מנה מנה תקל ופרסין

איילת יכלה להרגיש מיד שמצב רוחו של לביא רע מכרגיל.
אפילו בשביל יום ראשון, שבו הדברים הם בדרך כלל קצת עצבניים, וקשה לפתוח מחדש את השבוע, עד שחוזרים מחדש לעניינים. ולביא הוא בדרך כלל אדם עצבני, 'ערני' הוא קורא לזה, דרוך כקפיץ, 'עם יד על הדופק לקראת כל סכנה'. אז אפילו בשביל אדם כזה, וביום כזה, הסייסמוגרף שלה רעד הפעם כפי שלא רעד.
בדרך כלל היא מצליחה להרגיע אותו, עם חיוך שהוא לא יודע בכמה מאמצים הוא עולה לה, ושלא ידע. עם החברות הפמיניסטיות שלה היא לא מדברת על זה, וגם היא די פמיניסטית בסך הכל, עובדה שהיא הרגילה אותו, וכל בוס אחר שלה, שהיא לא מכינה קפה. את הקפה עושה כל אחד לעצמו. אבל יש דברים שהיא מאמינה שרק אישה יכולה לעשות. ואולי זה חלק מההתניות הקדומות שנותרו בה…
דוד לביא, המנהל (לא אוהב ככה לקרוא לעצמו) לא התיישב אפילו כהרגלו על הכסא במשרדו, על יד המסך הפתוח על ויינט כשקרא לה: "הגיעו עוד קורות חיים?" "כן" "תביאי לי, בבקשה". "מה עם הבחור ההוא, מיום חמישי, חשבתי שאתה רוצה אותו" המהמה, בשעה שעבר על הקורות שהגיעו בפקס. (לביא לא אוהב קו"ח באימיילים). די חמוד, זכרה, את הבחור עם הקוקו והמשקפיים שהיה נדמה לה שהבוס מאד נוטה לסגור על קבלתו לתפקיד במקום נועם, שנסע לברזיל.
"אל תדברי עליו." אמר לביא בתוקף. "מי שלא עושה צבא אני לא לוקח".
"הוא לא עשה צבא?"
"לא. ביררתי עליו. הקטע הזה, אם את זוכרת, היה חסר בקו"ח שלו. רציתי לשאול בראיון, אבל הוא עם החיוכים, עם הקסם שלו הצליח לבלבל גם אותי עד ששכחתי לשאול. אבל הנורה האדומה נדלקה אצלי מיד אחרי שהוא הלך. בסוף השבוע עשיתי בירורים עם החברים שלי, ועכשיו אני יודע את הסיפור המלא שלו. הוא, אין לו אבא, משפחה כזאת של ניצולי שואה, אבל הוא בעצמו עשה כל מיני בעיות בתיכון ובצבא שמעו על זה ופשוט ויתרו עליו. את כל זה הוא לא סיפר לנו. תארי לך אחד כזה במשרד שלנו".
"אבל אתה התלהבת מכל העבודות שהוא הציג. וגם דיברנו עם הבוס הקודם, הוא היה ממש מרוצה ממנו!"
"לא צריך זבל כזה!" סיים דוד בנימה של סוף פסוק. פתאום שמעו קולות של צחקוק מאחוריהן.

מירב ראתה את זה ראשונה. "שופי על הגראפיטי החדש של איילת" אמרה לבת שבע, שהסתובבה אחורה כך שיכלה גם היא לראות את הכתובת על פיסת הקיר שמאחורי הכסא של המזכירה איילת. בתוך רגעים ספורים נקבצו כל חמשת עובדי המשרד ממול לקיר, מנסים להבין את הכתובת בשפה לא מובנת, באותיות אדום חיוור.
הן קצת היו דומות למספרים, אבל אפילו גיא הידען, עמד המום. איילת נשבעה שאין לה קשר לזה. היא התפלאה קצת כי לא היו סימני פריצה בבוקר.
אבל מה שמוזר היה עוד יותר שהאותיות הלכו וגדלו, והצבע שלהן הפך להיות אדום חזק, כמו של דם. "יש פה ריח של משהו שרוף!" אמר פתאום גיא ומיהר החוצה, לבדוק את מקור הריח.
אבל הריח בא מבפנים, וגם העשן שפתאום היה אופף את כולם. רעש נשמע. מנורת פלורוסצנט נפלה מהתקרה. אבק וטיח התחילו ליפול עליהם. אש פרצה מהאחד המחשבים וריח פלסטיק שרוף התווסף לריח שכבר היה. בום! התקרה נפלה, מזל שכולם כבר היו בחוץ, מתרוצצים על מרפסת בניין המשרדים מס' 6 מבוהלים ואובדי עצות.
בתוך דקות ספורות היה המשרד של דוד לביא למאכולת אש.
במשך היום ההוא, ה22.10, ובמשך הימים הבאים, הגיעו דיווחים על אירועים דומים ממקומות עבודה נוספים במרכז הארץ. לכולם היה אותו סיפור.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

5 תגובות בנושא “מנה מנה תקל ופרסין

  1. האם אני טועה כשאני חושב שאתה ממשיך בעניני ג’קו?
    הלוואי, הלוואי ובאמת היו מופיעות כתובות כאלה. אתה יודע לפעמים אני מהרהר על אפשרות "חיסולה" של מדינת ישראל, כלומר, אני ממש לוקח ברצינות את תסריטי האימה הדיסטופיים של אנשי הימין.
    אני לא מצליח להעמיד את עצמי במקום של הרס טוטאלי ומוחלט, מה גם שאני חושב שהפעילות של אנשים, שאינם ימין-שמאל, אנשי עסקים, סוחרים, אנשים מהישוב למען התקרבות בינינו לבין שענינו כן תורמת.

    אהבתי

    1. מענייני ג’קו עברתי לענייני עצמי, כי אני חש הזדהות טבעית (לא עם הדיבורים הקצת ילדותיים שלו שאני חושב שהתקשורת כמו שהיא יודעת עשתה מהם מוקד וחוד העניין אלא עם כל מי שפוסלים אותו בגלל אי שירות).
      בינתיים היתה הפיכה צבאית בתאילנד, ועוד לא הסתכלתי על הטוקבקים אבל אני בטוח שיש שם תהיות, פחדים (ותקוות) אם זה יכול לקרות גם אצלינו. אני חושב שזה ממילא קורה אצלינו אחת לכמה שנים, בכל פעם שיש מלחמה.
      יש את הכוחות האלה הבריאים בעם. גם אני יצא לי לראות במקומות שנחשבים ’ימניים’ יחסים טובים בין יהודים לערבים שלא בטוח שתמצא ב’שמאל’, אם כי זה היה לפני האינתיפאדה האחרונה. למולם יש את כוחות ההרס והרחבת הפערים והעוולות שעומדים לעורר למאסה קריטית של זעם. יש גם בשורות טובות כמו השיפורים בתכנית ויסקונסין. אין ספק, המתח בין האור לבין החור השחור שבליבת הגלכסיה הישראלית, שתמיד קיים, מגיע כעת לשיאים שאפשר לחוש באויר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: