צמרות העשור ההוא (2):

רוח הסיקסטיז גוועה לה לאיטה ב1972, ניקסון זכה שוב בנצחון מוחץ, וה'רשויות העצמאיות' סימנו כבר אז את הילד החריג מכיתה ד', וזו לא פראנויה. לא שלי, בכל אופן. שוק הלהיטים נמצא בתקופת מעבר ובינתיים מיחזר להיטים ישנים, וכך לקח Nights With White Satten של Moody Blues את המקום הראשון בגל"ץ, למרות שהוא שיר מלפני 4 שנים קודם. הוא יצא מאז בעוד כמה הדפסות מחודשות, והגיע גם למצעדי המחץ האחרונים. הוא הקדים את Without You במקור של בדפינגר, בביצוע משובח של הארי נילסון, ואת A Mother and Child's Reunion של פול סיימון. בגל הקל לקח (Alone Again (naturally של גילברט או'סליבן שנדמה לי שגם היה זמר השנה.

Ziggy Stardust יצא באותה שנה, אבל בארץ לא התייחסו לכך אז. אולי בגלל ההופעה הזאת.

1973:

Memories של Earth & Fire ההולנדית (אז היו הרבה להקות הולנדיות) לקח בשני המצעדים, (יש לו גם ביצוע של נקמת הטרקטור) מקדים את Yesterday Once More הנפלא של הקרפנטרס, Killing Me Softly With His Song של רוברטה פלאק וGive Me Love של ג'ורג' האריסון. וכל זה היה לפני המלחמה שהרעידה את אמות הסיפים.

1974:

כדי להגיע סוף סוף לראשות המצעד הבריטי, שנתיים אחרי, היה אלטון ג'ון צריך לרדת לזבל. אבל בשנים הראשונות והבאמת טובות שלו (ובועז כהן כבר כתב על זה הכי נכון) ידעו להעריך אותו בגל"ץ, שם הוא קיבל שיר השנה עם Goodbye Yellow Brick Road:

כְּשֶׁאָתָּה בַּדֶּרֶךְ לְהַנְמִיךְ
כְּשֶׁאָתָּה לִקְרַאת נְחִיתָה
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר בַּחַוָּה
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב לְזָקֵן שֶׁלִּי
יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק אוֹתִי לָנֶצַח
לֹא חָתַמְתִּי אִיתָךְ חוֹזֶה
אֲנִי לֹא מַתָּנָהּ בִּשְׁבִיל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּךְ לִפְתֹּחַ
הַנַּעַר הַזֶּה צָעִיר מִכְּדֵי לְשִׁיר בְּלוּז
אָז שָׁלוֹם, דֶּרֶך הָאֲבָנִים הַצְּהוּבוֹת
אֵיפֹה שֶׁכַּלְבֵי הַחֶבְרָה מְיַלְּלִים
לֹא תּוּכְלִי לִשְׁתֹּל אוֹתִי בְּפֶנְטְהָאוּז שֶׁלָּךְ
אֲנִי חוֹזֵר אֶל אַדְמָתִי הַחֲרוּשָׁה
חֲזָרָה לַיַּנְשׁוּף הִזָּקֵן הַמְּיַלֵּל בַּיַּעַר
הֶחֱלַטְתִּי בַּסּוֹף שֶׁעֲתִידִי נִמְצָא מֵעֵבֶר לְדֶרֶךְ הַלְּבֵנִים הַצְהֻבּוֹת

במקום השני נמצא Season's In the Sun – גירסתו החלבית של טרי ג'קס לשירו של ז'ק ברל, שלקחה את המקום הראשון בגל הקל.

למקום השלישי הגיע Sugar Baby Love של הרובטס, אחלה פאפ שיוואדי, עם האח התאום של ציפי לבני.

ולמקום הרביעי זוכה האירוויזיון Waterloo של להקה שבדית אלמונית (שבגל הקל לא נכנסה). בגל הקל הגיעו למקומות שלישי ורביעי בהתאמה Band on a Run של כנפיים, וThis Town a'int Big Enough For the Both Of Us המיוחד של הספארקס, נציג לרוק המורכב שהלך באותן שנים מחוץ למצעדים. שיר פתיחה למלחמה קוסמית.

שנת 1975 היא תחילתו הרשמית של עידן הדיסקו, ובגלי צה"ל והגל הקל (בשנה האחרונה שהמצעד השנתי שודר בו) התנהל מאבק אדירים בין I Can't Give You Anything But My Love של הלהקה עם השם הסטייליסטי: סטייליסטיקס ('המסוגננים') לבין השיר של 10 סי.סי. שאמר כביכול את ההיפך: i'm not in love

אנ'לא מְאֹהָב אָז אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת זֶה
זוֹ רַק פאזה מְטֻפֶּשֶׁת שֶׁאֲנִי נִכְנָס אֵלֶיהָ,
וְרַק מִפְּנֵי שֶׁהִתְקַשַּׁרְתִּי אֵלַיִךְ
אַל תִּטְעִי בִּי לַחֲשֹׁב שֶׁהִשַּׂגְתְּ אוֹתִי 
אנ'לא מְאֹהָב, לֹא לֹא (זֶה מִפְּנֵי…)

אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹת אוֹתָךְ אֲבָל שׁוּב פַּעַם
זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאַתְּ כָּזֹאת חֲשׁוּבָה לִי
אָז אִם אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אַל תַּעֲשִׂי מִזֶּה עִנְיָן
אַל תְּסַפְּרִי לַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּךְ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ זוּג
אנ'לא מְאֹהָב, לֹא לֹא (זֶה מִפְּנֵי…)
(שש שֶׁקֶט, יְלָדִים גְּדוֹלִים לֹא בּוֹכִים) (יְלָדִים גְּדוֹלִים לֹא בּוֹכִים)

אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלָּךְ עַל הַקִּיר
זֶה מַסְתִּיר כֶּתֶם מְכֹעָר שֶּׁיֵּשׁ שָׂם
אָז אַל תְּבַקְּשִׁי מִמֶּנִּי לְהַחֲזִיר אֶת זֶה חֲזָרָה
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵין לְזֶה כָּזֹאת חֲשִׁיבוּת בִּשְׁבִילִי
אנ'לא מְאֹהָב, לֹא לֹא אוֹ,
אַתְּ תְּחַכִּי לִי הַרְבֵּה זְמַן אוֹ, אַתְּ תְּחַכִּי הַרְבֵּה זְמַן

הקשוח שבין השניים זכה בגל"ץ למרות שלא הצליח להגיע למקום הראשון בשבועי (שם הוביל הסטייליסטי עם הקול הגבוה 6 שבועות. בגל הקל זכה הסטייליסטי, שבגל"ץ הגיע לבסוף שלישי, אחרי One of This Nights של הEagles ('באמשלי אני אמצא את המתג שמדליק ת'אור) שעתידים בעוד שנתיים לכבוש את כל הצמרות, ולפני החידוש של גלוריה גיינור לReach Out I'll Be There של 4 הפסגות משנות ה60. בגל הקל הגיע שיר אחר שלה, I'll Never Can Say Goodbye (של הג'קסונס במקור). היא גם היתה זמרת השנה והיא עוד תשרוד.

הקיץ האינדיאני הצרפתי של ז'ו דסאן הגיע למקום הרביעי. אל בימבו הברזילאית, האמא של כל הלמבדות, היתה נעימת השנה, אלטון היה זמר השנה וכנפיים להקת השנה ואז הנסיעה יצאה לדרכה, משאירה עולם שלם מאחור, של הזמן שבין הילדות שכבר נגמרה מזמן לבין הנערוּת שלא הספיקה ללבלב.