוף החול זה עוף שלפי האגדה היהודית, כל 1000 שנה או משהו משמיד את עצמו, ומשאיר שארית קטנטנה – אפר לפי גרסה אחת, ביצה קטנה לפי גרסה אחרת, ומאותה שארית הוא צומח מחדש. נזכרתי בזה כשראיתי מה קרה בבלוג שלך.

      אהבתי

      להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

Gravatar
הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. ( לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. ( לצאת מהמערכת /  לשנות )

ביטול

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: